השיר המשיך להתנגן בראשי.

התחלתי לרוץ בגשם,רציתי רק שהשיר יפסיק להתנגן בראשי,שיניח לי,שיפסיק לרדוף אחריי.

זה היה הגשם הראשון שירד. תמיד אהבתי את הגשם הראשון שבישר על תקופה חדשה,תקופה טובה יותר.

אהבתי את הריח של הגשם ואת האווירה,הפעם זה היה קצת שונה.

הפעם הגשם לא הביא איתו התחלה חדשה או אווירה טובה יותר כי הפעם אני בכיתי עם הגשם.

כי הפעם שון לא היה איתי.

Summer has come and passed             קיץ בא ועבר

The innocent can never last                  התמימות תישאר תמיד

wake me up when september ends     תעירי אותי שספטמבר יגמר

הרגשתי רע,הרגשתי שאני עם חצי לב,חצי נשמה,חצי בן אדם,והבן-אדם שיכול להשלים אותי הוא שון,הנסיך שלי שכבר לא פה איתי

"אליאן!" שמעתי צעקה מאחוריי. נעצרתי והסתובבתי לאחור מגלה שם את בן עומד עם מטריה ומתקרב אליי,מכניס אותי מתחת למטרייה ובלי הרבה שאלות הוא חיבק אותי חיבוק חמים.

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 56

"אתה יודע אני רק חיפשתי את...-" אמרתי מתחילה לדבר ונמנעת מלהסתכל על בן כאשר הוא הזכיר לי כל-כך את אותו חיוך של שון.

"חיפשת את הגבר המושלם ,הרומנטי,שרמנטי עם העיניים ה...-" אמר קוטע את דבריי בנימה של זלזול בעוד שהוא מגיש לי את השוקו החם.

"לא.אני לא עוד אחת כזאת שמנסה לחפש מישהו מושלם" אמרתי והפעם אני קטעתי אותו "אני רק חיפשתי את הדרך לאושר" הוספתי משפילה את ראשי.

"ולא מצאת אותה?" שאל מהסס,כנראה אם זה הדבר הנכון לומר והדמעות עלו לעיני.

"מצאתי אותה" אמרתי חנוקה מדמעות "אבל היא למעלה" הוספתי והיה נראה שהוא הבין למה אני מתכוונת.

"מה זה בשבילך הדרך לאושר?"שאל בנימה קצת יותר מתחשבת ורגועה.

"להיות מאושרת,נאהבת,מאוהבת" אמרתי ומיהרתי להוסיף "שמישהו יאהב אותי בלי פחד,שיבטח בי ללא שאלות,שירצה אותי ללא מגבלות ויקבל אותי ללא שינויים. ובשבילך,בשבילך מהי הדרך לאושר?" הוספתי שואלת.

"הדרך לאושר היא הדרך בה אנו בוחרים והאנשים שאנו בוחרים" אמר והוסיף "תמיד אמרו לי שהדרך לאושר רצופה מכשולים אך בסופה מגיעים לשלווה אותה כולנו מחפשים."

"ואתה מאמין בזה? אתה מאמין במה שאמרו לך?"שאלתי סקרנית.

"כן" ענה והמחשבות עלו לי לראש.

יכול להיות שהוא צודק? יכול להיות שהדרך לאושר הוא הדרך שבה אנו בוחרים והאנשים שאנו בוחרים להיות בחברתם?

יכול להיות שהדרך רצופה מכשולים,אך בסוף באמת מגיעים לשלווה אותנו כולנו מחפשים או שבעצם אם באמת רוצים אז מגיעים לשלווה הזאת?

"רציתי לדבר איתך על משהו" אמר במבט רציני,מעביר נושא בעוד שהתנתקתי מהמחשבות והשאלות הרבות אשר צצו לי  בראש.

"כן,אני יודעת דנה גם אמרה לי" אמרתי וחיכיתי  שימשיך .

"זה בעניין ההצגה. אני חושב שוויתרת יותר מדיי מהר על התפקיד" אמר במהירות מנסה להסתכל בעיניי אך אני נמנעת ולוגמת מהשוקו שהספיק להתקרר מעט.

אחרי המוות של שון נתנו לבן את התפקיד שלו,לא יכולתי לשחק לצידו של בן בתפקיד ולכן החלטתי לפרוש ובזה נתנו לשירן את התפקיד הראשי.

"זה מאוחר מדיי" אמרתי נאנחת

"שום דבר לא מאוחר מדיי" אמר מעודד והוסיף "אני חושב שאת הכי טובה וראויה לשחק בתפקיד הזה"

"יש דברים שמאוחר מדיי להם" אמרתי נזכרת שכאשר שון קרא לי פעמיים ורק בפעם השנייה הגבתי והסתכלתי לאחור,אך זה היה מאוחר מדיי. "אני לא חושבת ש...-" אמרתי ממהרת לענות אך הוא קטע את דבריי.

