"שלומי אתה חייב לעזור לי!" אמרתי בביטחון ומחייכת חיוך ערמומי בעוד שמצאתי את החדר של שלומי והוא פתח לי.

"אומרים שלום" אמר והוסיף "מה את מתכננת?" אמר מחייך ומבין שאני מתכננת משהו

"אני חייבת להיכנס לחדר המנהל ולבדוק משהו ואתה חייב לחפות עליי" הסברתי והרגשתי כמו בפעילות צבאית.

"נשמע מסובך ואני לא יכול להסתבך יותר מדיי" אמר

"נו..שלומי כפרה עלייך,נשמה עיניים שלי!" אמרתי מחייכת ומפעילה את הקסם האישי שלי.

"למדת ממני משהו הא?" אמר מחייך והוסיף "איך אני יכול להתנגד לעיניים היפות שלך?" אמר ואני חייכתי חיוך גדול וקופצת עליו בחיבוק.

"אליאן יש לי חברה" אמר צוחק ואני נתתי לו כאפה בראש.

"ממתי יש לך חברה?" שאלתי צוחקת "אתה לא מהאלה 'דופק זורק'?" הוספתי ממשיכה לצחוק

"לא. יעל זאת מישהי מיוחדת ועכשיו אני מבין את שון" אמר מסתכל בעיני.

"שון?" שאלתי לא מבינה

"כן. הוא אמר לי שאת הצלחת לשנות אותו ואף-פעם לא האמנתי שמישהי יכולה לשנות אותו. עכשיו אני מבין שכן. כי עכשיו יעל נכנסה לחיי והצליחה לשנות אותי" אמר ומיהר להוסיף "סליחה. לא הייתי צריך להגיד את זה עכשיו."

"לא זה בסדר. אני מתמודדת עם זה" אמרתי מחייכת והוא חייך אליי חיוך גדול ומשך אותי לחיבוק.

"שלומי יש לך חברה" אמרתי צוחקת והוא אחריי בעוד שאנחנו מתנתקים מהחיבוק.

"אז...מה התוכנית?" שאל והתחלתי להסביר לו הכול

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 58

"אני לא יכול לעזור לה בזה" אמר קם מהמיטה לעבר החלון כאשר סיפרתי לו למה אני רוצה להיכנס לחדר המנהל.

"אני חייבת למצוא תשובות לכל אותן שאלות" אמרתי מנסה לשכנע אותו "אני חייבת לדעת למה שובל לא מדברת והאם אותה אישה שבתמונה עם אורן זאת אימא של תום ושובל" הוספתי מתקרבת לחלון שבו שלומי עמד בעוד שהוא מתבונן בילדים המשחקים בגינה.

"היחיד פה שצריך למצוא תשובות לשאלות זה תום" אמר מסתכל עליי והוסיף "והוא לא רוצה למצוא תשובות לכל אותן שאלות."

כשהוא אמר את זה הרגשתי ששוב הצדדים משתלטים עליי.

מצד אחד,הרגשתי באמת שזה לא בסדר שאני מתערבת לו בחיים ומנסה לחפש תשובות לשאלות שבעצם הוא זה שצריך לחפש אותם. הרי מי אני שתיכנס לו לחיים ותתערב בהם?

מצד שני,רציתי לעזור לו. אין לי שום כוונה לפגוע בו.

"זה בגלל שהוא לא יודע שלשאלות האלה יש תשובות" אמרתי שוב מנסה לשכנע אותו,למרות כל הצדדים שמשכו אותי לכיוונים שונים.

"אליאן הוא לא רוצה לדעת. הוא לא רוצה לפתור את השאלות האלה. הוא רוצה להשאיר את זה ככה. הוא רוצה להישאר תמים ולהאמין שאין לו הורים. " אמר

"מאיפה אתה יודע?"שאלתי לא מבינה.

"הסיבה היחידה שהוא לא אמר לאף-אחד מה קרה להורים שלו זה רק בגלל שהוא לא רצה לפתוח את הנושא הזה מחדש,ואני לא חושב שהדעה שלו השתנתה עכשיו" אמר ומיהר להמשיך "כמו שאת לא רוצה לדבר על שון או כמו שאת לא רוצה שכולם ידעו על שון ככה גם הוא לא רוצה. תנסי להבין אותו." הוסיף והפעם הוא לקח אותי לצד אחר לגמרי.

