"הוא היה האס. היא הייתה הג'וקר."

פרק 20

"האהבה הופכת את עולמך, כשהיא מגיעה, שום דבר הוא לא כמו שהיה ואף פעם לא יחזור להיות מה שהיה. האהבה נותנת לנו כוח על טבעי, היא הופכת אותנו לגיבורי על. אהבה פוקחת לנו את העיניים, היא עוזרת לנו להתמודד מול הפחדים שלנו ועוזרת לנו להכיר את עצמנו. האהבה יכולה לרפא אותנו, האהבה יכולה להציל אותנו, האהבה היא כל מה שאתה צריך בשביל לחיות.." (ציטוט מתוך הסדרה - "כמעט מלאכים")

זה היה תחילתו של עוד יום בפתח. הציפורים מצייצות,השמש שולחת קרניים חמימות והרוח השובבה פורצת דרך החלונות הפתוחים לרווחה. זה היה יכול להיות בוקר רגוע ושלוו עד שצלצול בדלת קטע כל סיכוי לכך.
בהתחלה אלינור קברה את פניה בכרית והתהפכה לצד השני של המיטה,אבל הניסיון להתעלם – נכשל. הצלצול המטריד נמשך והסבלנות של אלינור התפוגגה במהירות.
"תום,אתה לא שומע? מצלצלים!" צעקה. קולה היה צרוד וגרונה כאב,אבל זה לא מנע ממנה לפרוק את העצבים.
"אז תפתחי את הדלת" השיב באדישות. פנייה התאדמו מכעס והיא התמלאה זעם. 
"זה הבית שלך" הזכירה "אני אורחת!"
"נו,אני במקלחת" החזיר והתחיל לזמזם שיר מזרחי מוכר. היא פלטה אנחה כבדה,משכה את השמיכה מעליה ועשתה את דרכה אל הדלת.
כשהיא פתחה את הדלת היא הופתעה לגלות את הדמות שעמדה בפתח. זאת הייתה לא אחרת מאשר נויה. על פניה היה מרוח חיוך רחב (שדרך אגב,נמחק כאשר ראתה אותה) ואיפור זול. שערה הבלונדיני נח באופן מושלם על כתפייה והיא הייתה לבושה בשמלה קיצית שלא השאירה הרבה מקום לדמיון.
"את?" הסירה את משקפיה והניחה אותם על קודקודה.
"את?!" הופתעה אלינור לא פחות ועיוותה את פנייה.
"מה את עושה פה?" שאלה,מעיפה את קצוות שערה הבלונדיני לאחור. טון קולה היה מתנשא והתחשק לאלינור לתלוש לה את השערות ולסגור עליה את הדלת.
"את אותה שאלה אני יכולה לשאול אותך" מלמלה.
"אני חושבת שזה די ברור שבאתי לכאן בשביל תום" גיחכה בעודה נכנסת אל הבית ומתיישבת על הספה.  . אלינור הרימה גבה ופיהקה פיהוק רחב.
תום התקרב. אלינור לא הצליחה לקלוט את הבעת פניו,אבל מה שכן – היא הצליחה לקלוט את גופו השרירי והארוך ואת השרטוט העדין של הריבועים על בטנו. היא בלעה את רוקה,נשכה את שפתיה והתעשתה.
"אני חוזרת לישון" שיקרה. היא התכוונה להאזין להם מחדרה.
משהו בליבה התכווץ מנוכחותה של נויה ומהקרבה שלה לתום,אבל הפעם הכאב היה קטן יותר. זה היה כאב נסבל שאותו היא לקחה בפרופורציה.
אולי זה היה בגלל שהיא לא ציפתה ליותר מדיי והאכזבה ממנו הייתה בהתאם,או שמא...אולי זה בגלל שהיא חוותה את זה כבר יותר מפעם אחת בסיטואציות אחרות.
היא כבר לא מופתעת ומכירה מקרוב מי זה תום אלון. הוא טיפוס בוגדני בעל שם של "דופק זורק" או לחילופין – "פגע וברח" והוא טיפוס שכולנו עלולות ליפול בקסמיו. הוא שובה את ליבנו בין אם זה בחיוך או בעיניים הנוצצות. מספיק אפילו נגיעה קטנה או אפילו מבט אחד ו...בום! אנחנו נופלות ברשתותיו.

