"אני לא רוצה לוותר" אמרתי בכנות והוספתי "אבל אני פוחדת"
"פוחדת שמה?"שאל קרוב אליי.
"שאתה תוותר" אמרתי בשיא הכנות.
"אני לא אוותר" אמר בביטחון
"מבטיח?"שאלתי כדי להיות בטוחה,כדי שייתן לי את המילה שלו.
"מבטיח" אמר נותן לי את המילה שלו,את ההבטחה שלו "ואת מבטיחה שלא תוותרי עלינו?"הוסיף שואל
"מבטיחה" אמרתי למרות שלא כל-כך הייתי בטוחה. לא הייתי בטוחה שיש לי את כל הכוח הזה כדי שנישאר יחד.
ידעתי כמה קשה אהיה לנו להיות יחד,ידעתי כמה מכשולים מצפים לנו ולא ידעתי אם אני אעמוד בזה.
לא ידעתי גם אם שון יעמוד בזה,פחדתי שהוא יוותר עלינו פחדתי שמישהו יפריד בנינו-שירן.
ידעתי ששירן פחות אוהבת את שון אלא זה יותר אובססיבית אליו.
וידעתי שאובססיה קשה לנתק.
"אמרתי לך-הפכים מושלמים"
פרק 39
"נו איך עבר עלייך הלילה?" אמרתי והוספתי "ישנת את שנת היופי שלך?" שאלתי את דנה צוחקת בעוד שאני דנה ורן הולכים לבית הספר,כמו כל בוקר.
"שנת יופי? יותר כמו שנת כיעור" אמרה והוסיפה "את לא רואה את השקיות השחורות מתחת לעיינים? איך עידו יראה אותי ככה?" אמרה קצת היסטרית ורן צחק
"לא רואים כלום" אמרתי צוחקת גם והוספתי "כולה חלום קטן רע"
"את צוחקת?!" אמרה והוסיפה "זה היה סיוט,אני לא מבינה בכלל למה אני חולמת עלייך ולא על עידו"
"חלמת עליי?"שאלתי סקרנית
"כן,אל תשאלי" אמרה מפהקת
"ובכל זאת שואלים" אמר רן גם הוא סקרן.
"חלמתי שאת שון ואנה הייתם בתו.."אמרה דנה אך קטעתי אותה.
"מי זאת אנה?"שאלתי לא מבינה.
"אין לי מושג" אמרה מבולבלת והוסיפה "חלום מוזר"
"את חולמת ואת לא יודעת אפילו מי זה?"שאל רן צוחק.
"אני רק זוכרת את השם אבל את הפנים לא" אמרה והוסיפה "אתם רוצים שאני אמשיך או לא?" אמרה אחרי שרן לא הפסיק לצחוק.
"כן,תמשיכי,תמשיכי" אמרנו אני ורן יחד סקרנים,במיוחד אני,כי אני תמיד האמנתי שחלומות מסמנים משהו.
"אז אנה הייתה אנורקסית והחברה לשעבר של שון ו.." אמרה אך שוב קטעתי אותה.
"היא הייתה מה?"שאלתי בהלם.
"אנורקסית" אמרה והוסיפה "מה את בהלם?"שאלה לא מבינה
"לא כלום.."אמרתי עדיין מופתעת וסקרנית לדעת את ההמשך "תמשיכי" הוספתי סקרנית יותר מתמיד.
"ושלושתכם הייתם בתוך יער שפרצה בו שריפה ולא יכולתם לצאת ואז נטלי וליטל באו והציעו לאנה גלידה ואנה לקחה את הגלידה ואז פתאום כבר לא היה שריפה ויכולתם לצאת מהיער." אמרה דנה ממשיכה.
"גלידה?" אמר רן צוחק והוסיף "כנראה שממש רצית גלידה בלילה" אמר עדיין צוחק.