הפעם הוא נתן לי להבין שכמו שאני לא רוצה שאנשים יתערבו לי בחיים ככה גם תום לא רוצה.

ואני לא רוצה לעשות לתום מה ששנוא עליי. בדיוק כמו במשפט "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך"

"אני לא אעשה את זה" אמרתי מסתכלת בעיניו ונותנת לו את המילה שלי.

"אני שמח שהחלטת ככה ואני מקווה שתעמדי אחרי ההחלטה הזאת" אמר

"אני אעמוד" אמרתי בביטחון "אני חייבת ללכת. נדבר" הוספתי מחבקת אותו ויוצאת עם חיוך מהחדר.

למרות הסקרנות ולמרות כל השאלות,החלטתי לא למצוא להן תשובות. ידעתי שבבוא הזמן לשאלות האלה יהיו תשובות ועד אז...אני אחכה בסבלנות.

הסתובבתי במסדרונות של הפנימייה. החלטתי לעבור ליד החדר של שובל ורק אז לצאת מהפנימייה לכיוון הבית.

"סתם הפחידה אותי אמא.חשבה כיפה אדומה, הזאב לא רע, הוא היה מאוד נחמד. היא המשיכה בדרכה, שרה ומדלגת. הזאב, לעומת זאת, רץ כחץ מקשת לבית סבתא, ודפק על הדלת." הקשבתי מעבר לדלת לפני שנכנסתי לחדר ושמעתי את תום. כנראה הוא מקריא לשובל את הסיפור 'כיפה אדומה'.

אהבתי את הקול של תום,את הקול הצלול והעדין,אך עם זאת מאוד גברי.

אהבתי את הצד הזה שלו. את הצד המתחשב,הדאגן,הרגיש והכול-כך שונה ומיוחד.

נזכרתי בתוקפה שאבא שלי היה מקריא לי את הסיפור. תמיד אהבתי לשמוע אותו ואף-פעם לא היה נמאס לי לשמוע אותו מחדש.

-

"אליאן ילדה שלי" אמר מסתכל בעיניי והוסיף "את חייבת לזכור שכמו שאימא של כיפה אדומה אמרה לה שאסור לדבר עם זרים ככה גם עלייך לעשות,אבל לא כל הזרים הם רעים ויש לסמוך על חלקם.יכול להיות שהם יעזרו לך בדרך."אמר כמו תמיד כשסיים את הסיפור.

למרות שכל פעם שהוא קרא את הסיפור הזה בשבילי וכל פעם בסוף הסיפור הוא חזר על המשפט הזה,אף-פעם לא הבנתי למה הוא מתכוון. הרי איך אני יכולה לדעת על איזה זר לסמוך ועל איזה זר לא?

"אבא,איך אני ידע על איזה זר אפשר לסמוך ואיזה זר לא?" שאלתי לא מבינה.

"לפני העיניים" ענה ומיהר להמשיך "לפי העיניים תדעי על מי לסמוך. אני מאמין שתדעי"

-

התנתקתי מהמחשבות ומהזיכרונות והמשכתי להקשיב למתרחש מעבר לדלת. תום כבר סיים את הסיפור והרגשתי מין דחף להיכנס. בלי לחשוב פעמיים נכנסתי לדלת.

"מה את עושה פה? לא הלכת הביתה?" שאל תום מופתע בעוד שפתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה,רואה את שובל שוכבת במיטה ותום יושב לידה.

"הלכתי קודם לשלומי ורציתי לעבור בפעם האחרונה להיפרד משובל כמו שצריך" אמרתי מחייכת וראיתי את שובל מחייכת גם.

"אהבת את הסיפור כיפה אדומה?"שאלתי מקרבת אל שובל ומתיישבת ליד תום בעוד שהיא הנהנה כסימן חיובי.

"אז את הקשבת מעבר לדלת הא?" אמר תום מחייך חיוך מנצח.

