"הוא היה האס. היא הייתה הג'וקר."
פרק 4 

יום אהבה. היום בו כל הזוגות המאוהבים יוצאים אל הרחובות,ומוציאים עיניים לרווקים,אשר מביטים בהם בקנאה,ובעיקר בתקווה שגם הם יזכו לכזו זוגיות נפלאה.
היא מצאה את עצמה מביטה בזוגות הללו,מרגישה שיש להם משהו שאין לה. 'ניצוצות' היא קוראת לזה.
"איך יודעים שמאוהבים?" היא שואלת,אך אף פעם היא לא מצאה תשובה שבאמת סיפקה אותה.
היא הניחה שכנראה רק כשמאוהבים יודעים,וכשלא יודעים-לא מאוהבים.

"אני לא מאמינה שסחבת אותי לכאן" מלמלה אלינור,נאנחת אנחה חלושה ומיישרת את שמלתה.
"תפסיקי להיות כזאת כבדה" השיבה מיכל,מגלגלת עיניים בעודה מורחת גלוס על שפתיה. "אולי קצת אלכוהול יגרום לך להשתחרר" מלמלה בעודה מניפה את שערה לאחור.
"לא נראה לי שזה רעיון כל-כך טוב" סירבה בעודה סורקת את האנשים במועדון. המועדון היה הומה אדם.
מוזיקת טראנס רועשת נשמעה ברקע,ואנשים החלו לרקוד בקצב המוזיקה המקפיצה.
לפתע,בין כל האנשים,היא יכלה להבחין במישהו מוכר. במבט מתמקד נוסף היא זיהתה. זה היה תום שרקד צמוד לצד נויה,הבלונדינית של השכבה.
נצבט לה הלב. היא הרגישה שמשהו שם נשבר והתנפץ לאלפי רסיסים קטנים,אבל למה? האם היא מרגישה כלפיו משהו?
היא רצתה להגיד שלא,להאמין שאין לה שום רגש המסגיר ומעיד על אהבתה כלפיו,אבל....תשובה חד משמעית כרגע נשמעת לה כשקר. היא לא יכולה לשקר לעצמה,אז היא מנסה להדחיק את הרגשות המתפתחים ככל האפשר.
"בעצם..קצת אלכוהול יכול להיות נחמד" שינתה את דעתה בחיוך מאולץ.
"מה גרם לך לשנות את הדעה כל-כך מהר?" הופתעה מיכל.
"לא יודעת"  משכה את כתפייה.
"בחיי,יש לך פיצול אישיות" גיחכה.

כך היא מצאה את עצמה יושבת על הבר כשלצידה נועם,אחד שהכירה באותו לילה. היו לו עיניים חומות ריקניות וחסרות הבעה,חיוך עקום ושיער שחור חלק.
קרוב לוודאי שאם היא לא הייתה שיכורה כל-כך,הסיכויים היו קלושים שהייתה מוצאת את עצמה זורקת לעברו מבט או מחליפה איתו מילה.
"אתה ממש מתוק,אתה יודע?" צחקקה,לוגמת עוד לגימה מהמשקה החריף ומעוותת את פנייה,שוב.
"את גם רוצה לטעום עד כמה אני מתוק?" התקרב אליה כשחיוך משועשע מתנוסס על פניו.
"מצטערת,אבל אני לא אוהבת יותר מדיי מתוק" חייכה,לוקחת צעד אחד אחורה.
הוא חייך,מוציא מהכיס חבילת סיגריות,מוציא סיגריה,מפשפש בכיסים שוב והפעם מוציא מצית ומדליק.
"רוצה?" הציע לה סיגריה. היא הנידה את ראשה בחיוך,מסרבת.
"אני לא מעשנת" הסבירה מצחקקת בעודו מקרב את הסיגריה אל פיו,שואף ונושף. 
"את יכולה רק לטעום" אמר. "תשתחררי..אל תהיי כזאת כבדה"
לה שנמאס לשמוע שוב את המשפט הזה,לקחה מידיו את הסיגריה בגסות וקירבה אל פיה בהיסוס קל.