*

"מה היא עושה פה?" שאלה נויה,נעמדת על רגליה ומשלבת ידיים.
"ה-היא באה לבקר" מלמל,מגרד בעורפו.הוא תמיד עושה את זה כאשר הוא חושב על משהו.
"בפיג'מה?" הרימה גבה.
"אין בינינו כלום,נויה" נאנח. "בדיוק כמו שאין ביני ובינך כלום" הוסיף בעודו מוציא את בקבוק הקולה הקר מן המקרר ושותה. היא החמיצה פנים.
"אז היא כאן רק לסקס?" וידאה. הוא כמעט ונחנק. ש
"אה..כן" אמר,משתעל קלות. לא היה לו תירוץ אחר לתרץ. "אמרנו שנתפוס קצת מרחק,לא?"
"את זה אתה אמרת.." חייכה בעודה מתקרבת אליו,מנסה להפנט ולהפיל אותו בקסמיה. הוא התרחק,עושה צעד אחד אחורה.
"נויה,אני לא יכול לאהוב אותך" אמר,מרים מעט את קולו. "זה אף-פעם לא יקרה" קולו נחלש. הוא הופתע כאשר חיוכה התרחב.
"אני לא ביקשתי שתאהב אותי" אמרה,נושכת את שפתיה שנמשכו באודם אדום. "אני רק רוצה להרגיש אותך,להיות שוב שלך רק ללילה אחד" לחשה לאוזניו,מעבירה את אצבעותיה בשיערו. מגע ידה היה נעים והוא שנא את עצמו על זה.
"זה לא יקרה" התרחק ממנה שוב,מתעשת ומשתלט על יציריו הגבריים. עכשיו הבעתה הפכה לעצבנית. היא לא רגילה לסירוב שכזה.
"ממתי אתה מסרב להצעה כזאת?" ירתה בקולה הצפצפני "משהו לא בסדר איתי?" גבותיה התכווצו בחשש. "לא,לא" הניד את ראשו. "זה לא את.." מלמל.
"זה אני" השלימה את המשפט וגלגלה עיניים.
"בדיוק" השיב. היא נאנחה אנחה חרישית.
"טוב,תעשה מה שבראש שלך" הניפה את ידיה באוויר,נכנעת."אבל כשתרצה שוב,אתה יודע איפה לחפש אותי" לחשה לאוזניו,מנשקת את שפתיו קלות ומתרחקת כשריח הבושם המתוק נשאר באוויר.  

"לא אכפת לי עם מי אתה מזדיין אבל אל תהפוך אותי לזונה שלך,ברור?" אמרה אלינור,מתקרבת אליו בצעדים מהירים ודוחפת אותו קלות לאחר ששמעה את טריקת הדלת.

"ואו,תירגעי" הרים את ידיו כחף מפשע וצחקק."לא היה לי משהו אחר לתרץ לה"

היא גיחכה בזלזול "אולי על אחרים השקרים שלך עובדים,אבל לא עליי" שילבה את ידיה. התחשק לה להחטיף לו סטירה רק בשביל להעלים את החיוך המעצבן שהתנוסס על פניו.

"שכחתי שאת היחידה שבאמת מכירה אותי" לחש,מתקרב אליה. היא לקחה כמה צעדים אחורה,אבל בסופו של דבר התנגשה בקיר וכבר לא היה לה לאן לברוח.

"אף-אחד לא מכיר אותך,תום" אמרה "אף אחד לא יודע מה עובר לך בראש או מה הצעד הבא שלך"

"אבל את היחידה שנכנסה לי ללב" אמר "את הג'וקר שלי" המשיך,לוחש לאוזניה. היא בלעה את רוקה ופעימות ליבה האיצו את מהירותן.לא רק בגלל הקרבה אלא כי היא ידעה שאלו מילים חלופיות למשפט שכל בת הייתה רוצה לשמוע מבן זוגה שמצהיר על אהבתו אליה – אני אוהב אותך.

