בפרק הקודם:
"שלום י'7" אמר המורה לספורט שנכנס לברר כמה דברים בקשר לתחרות אתלטיקה ולהודיע כמה הודעות חשובות.
"מי יוצא איתי לתחרות אתלטיקה?"שאל
"אני יוצאת איתך " אמרתי והצבעתי.
"אני לא יוצא איתך ואת לא יוצאת איתי" אמר המורה לספורט מתבדח וצחקתי בעוד ששאר הכיתה צוחקים איתי.
"נכון,היא לא יוצאת איתך,היא יוצאת איתי" אמר שון וכולם התגלגלו מצחוק עד ששירן פתחה את פיה.
"לא מתוקים" אמרה שירן והוסיפה "היא יוצאת לתחרות כדי להרזות. היא לא יכולה להישאר שמנה אם היא רוצה להיות עם שון" אמרה והרגשתי צביטה בלב.
הרגשתי רע. הרגשתי שוב את ההרגשה המוזרה,את ההרגשה של המתח באוויר,את ההרגשה שזה אשמתי.
כולם שתקו,אף אחד לא הבין את פשר המשפט של שירן,רק אני ושון הבנו טוב מאוד למה היא מתכוונת.
"שירן את גם יוצאת איתנו לתחרות אתלטיקה יחד עם אליאן נכון?"שאל המורה פונה לשירן מפיר את הדממה שהייתה בכיתה. ידעתי שהיא לא תצא לתחרות האתלטיקה בגלל האנורקסיה.
שירן:"............" אמרה תשובה שהפתיעה אותי.
"אמרתי לך-הפכים מושלמים"
פרק 40
"ברור שאני באה" אמרה כמובן מאליו "אני רוצה לנצח את אליאן" הוסיפה נחושה בדעתה ואני הייתי מופתעת מכל מילה שיוצאת מפיה.
"שירן,את צריכה לעבוד בשיתוף פעולה עם אליאן-זה מרוץ שליחים לא תחרות נגד אליאן" אמר המורה לספורט פונה לשירן
"אל תדאג" אמרה שירן . הרגשתי שהיא מתכננת משהו,משהו רע. שון הסתכל עליי במבט מבולבל ואני החזרתי לו בדיוק באותו מבט,באותו מבט מבולבל.
"היא מתכננת משהו" אמרתי חוששת ומודאגת כאשר הסתיים השיעור
"היא לא מתכננת כלום" אמר שון בטוח בעצמו.
"היא כן. היא רוצה אותך והיא מתכננת משהו כדי להפריד בנינו" אמרתי משוכנעת ולחוצה בעוד שאני מנסה להכניס את הספר הכבד לתיק. "נו..תיכנס כבר!" הוספתי עצבנית כאשר הספר לא ניכנס בשום מצב לתיק העמוס.
"מאמי תירגעי,היא לא תפריד בנינו" אמר שון בנימה רגועה ומשוכנעת עם הרבה ביטחון תוך כדי שהוא מחזיק בידי ומקריב אותי אליו.
"איך אתה כזה בטוח?"שאלתי קצת יותר רגועה.
"כי אני לא אתן לזה לקרות" אמר מלטף את פניי ומזיז את קצוות שיערי לאחור. מגע ידיו העבירו בי צמרמורות נעימות.
הסתכלתי בעיניו אשר כמו תמיד,שידרו לי ביטחון ורוגע כאילו שכחתי שממש לפני דקה או שתיים הייתי עצבנית ולחוצה.
התקרבנו אחד אל השני,והתנשקנו,עוד נשיקה עם הרבה אהבה,אהבה שלא רציתי שתיגמר לעולם.
"איזה חמודים! איזה נשיקה" שמעתי קול וזיהיתי את דנה. התנתקנו מהנשיקה מסתכלים עלייה "מה?"שאלה לא מבינה
"את מפריעה" אמרנו שנינו יחד צוחקים
"לא נורא,תשלימו אחר-כך פערים" אמרה צוחקת "רק שון,בפעם הבא תשתדל לנשק ולא לשאוב. זה נראה כאילו אתה שואב מאליאן את כל האוכל שאכלה" הוסיפה צוחקת
"קנאית" אמרנו שוב שתינו ביחד
"ממש לא! אני מקבלת מספיק נשיקות מעידו" אמרה קצת מסמיקה והוסיפה "ואתם חייבים להפסיק לדבר יחד"
"עוד הערות?" אמרתי צוחקת
"יש עוד כמה טענות לשיפור" אמרה מחייכת והוסיפה "אבל אני יחסוך את זה ממך" "תודה באמת" אמרתי בציניות ושלושתנו צחקנו.
