יש דברים נסתרים שאותם לא נבין ולא נדע

 יש דברים שעדיף לא לדעת

יש דברים שיודעים אבל אף פעם לא מבינים

ויש דברים שאת יודעת לפתע בין אם את רוצה לדעת או בין אם את לא רוצה לדעת.-וזה מה שקרה לי.

"מי זאת?" שאלה אותה ילדה שכבר הספקתי לראות רק פעמיים. קארין קראו לה.

"זאת אליאן היא..." אמר תום אך לא המשיך את המשפט. היה נראה שהוא מהרהר ועם זאת מבולבל כאשר הוא מנסה לחפש את ההגדרה הנכונה ביותר לתאר אותי ואת מערכת היחסים בנינו.

"בוא אני אקל עלייך" אמרה קארין לאחר כמה שניות שתום גמגם ולא מצא את ההגדרה הנכונה לתאר אותי ואת מערכת היחסים בנינו. "זה לא משנה כבר מי את כי אני ותום חברים" הוסיפה מסתכלת בעיניי ומדגישה את המילה 'חברים' בעוד שהיא לוקחת את ידו של תום ושניהם מפניים אליי את גבם ומתרחקים.

המילה חברים הדהדה בראשי זמן מה עד שהבנתי כמה המשמעות שלה גדולה,וכשהבנתי לא יכולתי להתעלם מהעובדה שמשהו בבטן צבט או מההרגשה כאילו מכניסים לי סכינים,והפעם לא לגב אלא ללב.

אני לא יודעת למה ציפיתי מתום שבגללו אני מרגישה ככה,אבל כנראה שציפיתי למשהו גדול,וכמו גודל הציפייה גודל האכזבה.

"נחשי מה?" אמרה דנה  מתקרבת אל הספסל שבו ישבתי.

"הסתכלת לעידו בעיניים וממקום לרמוז לו שאת רוצה נשיקה על השפתיים אז הוא נישק אותך ביד כאות להערצה?" ניחשתי ניחוש פרוע.

"לא,אבל את קרובה" אמר ומיהרה להמשיך "מסתבר כשניסיתי להסתכל לו בעיניים ולרמוז לו שאני רוצה נשיקה על השפתיים זה רמז לו לספר לי כמה דברים שהעדפתי לא לשמוע " הוסיפה.

"ידעתי שהכללים האלה שכל ליטוף,מבט ונשיקה הם מטעים לפעמיים" אמרתי מסקנה שהגעתי אליה בעוד שאני מוציאה מהתיק את חבילת הבמבה.

"אני עדיין לא יודעת אם המסקנה הזאת נכונה או לא כי הוא לא הצליח להסתכל לי על העיניים בשביל שיכולתי לרמוז לו שאני רוצה נשיקה על השפתיים וזה בגלל שהוא התנשק עם נועה או במילים אחרות בגד בי" אמרה בכמעט צעקה בעוד שהיא לקחה במבה מהחבילה ולעסה אותה במהירות.

את האמת שלא הייתי ממש מופתעת מהעניין הזה. ידעתי שבמוקדם או במאוחר מישהי תהיה חייבת להיפגע. והנשיקה הזאת רק הגבירה את העובדה הזאת.

"אבל איך את הגעת למסקנה הזאת שכל נשיקה או ליטוף מטעים לפעמיים?" אמרה ולא הבנתי איך היא יכולה לעבור נושא כל-כך מהר,אבל במחשבה שנייה דנה היא כזאת.

היא לא מראה את הכאב גם כשכואב לה . אני יודעת שאנשים אחרים יראו בדנה כמנסה להתחמק מהדברים ממקום להתמודד איתם,אבל האנשים הקרובים לדנה ידעו שזה האופי שלה-היא מעדיפה לשמור את הכאב לעצמה. באיזשהו אופן התכונה הזאת אצל דנה הייתה דומה לתכונה שלי,אך עם זאת גם מאוד שונה ממני.

"בואי נגיד את זה בצורה כזאת, בזמן שאת שמעת על הנשיקה של עידו ונועה אני הייתי קרובה לנשיקה עם תום" אמרתי לבסוף מעבירה נושא בלי לשאול יותר מדיי שאלות שקפצו לראשי.

"ומה הפריע לכם?" שאלה כשהבינה שיש משהו שהפריעה לנו

"קארין" אמרתי מילה אחת שסיכמה חצי מהדברים "הם חברים" הוספתי וסיכמתי גם את החצי השני של הדברים. "אבל מה זה משנה בכלל? עד כמה שהיינו קרובים לנשיקה היינו מאוד רחוקים מזה" המשכתי וניסיתי להראות עד כמה שזה לא מעניין ומזיז לי בעוד שאני צוחקת צחוק מזויף שנשמע גם ממורמר ומחייכת חיוך מאולץ.

"שקופה" אמרה וממשיכה לאכול מהבמבה.

"מי אני?" שאלתי מראה כאילו אני לא מבינה על מה היא מדברת.