"הי,אחי" מלמל דין. "זאת לא אלינור הזאת?" שאל,לוגם עוד לגימה מהבירה הקרה שאחז בידיו.
"איפה?" שאל,מופתע במקצת.
"שם" הצביע עלייה. "עם שמלה שחורה" הוסיף. הוא הפנה את מבטו לצד שמאל,מחפש אותה לפי תיאורו של דין.
לאחר מספר שניות קצרות,עיניו המתרוצצות נעצרו כשאכן זיהו את אלינור על הבר,ולצידה נער לא מוכר.
תחושה מוזרה עברה בו,והרגשה רעה חלחלה בו."אתה מכיר את זה שהיא מדברת איתו?" שאל.
"כן.." ענה. "קוראים לו נועם. הוא שנה מעלינו"
"יש לי ממה לחשוש שהוא ינצל אותה?" שאל. דין צחקק כתגובה.
"אתה צוחק עליי?" גיחך  "אם היא לא תמצא את עצמה למחרת בבוקר במיטה שלו,אז לי לא קוראים דין יותר"
"הילדה הזאת מגנט לצרות,אני נשבע לך" החזיר.
"זה רק אני או שאתה מגלה בה סימני התעניינות?" אמר דין,מרים גבה וחיוך משועשע מתנוסס על פניו.
"תסתום וקח" אמר,דוחף לידיו את כוס הבירה שלו. "אני כבר חוזר" מלמל,מתקרב אל אלינור שבבר.
'היא שיכורה' קבע,ממשיך להתקרב ומופתע לגלות שהיא אוחזת בסיגריה בין אצבעותיה. 

"שלא תעזי" שמעה את קולו הנוזף של תום,והרגישה את ידיו החמות אוחזות בזרועה,מרחיקות אותה מנועם וזורקות את הסיגריה על הרצפה.
"מה את חושבת שאת עושה?!" הביט בה,כועס ונוזף. היא יישרה אליו את מבטה,מביטה בו בעיניים ירוקות ותמימות. 
"אתה גם מעשן" מלמלה בקול רועד. היה לו מבט בעיניים ששיתק אותה.      
"הי,אחי,תירגע...היא כולה רצתה סיגריה." התערב נועם.
"היא שיכורה,היא לא יודעת מה היא רוצה" החזיר תום,מעיף לעברו מבט רצחני. "אני מציע לך להתרחק כמה שיותר מהר"
הוא שכנראה הבין שעם תום אלון עדיף לא להתעסק,העיף מבט אחרון אל אלינור והפנה אליהם את גבו,מתרחק.
ככה זה עם תום אלון. מספיק מבט אחד רצחני ומאיים וכולם מתקפלים. פוחדים.
"בחייך,ילדונת,את לא יכולה להתרחק קצת מצרות?!" מלמל,פושט מעליו את הז'קט ומניח על כתפייה של אלינור.
"זה לא אשמתי..הן אלו שמתקרבות אליי. " צחקקה,מתנדנדת. הוא אחז במותניה,לפני שהיא נופלת הישר אל הרצפה. היא נשענה עליו,ממלמלת שטויות חסרי חשיבות,ומשחקת עם השרשרת שעל צוואר.
"אלינור,אני לא אהיה פה בכל פעם שתכנסי לצרות או בכל פעם שתעשי שטויות" נאנח.
"אתה כועס עליי,תומי?" שאלה,מרימה אליו את מבטה.
"אני דואג" השיב,מתקן. "את רוצה לספר לי למה שתית?" שאל. היא שתקה,מנידה את ראשה לשלילה ומיד אחר כך,קוברת את פנייה בידיה,ונשענת על חזהו.
הוא מלטף את שערה בעדינות.  "זה בסדר...בואי נצא מפה." לחש לאוזניה.

תוך מספר דקות ספורות,השניים מצאו את עצמם מחוץ למועדון,מתהלכים ברחובות החשוכים והריקים מאדם, עד אשר הגיעו לטיילת,ונעצרו. 
רוח קרירה נשבה בחוץ,אבל הז'קט של תום, אשר היה גדול עלייה במידה או שניים,עטף אותה בחמימות.
היא שהייתה עדיין קצת שיכורה,המשיכה למלמל שטויות ולצחקק תוך כדי שהיא נשענת על כתפיו של תום. הוא אחז במותניה,מוצא את עצמו מדיי פעם צוחק מהשטויות שהיא ממלמלת.
"נויה באמת יפה..היא כובשת" פלטה אלינור לפתע. תום הביט בה. "אבל האם היא כבשה את ליבך,תום אלון?" שאלה,מניחה את ידה על ליבו,מרגישה את פעימות ליבו עולות ויורדות.
"תום אלון לא נכבש,הוא כובש,שכחת?" חייך. היא החזירה חיוך,ופולטת צחקוק קטן.
"אבל אני אכבוש" מלמלה לעצמה בלחש,וחוזרת להשעין את ראשה על כתפיו בעודה מסניפה את ריח הבושם הגברי שלו,ומתענגת ממגע ידיו המלטף.

כבר עונה על התגובות המדהימות של הפרק הקודם.
ושוב,מצטערת שהעדכונים בבלוג לא נשלחים לאימייל. ישנה בעיה.
מקווה שאהבתם,
עד לפעם הבאה,
אוהבת המון,
שושה 33>