"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 63

האם לכל אחד יש גורל זה ללא ספק אחת מהשאלות המרכזיות בחייו של האדם.

לפחות פעם אחת במהלך חייו של האדם,השאלה האם החיים שלנו מוכתבים מראש עולה במחשבותיו.

ישנם המאמינים שהגורל הוא לא בידי האלוהים אלא בידי האדם. שהגורל הוא למעשה תסריט.

ישנם אחרים הטוענים שהגורל הוא מימוש של תסריט,כלומר האדם עושה את מה שנקבע שיעשה כי כך רצה הגורל.

במקרה שלהם השאלה האם יש גורל מעלה תהיות רבות.

"אופל,תעוררי!" שמעה את אמה קוראת בשמה.

היא פקחה את עיניה,מתהפכת לצד השני של המיטה ומפהקת. קרני השמש אשר בצבצו דרך התריס הסגור למחצה.

"איזה חלום מוזר היה לי" מלמלה בישנוניות.

"למה זה לא מפתיע אותי?" השיבה אמה בעוד שהיא פותחת את החלון בחדרה,מאפשרת לרוח הקרירה של שעות הבוקר המוקדמות להיכנס. "את תמיד חולמת חלומות מוזרים" הוסיפה.

"לא הפעם זה היה באמת מוזר...חלמתי שאני חברה של איזה תומר אחד ואנחנו צריכים להגשים נבואה" החזירה בעודה מתרוממת מן המיטה,מסיטה את השמיכה מעליה,ומרגישה את הרצפה הקרה נוגעת בכפות רגליה החשופות.

"שמעתי על חלומות יותר מוזרים שהיו לך"

"נכון,אבל בחלום הזה הרגשתי כאילו אני באמת אוהבת אותו..כאילו זה ממש אמיתי" ענתה אופל,מנסה להסביר את הרגשות שעברו בה במהלך החלום. אמה גיחכה בתגובה.

"שתהיי לי בריאה" אמרה "אחרי בית הספר,אל תשכחי למין את הבגדים המלוכלכים" הזכירה לה.

"אני בטוחה שאת תזכירי לי את זה עוד כל-כך הרבה פעמיים שאין מצב שיקרה שאני אשכח" חייכה אופל,חושפת שתי גומות חן,ושורת שיניים לבנות ומסודרות.

"ואת צודקת" צחקקה אמה ויצאה מחדרה,סוגרת אחריה את הדלת.

בצד השני,במרחק של מספר רחובות מביתה של אופל היה מישהו שחלם את אותו חלום בדיוק. זה היה תומר.

"אחי,אתה לא מבין איזה חלום הזוי חלמתי" אמר תומר בעוד שהוא מוזג לתוך הכוס הריקה את המים הרותחים,מטביל בה את התיון,מכניס כפית סוכר ומערבב בתנועות יגעות.

"על מי חלמת?" שאל ריצ'ארד,חברו הטוב בהתעניינות.  

"לא יודע" מלמל,מגרד בעורפו.

"לא יודע? מה זאת אומרת? איך אתה לא זוכר על מי אתה חולם?"

"הזהו שזה כל המוזר פה. אני בכלל לא מכיר את אותה אחת,אבל בחלום הרגשתי כאילו אני מכיר אותה שנים.." ענה ולגם מכוס התה.

"איך היא נראתה?" הסתקרן.

"היא הייתה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות וחודרות...היה לה יופי מיוחד,תמים ובו בזמן מתוחכם ואצילי." תיאר אותה "היא הייתה עדינה כזאת,שברירית..כמו מלאך"

"אולי אלוהים מתגלה אלייך ואתה המשיח" צחק ריצ'ארד. תומר גיחך.

"דרך אגב,גם אתה הופעת בחלום" נזכר.

"איזה כבוד" צחקק "מה עשיתי?"

"ניסית לשכנע אותנו למצוא איזה נבואה...אה,וגם הייתה גרוש,אבל אל תדאג אתה מצאת אהבה חדשה מהר מאוד בשם לילי"

"אני רק בן 16 וכבר עשית אותי גרוש?"

"אל תאשים אותי..זה החלומות שלי" הרים ידיים כחף מפשע.

"זה התת מודע הדפוק שלך" צחק ריצ'ארד ובמהרה תומר הצטרף אליו.

אופל מצאה את עצמה בתחנת האוטובוסים,מחכה לאוטובוס הראשון שיסיע אותה לבית הספר,כמו בכל בוקר.

משום מה המחשבות על אותו חלום לא הניחו לה. שוב ושוב עלו בראשה כמו בתסריט נע אותו הילד שחלמה עליו. תומר שמו היה.

היא זכרה בבירור את עיניו הכחולות-ירוקות,את השיער הפרוע והחיוך השובה לב. היה בו משהו מהפנט.

'מה עובר עלייך?!' היא צעקה על עצמה,מנסה לנער את אותן מחשבות חולמניות מראשה. בתנועה מהירה היא מסיטה את ראשה לצד,מתבוננת בשני נערים מתקרבים לתחנת האוטובוס בו התיישבה.

משום מה אחד הנערים היה מוכר לה. היא ראתה אותו כבר,בזה היא הייתה בטוחה. ככל שהתקרב התמונה הייתה ברורה יותר. זה היה ההוא מהחלום שלה.

פעימות ליבה האיצו את מהירותן..היא הרגישה משהו מוזר שלא הכירה בעבר. זה היה ההתרגשות וההתלהטות להתקרב אל אותו אחד,לנשק את שפתיו כפי שעשתה בחלום ולטעום את טעמם המתוק.

"אחי,זאת היא!" אמר תומר,לאחר שזיהה את אותה נערה שישבה בתחנת האוטובוס. שערה היה מונח באופן מושלם על כתפייה ואותו תיאור שזכר מהחלום היה תואם. 

"מי זאת היא?" לא הבין ריצ'ארד.

"ההיא מהחלום!" השיב. פרפרים החלו לרחף בבטנו והתרגשות תקפה אותו. 'מי זאת הנערה הזו?' תהה לעצמו ומיהר להתקרב אליה.

כנראה אחרי הכול,קיים גורל אשר בצורה כלהשית מקשר בין השניים. הרי אם לא,אז איך אפשר להסביר את זה?

הם שני אנשים עם גורל משותף,אשר חווים את רגש אהבה ולומדים מהי מקרוב. הם שני אנשים שקרוב לוודאי משלימים שני חצי לבבות בצורה מושלמת ומדויקת.

מצטערת שזה כל-כך קצר. אני מבטיחה לפצות בהמשך.  מקווה שאהבתם,♥

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>

1 באפריל!

כן,כן עבדתי עליכם. (או לפחות ניסיתי למי שלא האמין).

ואם כבר 1 באפריל...ספרו על המזימות שרקמתם והוצאתם לפועל היום!