"אני לא יודעת מה להגיד" גמגמה. גלים של התרגשות זרמו בגופה.

"תגידי שאתה אוהבת אותי,שאת יכולה לחיות בלעדיי אבל את לא רוצה ושאנחנו מיועדים אחד לשני" אמר. היא הרגישה את חום גופו ואת נשיפותיו על עורפה. התחשק לה לכרך את ידיה סביב צווארו ולנשק אותו,לטעום את טעם שפתיו אבל היא ידעה מה ההשלכות על כך  אז היא לקחה נשימה ארוכה,מתעשת ומתעלה על עצמה.
ככה זה. כשהלב שבור או אפילו מעט סדוק – אנחנו חושבים פעמיים,אנחנו חשדנים ובוחנים גבולות. אנחנו מגששים בחשכה ומנתחים כל התנהגות,תנועה ומילה שלו וכשהנורה האדומה נדלקת – אנחנו לא מהססים ומבינים שזה הזמן לסגת.
"ומה זה יעזור חוץ מלטפח לך את האגו?" נחרה בבוז. "הרי זה אף-פעם לא יעבוד בנינו. אתה טיפוס בוגדני שלא מסתפק בבחורה אחת" השפילה את ראשה.

זה מה שהיה יפה בריבים שלהם עד כמה שהם יכולים להיות יפים. הם לא פחדו להטיח מילים קשים ולירוק את האמת בפרצוף,הם הוציאו את הכביסה המלוכלכת ופרקו את המטענים האישיים והכבדים שהוו נטל גדול עליהם.
אתם מבינים? הם לא הסתירו את הבעיות מתחת לשטיח ולא את השלדים בארון כמו רוב האנשים. הם החליטו לחשוף ולפתוח את הפצעים שטרם הגלידו – רק בשביל לסגור אותם אחת ולתמיד.
"אם את מתכוונת לנויה,אז זה היה סתם....זה היה אחרי מריבה שלנו" נאנח. הוא שילב את ידה בידיו,אבל היא משכה את ידה אחורה.

"וזה אמור להצדיק את זה?"  התעצבנה,תולה בו זוג עיניים ומבט חודר.
"אני לא מבין למה את חייבת להיות כל הזמן שלילית? למה את חייבת לסבך הכול?" הרים את קולו ולקח מספר צעדים אחורה.
"אני מציאותית" תיקנה אותו.
"לא,את לא" הניד את ראשו לשלילה. " את ילדה קטנה שחיה באגדה,מצפה שכולם יתנהגו אליה כמו אל נסיכה ומחפשת את 'הנסיך על הסוס הלבן'"  הטיח בה.
"מה הקטע שלך?!" הרימה את קולה.

"אני אף-פעם לא יהיה הנסיך על הסוס הלבן שלך,אלינור,כי הוא מושלם ולי יש פאקים בייצור!" צעק.
"אף אחד לא מושלם" דקלמה את המשפט המוכר והנדוש.
"אז למה את מצפה לאחד כזה?" קולו נחלש.
"מי אמר שאני כן?"הרימה גבה ושילבה ידיים. "אני בסך הכול רוצה אהבה. אהבה אמיתית שפירושה שניים הם אחד."
 הוא רצה להגיד משהו,אך צלצול הפלאפון המטריד קטע את השיחה.

*

על הצג הופיע מספר לא מוכר. הוא התרחק קצת מאלינור ובלחיצה קצרה על המקש הוא ענה לשיחה.
"תום?" קול מוכר היה מעבר לקו. הקול הזה הזכיר לו אותו והוא קיווה שחששותיו יתבררו לו כלא נכונים.
"מי זה?"  שאל. 
"אבא שלך" ענה. הוא החוויר בן רגע וקפא.  
"לצערי" נחר בבוז. אביו נאנח אנחה כבדה.