"מצחיק מאוד" אמרה דנה בציניות
"אולי בעצם התבלבלת" אמר רן והוסיף "הרי אמרת שאנה אנורקסית לא? אז אולי התכוונת לקרקרים" אמר רן עדיין צוחק.
"לא מצחיק" אמרה דנה והוסיפה "אפילו אליאן לא צוחקת"
"כי אליאן לא מקשיבה" אמרתי ובאמת לא הקשבתי להם.
לא יכולתי להיות מרוכזת ולהקשיב להם כשחשבתי על החלום.
כשהתרכזתי בפירוש החלום,לא היה קשה לפרש את החלום.
הבנתי שאנה זאת שירן והרגשתי שהיער והשריפה שלא נתנו לנו לצאת סימל שאנחנו יחד לא יכולים לצאת מהבעיה ורק האוכל יפתור אותה.
משהו שבאמת היה נכון במציאות.
אם שירן תחזור לאכול-כל הבעיות יפתרו,לפחות לעכשיו.
"אליאן!?" צעקו רן ודנה מעירים אותי מהמחשבות.
"מה?"שאלתי נבהלת.
"על מה חשבת?"שאלה דנה
"על החלום" אמרתי והוספתי "אנה זאת שירן" אמרתי בטוחה בעצמי.
"מאיפה את יודעת?"שאל רן לא מבין והתחלתי לספר להם את כל הסיפור.
"אני לא מאמין ששירן אנורקסית" אמר רן בלחש.
"גם אני לא" אמרה דנה בהלם גם.
"לי היה את כל הלילה להתחיל לעכל ולהאמין בזה" אמרתי נאנחת.
"אבל דבר אחד אני לא מבינה" אמרה דנה והוסיפה "למה כל-כך אכפת לך ממנה? את אמורה לשנוא אותה" אמרה דנה לא מבינה.
"אני אף-פעם לא שנאתי אותה עד כדי כך,פשוט לא סבלתי אותה" אמרתי ורן ודנה צחקו
"מה מצחיק?"שאלתי לא מבינה
"את יודעת אליאן אין הרבה הבדל במה שאמרת" אמר רן צוחק
"בטח שיש הבדל" אמרתי משוכנעת והוספתי "בכל מקרה,לדעת ששירן אנורקסית בגלל ששון שנפרד ממנה לטובתי גורם לי להרגיש רע" המשכתי מסבירה
"אבל זה לא אשמתך או אשמת שון" אמרה דנה
"אני יודעת,אבל זה עדיין גורם לי להרגיש רע כאילו פגעתי בה גם אני, במיוחד שעכשיו היא סוג של חלק מהמשפחה שלי וקשה לי עם זה. זה יוצר הרבה מתח באוויר,ויותר מכול אני יודעת שזה יכול להפריד ביני לבין שון ואני מפחדת מזה." אמרתי שוב מנסה להסביר את ההרגשה שהיה לי כל-כך קשה להסביר.
"אני מצליח להבין אותך" אמר רן מבין אותי
"רגע,את ושון נשארתם חברים נכון?"שאלה דנה עוד שאלה.
"כן.."אמרתי והוספתי "אבל לא יודעת כמה זמן אני אצליח להחזיק מעמד" אמרתי ונכנסנו לבית הספר.
"אם את באמת אוהבת את שון אז את תצליחי להחזיק מעמד" אמר רן בביטחון
"יכול להיות" אמרתי והוספתי "אבל אני לא יודעת אם זה רק אהבה מספיקה בנושא הזה"
"אהבה מנצחת הכול" אמרה דנה עם ניצוץ בעיניים.
"אל תהיו כל-כך בטוחים בזה" אמרתי כשידעתי שלפעמיים אהבה לא מספיקה כדי לפתור את הצרות.