"תחשבי על זה עוד קצת" אמר קוטע את דבריי.

"אני אחשוב על זה" אמרתי לבסוף משתכנעת,ובאמת התכוונתי לזה. "אני חייבת ללכת" הוספתי ומיהרתי להמשיך "תודה על הכול. באמת." אמרתי והלכתי לכיוון הדלת.

"אין לך על מה להודות לי" אמר והייתי כבר מחוץ לדלת

"יש לי הרבה על מה" אמרתי מחייכת חיוך קטנטן והוא התקרב אליי מנשק אותי בלחי נשיקה חמימה.

"יש עוד משהו שאנשים אמרו לי" לחש לי באוזן קרוב אליי "עם הרבה רצון אפשר לעבור את המכשולים האלה ולהגיע אל האושר המיוחל לו. ולך,ולך יש רצון?" הוסיף בלחש שואל.

"את זה עוד נראה" אמרתי בלחש גם מחייכת חיוך קטנטן בעוד שאני מתנתקת ממנו ויוצאת מהבניין.

*להפעיל את השיר:   http://www.youtube.com/watch?v=HR9m1QU7nKI    *

עברתי ברחוב מסתכלת על האנשים. בכל מקום שלא הסתכלתי היו זוגות מאוהבים.לא היה אף-אחד בודד.

זוג אנשים צעירים התנשקו וזוג אחר של מבוגרים התחבקו.

אפילו היונים היו בזוגות אוכלים יחד.

נזכרתי שגם לי פעם הייתה אהבה כזאת.

עיצבן אותי שפתאום אני רואה את כל הזוגות כשאני לבד בלי זוג.

או אולי הם תמיד היו שם מסתובבים בזוגות ואני לא הבחנתי בזה כי לי היה אז זוג ורק כשנהיים לבד מתחלים להסתכל מסביב ולראות מה לאחרים יש ולי אין.

אך המחשבה שלי הייתה אהבה כזאת עודדה אותי במקצת,חבל שהיא כבר לא פה.

חשבתי על הדברים שבן אמר לי.

אולי אלוקים מציב לי מבחן. אולי הוא מציב לי מכשולים ומבחנים בחיים כדי שילמדו אותי להתמודד איתם.

כשאני אדע להתגבר על המכשולים בחיי ויעשה את הבחירות הנכונות אולי ככה אני אמצא את הדרך אל האושר שמצפה לי.

אבל אני יודעת שבשביל להתגבר על המכשולים צריך כוח רצון. האם יש לי מספיק כוח רצון?

המשכתי ללכת בהליכה מהירה כל-כך התגעגעתי אליו,לא שכחתי שום דבר ממנו. אני זוכרת הכול בבירור,גם את היום שבו הבנתי ששום דבר לא יהיה כבר אותו הדבר.

כל-כך רציתי לשמוע את הקול המרגיע שלו רק רציתי שיגיד לי שהכול יהיה בסדר.

המשכתי ללכת בהליכה מהיר אך הפעם זה הפך כבר לריצה.

ניסיתי להוציא את כל הכאב והגעגועים בריצה.

רציתי לצעוק לו "אני רוצה שתיקח אותי אלייך. שם למעלה" אני הייתי בטוחה שהוא שומע אותי. שהוא רואה אותי מלמעלה. שהוא שומר עליי מלמעלה כי הוא המלאך שלי.

המשכתי לרוץ עוד קצת חולפת בין האנשים עד שנעצרתי מסתכלת מסביב ואז על השמיים המלאי כוכבים. כל-כך רציתי שיהיה כוכב נופל לבקש משאלה.

לבקש שהכול היה חלום. סיוט.

אבל לא נפל כוכב וזה לא היה חלום או סיוט. זה היה המציאות-וזה מה שכאב.

Ooooh                                                       הוו
Na na na na na na na                            נה נה נה נה נה נה נה
I didn't get around to kiss you            לא הספקתי לנשק אותך
Goodbye on the hand                            נשיקת פרידה על היד
I wish that I could see you again        אני מייחלת שאני אוכל לראות אותך שוב,
I know that I can't                                 אני יודעת שאני לא יכולה.
Oooooh                                                     הווו,
I hope you can hear me cause            אני מקווה שאתה יכול לשמוע אותי

 I remember it clearly,                           כי אני זוכרת את זה בבירור
The day you slipped away                    היום שאתה חמקת הרחק
Was the day I found it won't be the same  היה היום שאני הבנתי שזה לא יהיה אותו דבר..

*להפסיק את השיר*

"את רוצה להגיד לי שהיא עכשיו בלונדינית לשעבר?" שאלה אותי דנה מופתעת בכמעט צעקה בעוד שסיפרתי להם את כל מה שקרה אתמול והיא התעמקה בנושא על הילדה שהייתה מאחורי תום.

