בפרק הקודם:

...:"ועוד אני אומר משפטים חרושים" אמר קול מאחוריי .

הסתובבתי וראיתי את בן.

"אל תתפוס אותי במשפט" אמרתי מחייכת

"זה הנסיך עם האופניים השחורות" אמרה דנה נרגשת ונתתי לה מרפק.

"קוראים לי בן" אמר מציג את עצמו בפני דנה ונתן לה נשיקה בלחי ובדרך גם לי.

"נקודה אחת לטובתך." אמרה דנה מחייכת

"מה אתה עושה פה?"שאלתי מבולבלת

"אני.." אמר אך לא סיים את המשפט כאשר שון הגיע.

~~~

ראיתי אותה נכנסת לבית הספר. מוזר היה לי לראות אותה ולא לנשק אותה,להריח את שערה,לשמוע את הצחוק המתגלגל שלה ולראות את החיוך המאושר.

הרגשתי אבוד,מנותק עם חצי לב,חצי נשמה,חצי בן-אדם ועם אהבה אחת גדולה ושבורה,אך ידעתי שאני אעשה הכול כדי לחבר את כל החלקים השבורים.

לפתע ראיתי אותה מחייכת ומנשקת בלחי מישהו.

הקנאה בי גברה ובלי לחשוב פעמיים הלכתי לעברם.

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 43

"היי" אמר שון שהיה כבר מספיק קרוב אלינו

"היי" החזרתי מבולבלת.

"ממשיכה הלאה הא?" אמר מנסה לעקוץ בעוד שהסתכל על בן.

"אתה המשכת הלאה . אז למה אני לא?" אמרתי עצבנית

"אני לא המשכתי." מיהר להגיד

"אז מה עשית אמש?" שאלתי מנסה לעקוץ

"אני לא יודע למה עשית את זה." אמר והוסיף "זה היה טעות" גמגם.

"כשתדע מה הטעות אל תטרח להגיד לי,אני לא אחכה שתבין" אמרתי והוספתי "כנראה זה טעות גדולה מדיי ועל זה משלמים" אמרתי משפילה את ראשי.

"אני אוהב אותך" אמר מנסה להסתכל ישר לעיני ודנה ובן מסתכל על המחזה סקרנים לדעת מה אני אגיד.

"תפסיק להגיד את זה." אמרתי בטון עצבני "תספיק להתחמק מהכול ולהגיד 'אני אוהב אותך' זה לא יפתור את זה" אמרתי מסתובבת אך שון תפס את ידי

"תעזוב" אמרתי חנוקה מדמעות

"היא אמרה לך תעזוב אותה" לפתע התערב בן

"שתי נקודות  על זה" אמרה דנה חסרת טאקט עדיין סופרת נקודות לטובת בן

"מי אתה שתתערב?" אמר שון מתקרב לבן

"מי אתה שתחזיק בה ?" החזיר בן

"חבר שלה" אמר שון עצבני מחזיר גם הוא

"אקס" אמר בן מתגרה בשון ולפני שהספקתי להבין מה הולך הם רבו מכות.

"שלושה  נקודות לטובת בן על שהמשיך להגן" אמר דנה מכריזה

"דנה!"אמרתי לחוצה מנסה להפריד בין השניים בעוד שמסביבנו מעגל תלמידים.

"אליאן זה לא בשבילך תזוזי" אמר שון ובן תפס את ההזדמנות ונתן לו אגרוף

"דיי!"אמרתי מנסה בכל זאת להפריד בניהם.להפריד בין הבוקסים,האגרופים,בירכיות,המבטים הרצחניים  ובמיוחד להפריד בין האגו.

"רק היום הגעת וכבר צרות?" אמר סגן המנהל זועף בבן אחרי שהצליח להפריד בין השניים.

"אז הוא תלמיד חדש. זה טוב.זה טוב " אמרה דנה שוב,חסרת טאקט מחייכת חיוך ערמומי "שתי נקודות על זה"

"ושון מה איבדת שהרבצת לבן?"שאל המנהל

"איבדתי את אהבה שלי" אמר מסתכל עליי בעוד שאני משפילה את ראשי.

"איבדת את הראש שלך" אמר בן ושון שלח מבט רצחני לעבר בן.

"בלי הערות עכשיו" אמר סגן המנהל

