בפרק הקודם:

"מה רצית?"שאל סקרן כשהיינו כבר הרחק מכולם, מאחורי הבית ספר.

"את זה" אמרתי מתקרבת עליו,גם הוא מתקרב אליי.מנשקת אותו נשיקה סוערת.

ולמרות שכל-כך רציתי שאני לא ארגיש כלום

ולמרות שכל-כך קיוויתי שאני לא ארגיש כלום,הרגשתי.

הרגשתי את הפרפרים,את הלב,את ההתרגשות,את האהבה.

אבל כל-כך חבל שזה אהבה חד צדדית,אהבה שרק אני יכולה להרגיש,או לפחות ככה חשבתי.

"אז את אוהבת אותי?"שאל כאשר התנתקנו מהנשיקה ונתתי לו סטירה בלי לחשוב פעמיים.

לא ממש הבנתי למה נתתי לו סטירה,אבל הרגשתי שזה מגיע לו.

"או שאת שונאת אותי?"מלמל והיה מבולבל,אבל לא רק הוא היה מבולבל ,אלה גם אני.

"זה עדיין בסימן שאלה" אמרתי הולכת משם משאירה אותו מבולבל,ואני לא פחות ממנו.

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 33

"אמרתי לך לתת לו נשיקה" אמרה דנה בהלם והוסיפה "לא סתירה גם"

"היה לי בסך-הכול רפלקס" אמרתי בתמימות

"בטעות?"אמר רן מחייך חיוך ערמומי והוסיף "או בכוונה?"

"זה לא משנה" אמרתי והוספתי "זה היה מגיע לו!"

"היום צריכים להיזהר ממך,את יותר מדיי עצבנית" אמרה דנה והוסיפה "תסתכלו לשם!"אמרה בכמעט צעקה והצביעה לעבר החתולה השחורה שעברה

"תיזהרי על העיניים שלי "אמרתי כאשר כמעט דנה הכניסה לי אצבע לעין "ועוד את אומרת שצריכים להיזהר ממני" הוספתי.

"תריקי" אמדה דנה או יותר נכון ציוותה עליי

"אני לא הסתכלתי על החתולה השחורה" אמרתי

"עכשיו כן" אמרה מסובבת את ראשי לכיוון החתולה השחורה

"זה לא הוגן!"מחיתי ורן צחק.

"מה זה משנה?"אמרה דנה והוסיפה "את ראית את החתולה השחורה,את חייבת" אמרה מחייכת חיוך ניצחון ערמומי.

"אני לא מאמינה שאני עושה את זה" מלמלתי וירקתי שלושה פעמיים על הרצפה

"את כזאת ברברית" שמעתי קול שזיהיתי אותו היטב-זאת הייתה לא אחת מאשר שירן.

"ואת כזאת מעצבנת" אמרתי ופתאום משום מקום שמעתי את מיטל צועקת מאחור מתקרבת לדנה.

"מאיפה היא צצה לעזאזל?" שאלה דנה בהלם

"אין לי מו.."אמרתי אך כבר לא שמעו אותי כשמיטל התקרבה מספיק והתחילה לצעוק על דנה אשר הייתה עדיין בהלם.

"אני לא מאמינה שלקחת לי את החבר" אמרה מיטל וכמעט יצא לה עשן מתוך האוזניים מרוב עצבים.

"אני לא לקחתי,הוא בא לבד" התגרתה דנה במיטל.

"בקרוב הוא גם יעזוב אותך לבד!"אמרה ושפכה עלייה את כל המים שהיה בבקבוק

"מה את בסדר?"צעקה דנה והוסיפה "למדת לשפוך מים משירן?" צעקה שוב ושפכה מים על מיטל לא נשארת חייבת.

"הפן!" צעקה מיטל והחזירה לדנה.שופכת עליה מים.

לאחר כמה דק' שאני ורן מסתכלים על קרב המים של דנה ומיטל,כאשר אף-אחת לא נשארת חייבת ומחזירה לשנייה הם הפסיקו.

"פחדתי להתקרב לשם" אמרתי אחרי שהפסיקו את מלחמת המים "הרגשתי כמו בשדה קרב" הוספתי צוחקת ורן אחרי.

"חבל אבל שאני הקורבן" אמדה דנה בעודה סוחטת את החולצה הרטובה "ראיתם איך היא למדה משירן לשפוך מים" הוסיפה וישבה בספסל בשמש

"כן הא.."אמרתי והוספתי "אבל את יכולה להתנחם בעובדה אחת"

"שיש לך את עידו" אמר רן ממשיך ודנה חייכה חיוך חולמני.

"שתאכל את הלב" אמרה דנה מחייכת חיוך ניצחון ואני ורן צחקנו.

"טוב בנות אני הולך הביתה" אמר רן אחרי שהתשתנו מהצחוק

"יש שיעור אנגלית" אמרתי מזכירה לו שיש עוד שעה.

"אני מבריז" אמר והוסיף "אני הולך לפגוש את האקסית המיתולוגית שלי" אמר מחייך.

"את מי?"שאלנו אני ודנה יחד לא מבינות

"את רינה" אמר עדיין לא מוחק את החיוך מפניו

"לא אמרת שהיא נסעה לכדור ארץ אחר?"שאלה דנה

"היא נסעה לאילת" אמר רן מסביר.