"טוב,שון אני לוקחת ממך את הסינדרלה לכמה דק' " אמרה דנה פונה לשון
"אין בעיה" אמר והוסיף "רק סינדרלה אל תשכחי את הנעל" אמר צוחק,פונה אליי ומנשק אותי נשיקה חטופה בפה.
"דביקים" אמרה דנה בעוד שהיא לוקחת את ידי ומושכת אותי לכיוון הספסלים.
"מה יש לך?"שאלתי לא מבינה מתיישבת בספסל.
"עידו הזמין אותי לסילבסטר" אמרה בהתרגשות עומדת מולי ומקפצת.
"איזה התרגשות" אמרתי צוחקת והוספתי "זה היה ברור שהוא אהיה איתך בסילבסטר,הרי אתם חברים" אמרתי כברור מאליו.
"כן,אבל עדיין,פעם ראשונה שאני בסילבסטר לא במיטה מכורבלת עם פוך שלצידי מושי אוכלת גלידה משמינה ומחכה ל 'אביר על הסוס הלבן'" אמרה עדיין בהתרגשות
"מי זה מושי?"שאלתי צוחקת.
"הדובי שלי!" אמרה והתגלגלתי מצחוק.
"מה כל-כך מצחיק?" שאל רן מצטרף אלינו
"עזוב" אמרתי והוספתי "אז אתה הולך עם רינה לסילבסטר?"שאלתי פונה לרן, עדיין מופתעת ולא מאמינה שהוא הולך עם רינה ולא עם שירה. הרי כל-כך שקוף שהוא אוהב את שירה,אבל כנראה הראש חושב אחרת מהלב.
"כן" אמר והוסיף "את עם שון ודנה עם עידו נכון?"שאל
"כן" ענינוו שתינו יחד והנהנתי בראשי לסימן חיוב.
"יש לי הרגשה שיהיה משהו רע בסילבסטר הזה" אמרתי
באמת שהיה לי תחושה כזאת,תחושה לא טובה,
תחושה שמשהו רע יקרה,
תחושה שלא יכולתי להסביר במילים,
תחושה שרק אני יכולתי לחוש.
"מה למשל?"שאל רן
"לא יודעת,אולי משהו עם שירן,יש לי הרגשה שהיא מתכננת משהו" אמרתי
"אפרופו שירן" אמר רן והוסיף "מה עבר עלייה היום?" שאל
"או שמרוב החמצון שהיא עושה בשיער לא נקלט חמצן למוח ומשהו השתבש או שפשוט בתאים האחרונים שנשארו לה במוח היא מפעילה אותם וחושבת איך להתנקם באליאן" אמרה דנה והוסיפה "אבל מה שבטוח בשני המקרים המוח השתבש"
"נראה לי שתי האפשרויות נכונות" אמר רן צחק.
"היא באמת רוצה להתנקם בי" אמרתי רצינית
"מה את רצינית? אני צחקתי!" אמרה דנה
"את יודעת בכל צחוק יש קצת אמת" אמרתי והוספתי "היא רוצה להתנקם בי שלקחתי לה את שון"
"להתנקם,מה אנחנו בטלנובלה?" אמרה דנה צוחקת והוסיפה "את חייבת להוציא את המחשבות השליליות האלה" הוסיפה והפעם רצינית.
"אני מסכים עם דנה" אמר רן מסכים עם דנה גם הוא רציני.
"אני לא יכולה לשלוט בזה" אמרתי מרגישה שהם לא מבינים אותי,שהם לא מבינים שבאמת יש לי הרגשה רעה,הרגשה שמשהו רע הולך לקרות.
"אני יודעת מה יכול להעביר לך את התחושות והרגשות וכל החרא הזה" אמרה דנה עם חיוך ערמומי
"מה?"שאלתי מנסה להבין לאן היא חותרת
"אנחנו+ קניון =?" שאלה אותי עדיין עם חיוך ערמומי
"את לא מצפה שאני יפתור את זה" אמרתי צוחקת
"אוי איזה יבשה,עד שהאסימון יורד לך!" אמרה והוסיפה "אנחנו הולכות לשופינג!"