"שוני הכול בסדר?" לפתע הגיחה שירן דוחפת את מעגל התלמידים שמסביבנו כדי להגיע לשון

"הכול בסדר" אמר בטון יבש בעוד שמנסה להוריד את ידיה של שירן כאשר חיבקה אותו.

"עכשיו שניכם למשרד שלי" אמר המנהל וכולם התפזרו.

"אין לי אצבעות כבר לספור את הנקודות של בן " אמרה דנה

"אז תמשיכי עם האצבעות ברגליים" אמרתי נאנחת

"כבר ספרתי איתם גם" אמרה דנה והוסיפה "נתתי לו גם שתי נקודות בגלל שהוא תלמיד חדש"

"זה לא נחשב" אמרתי צוחקת

"זה נחשב כי הוא יוסיף אקשן קצת. נמאס כבר מהשגרה המשעממת" אמרה דנה מחייכת חיוך ערמומי

"אני לא רוצה שהאקשן אהיה חשבוני" אמרתי והוספתי "אני רק רוצה להיות נאהבת ומאוהבת זה דרישה גדולה מדיי? זה בקשה גדולה מדיי?"

"לא. זה לא דרישה או בקשה גדולה מדיי פשוט..קשה לביצוע" אמר רן מאחורינו

"לפעמיים אני לא יודעת אם זה שווה את זה ." אמרתי מסתובבת אליו והוספתי "זה באמת שווה את זה?" שאלתי

"זה שווה את זה" אמרה דנה בביטחון

"אני מקווה שאת צודקת" אמרתי ורן התיישב לידנו בספסל

"שמעתי כבר כל מה שקרה" אמר והוסיף "אבל יש לי רק שאלה אחת" אמר

"מוזמן לשאול" אמרתי מחייכת חיוך קטנטן

"מתבשל משהו בינך לבין בן?" שאל סקרן ונמחק החיוך מפניי.

"הוא מתכוון אם קורה משהו בינך לבין בן" אמרה דנה אחרי ששתקתי כמה שניות חושבת שלא הבנתי את השאלה

"הבנתי את השאלה" אמרתי

"נו..אז תעני עלייה" אמרה דנה בחוסר סבלנות.

"לא" עניתי על השאלה

"הסבר,נימוק לתשובה" אמרה דנה מצפה להסבר ראיו לתשובה שעניתי עלייה.

"ולמה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות על שאלה שהתשובה שלה כל-כך קצרה?" רן שאל אותי עוד שאלה

"כי אני לא אוהבת אותו,אבל אני חושבת שבאיזשהו אופן יכול לקרות בינינו משהו" אמרתי והוספתי "ובגלל זה לקח לי הרבה זמן להחליט כי מצד אחד יכול לקרות בינינו משהו אבל מצד שני אני לא אוהבת אותו"

"למה את כל-כך בטוחה שיכול לקרות בנכם משהו?" שאלה דנה סקרנית יותר מאי פעם

"כי הוא מזכיר לי את שון" אמרתי משפילה את ראשי.

הוא כל-כך הזכיר לי את החיוך שלו

הזכיר לי את המילים,המשפטים החכמים

הזכיר לי את אותם עקיצות.

אבל זה רק הזכיר זה לא היה שון,זה היה בן ואני רוצה את שון.

"אליאן!" רצו לעברי ליטל ונטלי

"אוי לא!" אמרה דנה "מה הן רוצות?" הוסיפה עצבנית

"מה אתן רוצות?"שאלה דנה עצבנית וחסרת סבלנות לעבר ליטל ונטלי שכבר הספיקו להתקרב אלינו.

"אני דיברתי לאליאן" אמרה ליטל והוסיפה "את לא אליאן"

"אנחנו!" אמרה נטלי מתקנת והוסיפה "אנחנו דיברנו אל אליאן"

"ממתי קיבלת שכל לדבר?" אמרה דנה מופתעת

"אנ.." אמרה נטלי אך דנה קטעה אותה.

"לא דיברתי אלייך,דיברתי אל ליטל" אמרה דנה קוטעת את נטלי והוסיפה "לך עדיין אין שכל"

"לא קיבלתי שכל,קיבלתי ביטחון ולשון" אמרה ליטל וחשפה את לשונה

"אוי נכון,איזה מטומטמת אני איך יכולתי לחשוב שבאמת יש לך שכל" אמרה דנה והתאפקתי שלא לצחוק כשלצידי רן אדום ומתגלגל מצחוק.