"אני יודע שעשיתי טעויות נוראיות ושאני אבא חרא,אבל אני רוצה לתקן אותם ואני זקוק לעזרה שלך. זה חשוב,תומי" אמר כמעט ומתחנן. "יש הרבה אנשים שרוצים לחסל אותי" הוסיף. הוא נשמע קטוע ומעט לחוץ.
הכעס התמלא בתום. כל המילים הללו היו ריקניות וסתמיות. הוא ידע שהדבר היחיד שמעניין את אביו כרגע זה למצוא מקום מקלט ואחרי שהעניינים יירגעו קצת,הוא לא יהסס לעזוב בלי להיפרד אפילו לשלום.
זה היה אביו. טיפוס מחליא ואגואיסט.

"זה בעיה שלך." אמר בקול יציב. הוא התאפק שלא לצרוח עליו ולהטיח בו דברים נוראים. "אתה נכנסת לעולם הזה ועשית את הבחירות שלך. עכשיו תתמודד איתם."

"אל תטיף לי ושלא תעז להתחצף אלי,אני אבא שלך!" צעק. תום הרחיק מעט את הפלאפון מאוזניו וגיחך בבוז.
"אתה פתטי" סינן. "שלא תעז להתקשר לכאן שוב. אני לא רוצה שום קשר אליך" הוסיף. קולו היה קר ומלא ביטחון.

"אל תעשה את זה,תום! אני צריך אותך!" צעק. הוא נשמע באמת אבוד וזקוק לעזרה אבל זה לא הזיז לתום ולא עורר בו אפילו לא מעט חמלה. הוא שנא אותו על כמה שעשה לאימו ועל מה שהם היו צריכים לעבור בגללו.
"אתה תסתדר בלעדי" השיב באדישות וניתק.

*

"קרה משהו?" שאלה אלינור,עומדת בפתח דלת חדרו ונשענת על המשקוף. "אתה נשמעת עצבני"
"לא,זה סתם דין" חייך חיוך מאולץ. "הוא צריך משהו" הוסיף בעודו לובש את החולצה ומרים את נעליו מהרצפה.
"אז אתה הולך אליו?" שאלה,עוקבת אחר כל תנועה שלו. משהו בה לא האמין לו.
"כן" ענה,נועל את נעליו וקושר את שרוכיו. "אלינור,אל תפתחי לאף-אחד את הדלת היום,טוב?" התקרב אליה. היא כיווצה את גבותיה בחשד.
"למה?" שאלה.
"פשוט תעשי את מה שאני אומר" התחמק. היא שתקה,משפילה את ראשה ונאנחת אנחה חרישת. לא היה לה כוח להתווכח איתו וההרגשה הרעה שאופפה אותה,הכבידה עלייה.
"מה קרה?" שאל בעדינות,נועץ בה מבטים. היא הרגישה כל-כך חשופה בעיניו שסקרו אותה.
"אני מפחדת" אמרה בשקט,כמעט לוחשת.
"ממה?" שאל. היא בלעה את רוקה ועיניהם נפגשו.  העיניים בעלי הגוון הכחול המיוחד הביטו בה,מהפנטות וחודרות עמוק כאילו קוראות את הסודות הכמוסים במעמקי ליבה.
"אתה לא תהיה כאן ואני אהיה לבד....המחשבות המטרידות תמיד מגיעות מתוך הבדידות"  הסבירה.
"אני אשתדל לחזור מהר,טוב?" אחז בצדדי פניה. היא שנאה את התלותיות הזאת שיש לה בו,את רגע החולשה והשבריריות שלה אבל עם זאת היא אהבה את זריקת העידוד,הביטחון והתמיכה שתום נתן לה.

תום היה רשת הביטחון שלה אבל גם הרשת שעלולה להיקרע בכל רגע. הוא היה עדין,פגיע ורגיש אבל באותו הזמן קריר,מסתורי והפכפך.

הוא היה יכול להגיד את כל המילים היפות בעולם ובאותו נשימה לגרום לך להבין שהכול היה אשליה.
הוא יכול לכבוש את ליבה של כל אחת,אבל אף-אחת לא יכלה לכבוש אותו. הוא היה בלתי מושג. עד שהיא הגיעה...

אני חייבת לרענן את רשימת השירים שלי ואני אשמח אם תמליצו לי על מספר שירים שאתם אוהבים.

וכמובן,אני מקווה שאהבתם. עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

א. פרקר 33>