"אז זהו שיש עוד פרט קטן שאתה לא יודע עליי. אני מחזירה תמיד ואם אתה הקשבת לי בלי שאדע אני אקשיב לך" אמרתי עוקצת ומיד לאחר מכן מחייכת. "את יודעת שובל אבא שלי תמיד היה מקריא לי את הסיפור הזה ותמיד הזכיר לי שאסור לדבר עם זרים,אבל הוא תמיד הוסיף ואמר שיש זרים שצריך לסמוך עליהם כי הם יעזרו לי בדרך, כששאלתי אותו איך אני אדע להבדיל בין זר טוב ולא טוב הוא ענה לי לפי העיניים" הוספתי ברצינות פונה לשובל ומסתכלת לעיניה מנסה להגדיל את הניצוץ ולהאיר את עיניה.

"אני מקווה שבהתחלה את ראית אותי כזרה טובה ועכשיו את לא רואה אותי כבר כזרה אלא כחברה שאת סומכת עלייה" המשכתי והרגשתי את תום מחייך מהצד.

הרגשתי  שהעברתי את המסר לשובל. הרגשתי שהיא הבינה אותי. היא הוציאה מעלייה את השמיכות וקמה אליי מחבקת אותי.

למרות שאני מכירה אותה בסך הכול יום אחד אני מרגישה כאילו אני מכירה אותה מאז ומתמיד. ידעתי ששובל מזכירה לי אותי כשהייתי קטנה. ידעתי ששובל מחזירה אותי לעבר ונותנת לי להתמודד איתו.

"שובל את חייבת לישון" אמר תום והתנתקנו מהחיבוק.

הוא השכיב את שובל לישון וכיבה את האור בעוד ששנינו יוצאים מהחדר.

"טוב,אז נתראה" אמרתי נפרדת והולכת,אך הוא תפס בידי ועצר אותי.

"מה קרה?"שאלתי לא מבינה בעוד שאני קרובה אליו יכולה להרגיש את הנשימות שלו.

"אני חייב להגיד לך תודה" אמר וראיתי שהוא אומר את זה בכנות עם ניצוץ בעיניים.

"על מה?"שאלתי לא מבינה מסתכלת בעיניו שרק עכשיו הבחנתי כמה הן היו דומות לשובל.

"שובל לא מתחברת עם כל אחד ואת בין היחידים שהיא הצליחה להתחבר אליהם בכזאת מהירות. היא באמת אוהבת אותך" אמר ומיהר להמשיך "ו...רואים שאבא שלך חכם" הוסיף בלי שום קשר מחייך.

"על זה אתה לא חייב לי תודה,אני לא עושה את זה רק בגלל שאני חייבת אלא גם בגלל שבאמת התחברתי אליה" אמרתי והוספתי "וכן,הוא באמת היה חכם" אמרתי מחייכת חיוך קטנטן ועצוב.

"היה?"שאל לא מבין מנסה להסתכל בעיני אך התחמקתי.

"כן. תבין ותפרש את זה איך שאתה רוצה" אמרתי והסתובבתי ממהרת ללכת הביתה עם הרבה מחשבות ורגשות.

"היי אליאן!" שמעתי מישהו צועק לעברי. הסתובבתי לאחור מגלה את בן רץ לעברי במסדרונות בית הספר.

"מה קורה?"שאל מחייך ומתנשף כשהגיע אליי.

"הכול בסדר" חייכתי "קרה משהו?" הוספתי שואלת סקרנית.

"רציתי לשאול אותך מה החלטת בסוף" אמר עם מבט של תקווה בעיניים.

"על מה?"שאלתי לא מבינה.

"על ההצגה" ענה מזכיר לי על זה.

"הא" אמרתי נזכרתי והוספתי "אני לא חושבת שאני אשחק שם" אמרתי משפילה את ראשי אך מרימה אותו שוב "וזה לא רק בגלל שון אלא גם בגלל שירן. אני לא יכולה לפגוע בה" הוספתי .

"אני מבין" אמר עם חיוך מאולץ ויכולתי להבחין בעיניו המאוכזבות.