"טוב שלא לסוף העולם שמאלה" אמר דנה

"מאיפה היא צצה פתאום?" שאלתי לא מבינה איך הם עדיין בקשר

"היא עוברת לגור כאן,והיא הזמינה אותי אליה שאני יכיר לה את הסביבה" אמר והוסיף "יש לי הרגשה טובה לגבי זה"

"אתה לא מתכוון לחזור לאקסית שלך,נכון?"שאלה דנה מרימה גבה.

"למה לא?"אמר לא מבין והוסיף "והיא אקסית מיתולוגית,לא אקסית!"הבהיר

"מה ההבדל?"שאלתי לא מבינה

"אקסית היא חברה לשעבר ואקסית מיתולוגית זה אהבה הראשונה והגדולה" הסביר רן

"אותו חרא" אמרה דנה והוסיפה "אני עדיין לא מאמינה שאתה רוצה לחזור אליה"

"למה לא?" שאל לא מבין שוב.

"כי זאת רינה כאילו!"אמרה והוסיפה "היא אף-פעם לא אמרה משפט בלי להוסיף את המילה כאילו"

"אני אתמודד עם זה" אמר

"ומה עם שירה?"שאלתי לא מבינה מה נסגר איתה בסוף.

"שתישאר עם חן" אמר ולראשונה ראיתי את החיוך שלו נמחק מהפרצוף היום.

"היא נפרדה ממך?"שאלה דנה בהלם

"כן" אמר "אני חייב ללכת" הוסיף מתחמק.כנראה שלא רצה לדבר על שירה.

" גם אני חייבת ללכת" אמרה דנה "אני כבר ממש מתחילה להריח את העובש מתחת לבית השחי-וזה סימן שהגיע הזמן להתקלח" הוסיפה

"כבר התקלחת היום פעמיים" אמר רן "עם מיטל ועם הממטרה" הוסיף צוחק ואני איתו.

"זה לא נחשב" אמרה דנה והוסיפה "השמש הזאת הורגת אותי"

"אז את מבריזה?"שאלתי. שנאתי ללכת לבד הביתה.

"כן" אמרה

"אז לפני שאת הולכת יש לך משהו לעשות" אמרתי נזכרת בהתערבות שלנו שגם לה היה היום יום רע.

"מה?"שאלה לא מבינה

"להסתובב עם שלט בחולצה 'תרביצו לי' בכל רחבי בית הספר!" אמרתי עם חיוך ניצחון ערמומי

"למה?"שאלה

"כובע" אמרתי צוחקת והוספתי "גם לך היה מזל רע היום. פעם אחת עם הממטרה,פעם שנייה התחלקת ופעם שלישית עם מיטל" הסברתי לה.

"אז מה זה אומר?"שאלה והוסיפה "שחתולה שחורה מביאה מזל רע או לא?"

"כנראה שלא נדע אף-פעם" אמרתי תולשת דף מהמחברת וכותבת 'תרביצו לי'.

"איזה פדיחות" אמרה דנה מדביקה את הדף על החולצה שלה עם סלוטייפ.

"לא נורא..."אמרתי צוחקת ורן אחריי

אחרי כמה דק' של ריצה מטורפת של דנה ברחבי בית הספר כשמאחורה כמה ילדים מנסים להרביץ לה היא חזרה אלינו.

"את יודעת שהייתי יכולה לשבור רגל או יד בגללך?"אמרה מתנשפת

"קחי אוויר קודם כל" אמרתי "שאני לא אצטרך להזמין אמבולנס" הוספתי צוחקת ורן אחרי.

"טוב אנחנו הולכים" אמר רן ודנה הנהנה לחיוב אחרי שהתשתנו מהצחוק ודנה נרגעה מהריצה המעייפת.

"ביי מפקירים" אמרתי והם הלכו לכיוון היציאה מהבית ספר לעומתי שנשארתי עוד שעה ארוכה לשיעור אנגלית.

דבר אחד בכל זאת היה טוב,שלא הייתי צריכה לפגוש את שון כאשר הוא לא איתי בהקבצה באנגלית.

הזמן עבר כל-כך לאט בשיעור אנגלית,תמיד הרגשתי שבשיעור אנגלית הזמן עובר לאט יותר אך לבסוף נשמע הצלצול הגואל.

לקחתי את הדברים והלכתי לכיוון השער יוצאת מהבית-ספר.

הרגשתי שמישהו הולך מאחורי. הסתובבתי לאחור וראיתי את שון.

"אתה עוקב אחריי?" שאלתי לא מסתכלת עליו

"לא " אמר

"אז?"שאלתי והוספתי "מה אתה רוצה?"

"שתבואי איתי" אמר

"למה נראה לך שאני אבוא איתך?"אמרתי בקצת זלזול

"תפסיקי להיות כזאת קשה" אמר מחזיק בי קרוב אליו.

משום מה התרככתי,לא יודעת אם זה בגלל העיניים של שון אבל רציתי להוריד את המחסום הזה,רציתי להפסיק להיות כזאת קשה וקשוחה,רציתי כל-כך אבל פחדתי,פחדתי להיפגע אם אני הוריד את המגן אשר מגן עליי.

"טוב" אמרתי בלחש מהססת אם זה הדבר הנכון לעשות.

"את תיהני,אני מבטיח לך" אמר "את לא תתחרטי על זה" הוסיף בביטחון.

"אני מקווה" מלמלתי בלחש בלי שישמע.

אני יודעת ששון נעלם קצת בפרק הזה,אבל אל דאגה כי בפרק הבאה הוא יחזור ובגדול.

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת בלי סוף,

שושה33>