"לשון תמיד היה לך חבל אבל  שאת משתמשת בו. היית עושה טובה לאנושות וסותמת" מלמל רן בלי שליטל ונטלי ישמעו

"אז מה רציתן להגיד לי?"שאלתי סקרנית

"בן בשירותים " אמר ליטל

"מה את רוצה שהיא תעשה? תנגב לו את התחת?" אמרה דנה צוחקת  ונתתי לה מרפק

"ויורד לו דם בשפה" אמרה נטלי ממשיכה את דבריה של ליטל

"אני הולכת לשם" אמרתי קמה מהספסל והולכת לשירותים.

"אז את באה לפה הרבה?" אמר קול כשנכנסתי לשירותים למרות שהם היו שירותים של בנים.

"כרגיל עם המשפטים" אמרתי מסתובבת לאחור אך הופתעתי לגלות את שון שם.

"את האמת שלא.זה שירותי בנים" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת.

"לפחות אל תעשי אותי משוגע" אמר מחזיק בי קרוב אליו. "לפחות תגידי לי שגם את הרגשת את מה שאני מרגיש" הוסיף והסנפתי שוב את ריח הבושם שלו שידעתי שיש מצב שאני לא אהיה שוב קרובה אליו ככה,שאני לא יריח שוב את ריח הבושם ולא יראה שוב את עיניו הנוצצות מקרוב.

"מה אתה מרגיש?"שאלתי והוספתי "אם זה להרגיש בוגד ומניאק אז לא,אני לא מרגישה כמוך"

"את יודעת בדיוק על מה אני מדבר" אמר והוסיף "אל אותם פרפרים,רגשות שנקראים אהבה אל אותם רגשות שאנחנו מרגישים עכשיו"

"אני מרגישה את מה שאתה מרגיש אבל אתה לא מרגיש מה שאני מרגישה" אמרתי והוספתי "אתה לא מרגיש שאני שבורה,שאני לא יכולה לסמוך עלייך,להאמין לך אחרי דבר כזה" אמרתי בעוד שאני מתנתקת ממגע ידיו

מתנתקת מעיניו

מתנתקת מריח הבושם הממכר,שכנראה אני אצטרך להיגמל

מתנתקת ועוזבת.

יצאתי מהשירותים לעבר כיוון הספסלים.

הייתי צריכה קצת זמן לעצמי,קצת זמן לחשוב עם עצמי,להבין מה אני רוצה, אבל מחשבותיי התנתקו כאשר בן התיישב לידי

"אתה בסדר?"שאלתי מודאגת

"כן" אמר מחייך

"איזה עונש נתנו לכם?" שאלתי סקרנית

"זה לא משנה עכשיו" אמר מסתכל ישר בעייני והוסיף "למה התכוונת שאמרת לשון שהוא ממשיך הלאה ושאת גם?"

"למה אתה מתכוון?"שאלתי לא מבינה לאן הוא חותר

"בואי אני אגיד את זה יותר פשוט. את רוצה להמשיך הלאה איתי?" שאל קרוב אליי מצפה לתשובה בעוד שאני לא יודעת במה לענות.

הוא רצה שאני אמשיך איתו,שיהיה בנינו משהו.

מצד אחד,אני לא אוהבת אותו. אני אוהבת את שון ושון זה לא בן.

מצד שני,בן הזכיר לי את שון ולמרות שידעתי שהוא רק מזכיר לי אותו ,ידעתי שיכול להיות בגלל זה שיקרה בנינו משהו,שאני אוכל לפתוח דף חדש או יותר נכון אנסה.

אבל במה אני אבחר? באיזה צד?

סקר בנוגע לסיפור : http://www.skarim.co.il/poll/eti555/13512/

מצטערת לכל אותם קוראים שהייתי צריכה להודיע להם ולא הודעתי,פשוט המחשב שלי נדפק ואני כותבת ממחשב אחר ככה שאין לי את הרשימה שאני צריכה להודיע מתיי יש פרק חדש.

בכל מקרה,כשמחשב יחזור אני אעדכן כרגיל.

והמשפט הרגיל והחרוש שלי..

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>