"איזה פסימית" אמר רן
"אני לא פסימית" אמרתי והוספתי "פשוט הגיונית,לא הכול כמו באגדות"
"את זה עוד נראה" אמר רן
"תגיד רן מה עם שירה ורינה?"שאלתי מעבירה נושא והוספתי "אתה לא יכול לשחק בשתיהן" אמרתי מוסיפה כשהבחנתי בשירה ורינה יושבות בשני צדדים מרוחקים מחליפות מבטים כאשר רן נכנס לבית הספר.
"לא יודע" אמר
"אתה יודע שאתה צריך לבחור מהר" אמרה דנה
"למה?"שאלתי לא מבינה למה הוא צריך לבחור מהר אחת מהן.
"הלו?! באיזה כוכב לכת את חייה?!" אמרה דנה והוספתי "השבוע יש את הסילבסטר" המשיכה ונזכרתי שהשבוע באמת הסילבסטר
"נכון!" אמרתי נזכרת והוספתי "באמת אתה צריך להחליט מהר" הסכמתי עם דנה.
"אני יודע,אבל זה קשה עדיין" אמר ונאנח.
"מה כל-כך קשה.?" אמרה דנה לא מבינה והוסיפה "התשובה כל-כך ברורה מאליו. זה ברור שתבחר בשירה"
"למה?"שאל
"כי היא בדיוק הטיפוס שאתה צריך" אמרה דנה והוסיפה "לא כמו רינה שהיא כאילו הטיפוס שאתה צריך" המשיכה מסבירה והדגישה את ה 'כאילו'
" כבר חשבתי שאני שקוף" אמר רן מוציא אוויר ונאנח בהקלה.
"אבל אתה קרוב להיות" אמרתי צוחקת והוספתי "אז במי באמת בסוף בחרת?"שאלתי למרות שכמעט הייתי בטוחה שיבחר בשירה
"רינה" אמר תשובה שהפתיעה אותי.
"אז אתה בכלל לא שקוף" אמרתי מופתעת והוספתי "לא ציפיתי שתבחר ברינה כאילו"
"גם אני לא ציפיתי לזה" אמרה דנה מסכימה איתי ומופתעת גם.
"אני אוהב להפתיע" אמר רן מחייך
"אז למה בחרת דווקא אותה?"שאלה דנה לא מבינה וסקרנית
"כי אני רוצה להתחיל דרך חדשה" אמר עונה לשאלה.
"ואתה אוהב אותה?"שאלתי סקרנית
"לא,אבל אני מאמין שאני יאהב אותה במשך הזמן,במיוחד כשאני יודע שהיא האקסית המיתולוגית שלי." אמר עונה גם לשאלה שלי.
"זה שרינה היא האקסית המיתולוגית שלך זה לא אומר שאתה צריך להרגיש אליה רגשות" אמרה דנה וממש הסכמתי איתה בנושא הזה.
"דנה צודקת" אמרתי מסכימה איתה והוספתי "אתה עדיין אוהב את שירה נכון?"שאלתי מצפה לתשובה
"אולי" מלמל והוסיף "אבל אנחנו לא יכולים לחזור להיות חברים כמו פעם" אמר והסתכל לכיוון שירה ואז לכיוון רינה שישבה בצד האחר של הבית ספר "אני הולך לרינה" המשיך
"ואני הולכת לעידו" אמרה דנה
"ואני נשארת לבד" אמרתי ועשיתי פרצוף של כלב מסכן.
"לא לעוד הרבה זמן" אמרה דנה צוחקת והולכת עם רן כאשר כל אחד מתפצל אחר כך לכיוונים שונים.
"כי אני פה" אמר קול מאחוריי וחיבק אותי מאחור.
"שון" אמרתי וקפצתי אליו בחיבוק
"מה קורה נסיכה ?"שאל אחרי שהתנתקנו מהחיבוק
"הכול בסדר. מה קורה איתך נסיך?"שאלתי מחייכת
"הכול טוב כל עוד שאת איתי" אמר ונתן לי דף אשר היה מקופל ומקומט
"מה זה?"שאלתי כאשר הוא הביא לי דף הנייר מקופל
"תפתחי" אמר ופתחתי את דף הניר המקופל,להפתעתי הדף הנייר היה ריק
"אתה צוחק עליי?" אמרתי צוחקת
"לא" אמר והוסיף "פשוט,אין לי מילים לתאר את אהבה שלי אלייך" המשיך והוקסמתי ממנו.