"דווקא מתאים לי" אמרתי
"בקניון בארבע" קבעה
"אין בעיה" אמרתי
"אוץ'" אמרתי בעוד שהרגשתי מישהו עם אופניים נתקע בי כאשר הלכתי לכיוון הקניון כפי שקבעתי עם דנה בשעות הצהריים.
"אני מצטער" אמר אותו הבן-אדם והושיט לי יד לעזרה.
"גם אני" אמרתי עצבנית בעוד שהחזקתי בידו הגדולה שעטפה את ידי וקמתי מהרצפה המלוכלכת.
"אני באמת מצטער" אמר והוסיף "אז מה עושה פה ילדה יפה כמוך לבד?שאל פתאום.
"מה עושה ילד עם משפטים חרושים פה לבד?"אמרתי עוקצת ופעם ראשונה הסתכלתי על פניו של הילד.אי אפשר היה להגיד שהוא לא יפה. עיניו היו כל-כך מיוחדות בצבע כל-כך מיוחד,ירוק-כחול מעורבב.
"קשוחה" חייך והחיוך הזה כל-כך הזכיר לי את החיוך של שון.
"עוקצת יותר נכון" אמרתי גם עם חיוך
"אליאן!" שמעתי קול צועק לכיווני והסתובבתי לאחור,זאת הייתה דנה.
"אז קוראים לך אליאן" אמר והוסיף "שם יפה לילדה יפה"
"אימא בחרה" אמרת מחייכת והוספתי "לא נמאס לך להגיד משפטים חרושים"
"לא,כאשר אני אומר אותם לילדה יפה כמוך" אמר שוב,מחמיא
"אני חייבת ללכת" אמרתי כשראיתי את דנה מתקרבת
"נתראה" אמר ונשק לי נשיקה חטופה על הלחי
"מי זה החתיך הזה?" שאלה דנה עם פה פעור כשהתקרבה מספיק קרוב אליי.
"לא יודעת" אמרתי בכנות.
"מה זאת אומרת 'לא יודעת' הרגע ראיתי אתכם מתנשקים בלחי" אמרה דנה לא מבינה.
"הוא נתקע בי באופניים" אמרתי והתחלתי לספר לה את כל מה שקרה.
"ממש הנסיך על הסוס הלבן" אמרה דנה
"אם כבר הנסיך על האופניים השחורות" אמרתי צוחקת והוספתי "אבל לי יש כבר את הנסיך שלי"
"שגם הוא חתיך,לא פחות!" אמרה דנה והוסיפה "איך זה יכול להיות שתמיד את נפגשת עם החתיכים?" אמרה נאנחת וצחקתי
"לפחות לקחת לו מספר איסיקיו או פלאפון?"שאלה דנה מצפה לתשובה
"בשביל מה?"שאלתי בתמימות.
"בשביל לראות אותו שוב!"אמרה דנה כמובן מאליו והוסיפה "אני לא מאמינה שאני לא אראה אותו שוב"
"הוא אמר נתראה" אמרתי נזכרת בדבריו האחרונים.
"אז מה?" שאלה דנה
"אז יש לי הרגשה שאנחנו באמת נתראה" אמרתי ובאמת הרגשתי שעוד אנחנו נתראה שוב,ואפילו יותר מזה.
"יש לך היום הרגשות משונות" אמרה דנה מסתכלת עליי מוזר ונכנסנו לחנות בגדים.
אחרי כמה שעות טובות של בחירת שמלות לסילבסטר והתארגנות בביתה של דנה יצאנו מהבית מאופרות,לבושות,מבושמות,ובהחלט מוכנות לסילבסטר.
אני לבשתי:
דנה לבשה:
הגענו למועדון שבו כל השכבה ושכבת י"א ארגנו מסיבה לכבוד הסילבסטר וכרגיל,כמו כל מועדון,הרבה רעש וריקודים.
"מעניין איפה רן" אמרתי לדנה צועקת מנסה לגבור על צלילי המוזיקה הרועשים.
"את חייבת להסתכל על זה" אמרה דנה בוהה בנקודה לא מובנת ולא מסירה ממנה את העיניים.
"לא יכול להיות" אמרתי בהלם לא מאמינה למראה עיניי.
מקווה שאהבתם,
עד לפעם הבאה,
אוהבת מלא,
שושה33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