"כן" עניתי באדישות ולקחתי עוד שלוק מהברד הקר.

"למה הוא התנהג אלייך ככה?" שאל אותי רן לא מבין

"לא יודעת. אני לא חושבת שאמרתי משהו שפגע בו." עניתי וגם אני לא הבנתי למה תום התנהג אליי ככה אתמול.

"לא דיברתי על תום. דיברתי על בן. הוא מתנהג יותר מדיי טוב" אמר רן ומיהר להוסיף "זה נשמע כאילו הוא עדיין אוהב אותך"

"אל תדבר שטויות" אמרתי לא מאמינה שיש מצב שבן אוהב אותי אחרי שלושה חודשים שלמים.

"זה לא הגיוני!" רטנה דנה.

"מה לא הגיוני?"שאלתי לא מבינה

"שהיא בלונדינית לשעבר!" אמרה והוסיפה "היא צריכה להוכיח שבלונדיניות מטומטמות ושאין להם מספיק שכל בקופסא,ועכשיו היא לא בלונדינית אז היא לא יכולה להוכיח את זה"

"אולי אני יחליף את השם למאיה?" המשיכה  ואנחנו צחקנו "כל הבלונדיניות נדבקות אליי יכול  להיות שזה בגלל השם שלי"

"מה הקשר?" אמרתי צוחקת כשאין שום קשר בין הדברים.

"לא יודעת,אבל זה מוזר! פעם מיטל ועכשיו נועה" הסבירה

"אם כבר מדברים על בלונדיניות אז השחורדינית,כלומר עדן ראיתי אותה בבית החולים כשהייתי ב 'מחויבות' " אמר

"מה היא עשתה שם?"שאלתי לא מבינה.

"אין לי מושג,אבל ראיתי אותה נכנסת לחדר אחד ונראה לי שהיא בכתה שם" אמר וסיקרן אותי.

"היית צריך ללכת לנחם אותה ולחבק אותה דווקא במצבים האלה. אולי ככה היית מתקרב אליה" אמרה דנה מציעה.

"את חושבת?"שאל רן מהסס

"בטח" אמרה בביטחון והוסיפה "אני ממש מקנאה בכם. לכם היה 'מחויבות' במקומות טובים ואני נתקעתי בבית אבות. הזקנה הזאת ביקשה ממני להביא לה את השיניים התותבות" אמרה עצבנית ואנחנו לעומתה צוחקים.

"הוא כל הזמן מסתכל עלייך" אמרה דנה לוחשת  מסמנת לי  להסתכל לצד. מתוך סקרנות הסתכלתי לצד שמואל וראיתי את תום. מבטנו הצטלבו אך מהר מאוד התנתקתי והסתובבתי לאחור.

"ראיתי את זה" אמר רן מחייך ודנה ניסתה לפרש את מבטיי.

"אני שונאת אותו" אמרתי עצבנית

"את יודעת מה אומרים. הגבול שבין שנאה לאהבה" אמרה דנה בחוסר טאקט.

"מצטערת" אמרה אחרי שהסתכלתי עלייה במבט עצבני.

"אני חייבת ללכת ללוקר" אמרתי עוזבת אותם ואת המבט הנוקב של תום בעוד שאני נכנסת לבניין והולכת לכיוון הלוקרים

"אז מה קרה?" שאל קול מוכר מאחוריי ואני הסתובבתי לאחור מגלה את בן."יש לך כוח רצון כדי לעבור את המכשולים ולהגיע לאושר?" הוסיף שואל.

"הגעתי למסקנה קצת שונה. כל אחד בוחר בדרך שלו כדי להגיע לאושר. אני בחרתי בדרך שלי" עניתי והוספתי "אני מאמינה שיש דרך אחת אל האושר והיא הדרך."

"מה זאת אומרת?"שאל לא מבין.

"עד יום מותנו שזה היעד הסופי  יש דרך.הדרך-עצמה היא האושר והכוונה שבאופי האדם לא רואים ומבינים את זה שכל יום הוא מתנה וחוויה" הסברתי לו.

"דרך מעניינת" אמר מחייך

"גם אני חושבת ככה" אמרתי מחייכת בחזרה והוספתי "אבל שלא תבין לא נכון. צריך עדיין כוח רצון בשביל להתגבר על מכשולים בחיים"

שאלה אחת פתרתי,אבל את השאלה השנייה עדיין לא.

האם יש לי מספיק כוח רצון כדי לעבור את כל המכשולים?

כנראה שלשאלה הזאת אני אמצא תשובה רק בהמשך.

אני ממש לחוצה עם כל המבחנים ואני מקווה שלא רואים את זה בכתיבה שלי. אז...מצטערת על הייבוש כי זה באמת לא מתאים לי.

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,