הוקסמתי מאותם עיניים
הוקסמתי מאותם אמירות.
"ממתי נהיית כזה רומנטיקן?" אמרתי צוחקת
"תמיד הייתי" אמר והוסיף "רק עכשיו מתפרץ בי הצד הזה" אמר
"אני אוהבת את הצד הזה שלך" אמרתי בכנות לא מוחקת את החיוך מהפרצוף.
"רק את זה?"שאל מתקרב אליי צמוד יותר השפתיים במרחק נגיעה.
"לא גם את שני הצדדים האלו אני אוהבת." אמרתי מנשקת את שתי לחיו וצוחקת
"ומה עם מה שבין הלחי,את זה את לא אוהבת?" אמר עם פרצוף כלב נעלב.
"אוהבת,אוהבת,בטח שאוהבת" אמרתי מציפה אותו בנשיקות קטנות בפה.
"אני מקווה שאת גם אוהבת מסיבות" אמר והוסיף
"ואם לא?"אמרתי מתגרה
"אני לוקח אותך בכוח" אמר מחייך
"אז אתה לא נותן לי בכלל אפשרות" אמרתי מחייכת גם
"נכון" אמר והוסיף "עם מי אני אבוא לסילבסטר אם לא איתך?"
"באמת עם מי?"אמרתי צוחקת ונשמע צלצול בית הספר.
עלינו יחד לכיתה מתיישבים יחד במקום כשהמבטים של שירן נעוצים בנו.
הרגשתי לא בנוח עם המבטים,הרגשתי רע,הרגשתי לא בסדר.
"שלום י'7" אמר המורה לספורט שנכנס לברר כמה דברים בקשר לתחרות אתלטיקה ולהודיע כמה הודעות חשובות.
"מי יוצא איתי לתחרות אתלטיקה?"שאל
"אני יוצאת איתך " אמרתי והצבעתי.
"אני לא יוצא איתך ואת לא יוצאת איתי" אמר המורה לספורט מתבדח וצחקתי בעוד ששאר הכיתה צוחקים איתי.
"נכון,היא לא יוצאת איתך,היא יוצאת איתי" אמר שון וכולם התגלגלו מצחוק עד ששירן פתחה את פיה.
"לא מתוקים" אמרה שירן והוסיפה "היא יוצאת לתחרות כדי להרזות. היא לא יכולה להישאר שמנה אם היא רוצה להיות עם שון" אמרה והרגשתי צביטה בלב.
הרגשתי רע. הרגשתי שוב את ההרגשה המוזרה,את ההרגשה של המתח באוויר,את ההרגשה שזה אשמתי.
כולם שתקו,אף אחד לא הבין את פשר המשפט של שירן,רק אני ושון הבנו טוב מאוד למה היא מתכוונת.
"שירן את גם יוצאת איתנו לתחרות אתלטיקה יחד עם אליאן נכון?"שאל המורה פונה לשירן מפיר את הדממה שהייתה בכיתה. ידעתי שהיא לא תצא לתחרות האתלטיקה בגלל האנורקסיה.
שירן:"............" אמרה תשובה שהפתיעה אותי.
אז...כמו ששמתם לב-לא כתבתי את נקודת המבט של שון.
החלטתי בסוף כן להכניס את נקודת המבט של שון,אבל לא תמיד,אלא רק לעיתים קרובות.
רק בפעמיים שזה באמת יוסיף לפרק וכמובן שהמצב אהיה מתאים. ^
ו...פורים שמח!
אז כמו כל פרק,מקווה שאהבתם גם את הפרק הזה..
עד לפעם הבאה,
אוהבת מלא,
שושה33>