"אבל חשבתי על משהו אחר" אמרתי ומיהרתי להוסיף "אני רק צריכה לשאול את המורה  האחראית על ההצגה אם אני יכולה לעשות את זה"

"לעשות את מה?"שאל לא מבין

"את זה כבר תדע" אמרתי קורצת

"הפתעה?" שאל צוחק

"לא בדיוק. יותר כמו משהו שאני חייבת לעשות ולהשלים איתו" אמרתי והוספתי "אני חייבת ללכת ללוקרים. נדבר" אמרתי נפרדת ממנו והולכת לכיוון הלוקרים.

"שמעתי שרצו להחזיר אותך בתפקיד להצגה 'סינדרלה' ו...-" אמרה וזיהיתי את קולה של שירן בעוד שניסיתי לפתוח את הלוקר.

"בדיוק עכשיו אמרתי לבן שאני לא רוצה לשחק בהצגה הזאת" אמרתי קוטעת את דבריה כשהבנתי לאן היא חותרת.

אני ושירן הספקנו להתקרב מאז המוות של שון,אומנם לא נהינו חבורת טובות או אחיות טובות אבל התקרבנו וידענו מתיי לקחת מרחק אחת מהשנייה.

שירן מאז המוות של שון נהייתה שונה,היא התבגרה וכולם שמו לב לשינוי הזה. אומנם זה עדיין לא מונע ממנה לשים לק ורוד בכמה שכבות,אבל זה מנע ממנה להפסיק לצעוק צעקות מחירשות אוזניים.

"אני יודעת" אמרה ומיהרה להוסיף "ובגלל זה אני חייבת לך תודה"

"את לא חייבת לי כלום" אמרתי מחייכת

"אליאן אני יודעת שלא רצית לשחק בהצגה הזאת בגלל שון שכבר לא פה" אמרה משפילה את ראשה ויכולתי לראות שהיא אמרה את זה בלב כבד .

לפעמיים הרגשתי שאני מזדהה עם שירן בכאב שלי עם שון. לפעמיים הרגשתי ששירן אהבה את שון באמת וגם לה כאב לא פחות ממני.

"אבל אני יודעת שגם לא רצית לשחק בהצגה הזאת בגללי. בגלל שלא רצית לפגוע בי" המשיכה מרימה את ראשה וראיתי מין ניצוץ קטן בעיניים שלה.

"אני יודעת שההצגה הזאת חשובה לך ויותר מזה אני יודעת שזה מגיע לך ושאת ראויה לשחק בהצגה הזאת. אז מי אני שתגיד לך לא לשחק בהצגה הזאת?" אמרתי מחייכת

"בכל מקרה,תודה" אמרה מחייכת גם והולכת בעוד שאני סוגרת את הלוקר

" מה היא רצתה?" שאלה דנה מאחוריי וראיתי גם את רן בעוד שהתחלתי לספר להם כל מה שקרה גם מאתמול וגם מהיום.

"אני לא מבינה אותך. את לא יודעת כמה חשוב זה להתקבל להצגה הזאת? למה את מוותרת ככה?" אמרה דנה מופתעת וחולקת על דעותיי כשסיפרתי לה כל מה שקרה .

"אני לא מבין אותך בנושא של תום. הרי 'מה שאתה לא יודע לא פוגע' ותום לא חייב לדעת את כל זה,הוא לא חייב להיפגע מכל זה. את יכולה לדעת ולגלות דברים בלי לפגוע באף-אחד" אמר רן בנושא אחר משל דנה.

"שניכם מדברים על שני נושאים שונים עם אותה משמעות. אין לי זכות להתערב בחיים של בן אדם."

אני לא יכולה להתערב בחיים של אנשים ולפגוע בהם.

אין לי זכות להתערב בחיים של תום ולפתוח את העבר שלו.

אין לי זכות להתערב בחיים של שירן,לקחת ממנה את התפקיד ובדרך לפגוע בה.

אין לי זכות לעשות את זה כמו שלהם אין זכות לעשות לי את זה.

אני לא אעשה את זה כי הכרתי את המשפט "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך"

אני לא אעשה את זה כי הם לא יעשו לי את זה.

מצטערת שאני לא מעדכנת כמה מהקוראים קבועים, פשוט המחשב שלי לא עובד ואני ממחשב אחר שבו לא שמור שם הקוראים הקבועים.

בכל מקרה,אני אמשיך לעדכן כרגיל כשהמחשב יעבוד. 

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת מלא,

שושה 33>