"לא אז נועה שמאחורייך." אמרה בציניות ומיהרה להמשיך "נועה אף-פעם לא תהיה שקופה במיוחד בגלל שהיא אוהבת את הבגדים המנומרים וכל מי שעובר בהתחלה חושב שזה נמר. ככה שהיא לא יכולה להיות שקופה במיוחד" הוסיפה. למזלי דנה אפילו בלי לשים לב ירדה מהנושא וגלשה לנושא אחר,אבל לרוע מזלה של דנה זה שנועה שמעה את מה שהיא אמרה.

"מה אמרת?" אמרה נועה מתקרבת לדנה כשמאחוריה עמדו כמה בנות.

"מה ששמעת" אמרה דנה מחזירה.

"את יודעת שאני ועידו כבר 7 שנים מכירים ומתוכם אנחנו היינו 7 חודשים יחד" אמרה בהתנשאות ושילבה את ידיה. חשבתי שנועה תתנפל על דנה באיומים ובצעקות מחירשות אוזניים,אבל היא העדיפה לעשות משהו אחר. לפגוע בה במקום הרגיש. עידו.

"לא,אבל אני בטוחה שמתוך ה-7 חודשים שהייתם יחד הוא אהב אותך רק 7 דק'" אמרה מחזירה בעוקצניות ומיהרה להמשיך "בכל מקרה,אני מקווה שתשכחי ממנו כמה שיותר מהר ומצדי ב-7 שניות הקרובות כי מהעובדה שהוא  אוהב אותי אי אפשר להתעלם" אמרה ובמזל נשמע צלצול בית הספר

"ועוד אני חשבתי ש-7 זה מספר המזל שלי" אמרה דנה הולכת במהירות לעבר הכיתה וגורמת לי לצחוק .

"אליאן חכי שנייה" צעק תום כשהסתיים השיעור בעוד שאני לא מקשיבה לו ונכנסת לשירותי בנות. חשבתי שזה יהיה אחד הדרכים להתחמק ממנו,אך טעיתי כי מסתבר שזה לא מנע ממנו להיכנס לשירותים. 

"זה שירותי בנות" אמרתי מזכירה לו איפה הוא נמצא.

"אני יודע" אמר בביטחון ולא היה נראה שהוא מתכוון ללכת. "זה לא מונע ממני ללכת" הוסיף.

"אבל זה מונע ממני ללכת" אמרתי מתכוונת לצאת מהשירותים אך הוא חסם אותי.

"מה אתה רוצה?" שאלתי בעוד שהוא קרוב אליי. השפתיים שלנו היו במרחק נגיעה וידיו ליטפו את פני בעוד שהיד השנייה שלו אוחזת בי .

"להגיד שאני מצטער ושהדברים לא באמת כפי שהם נראים" אמר לוחש לאוזניי וגורם לצמרמורת נעימה.לא יכולתי להתנתק מעיניו שהפנטו אותי.

"חשבתי שאת זה אתה אמור להגיד לחברה שלך" אמרתי והפעם לא הייתי צריכה להתנתק מעיניו כי הוא השפיל את ראשו. "אין לך מה להגיד פתאום?" הוספתי לאחר שתיקה ממושכת.

"אני רק יכול לחזור על הדברים שאמרתי" אמר. "הדברים לא באמת כפי שהם נראים" הוסיף חוזר על אותו משפט .

"אז איך הם נראים?" שאלתי ושוב מבטינו הצטלבו וסירבו להתנתק. שפתינו נגוע-ולא נגעו ויכולתי להרגיש את חום גופו בעוד שהוא מעביר את קצוות שערי לאחור ומלטף את פניי.

"את רוצה לראות איך זה נראה?" שאל ואפילו בלי לחכות לתשובה לשאלה שלו הוא נשק לשפתיי.

אהבתי את הצורה שבה הוא החזיק ואחז בי כשהוא נישק אותי. אהבתי את ריח הבושם שלו ואת ידיו הגדולות והחסונות.

אהבתי את הביטחון ואת התחושה הבלתי מוסברת כאשר אני איתו.

"ככה זה נראה" אמר כשהתנתקנו מהנשיקה ונשארנו קרובים בעוד שהוא חייך.

"אל תשמח מהר מדיי" אמרתי והפעם אני לחשתי לאוזניו בעוד שאני דוחפת אותו טיפה לצד השני של הקיר,אך מתקרבת אליו שוב ומנשקת אותו נשיקה עדינה שלאחריו נשכתי אותו טיפה בשפה "ואל תתרגל לזה" הוספתי מסתובבת ורוצה לצאת מהשירותים,אך הוא אחז בידי ושוב הקריב אותי אליו .

"אני יודע שאת רוצה את זה" אמר בביטחון שהצליח מעט לעצבן אותי.

"באמת? מאיפה אתה כל-כך בטוח?" שאלתי

"כי ככה זה נראה" אמר מחייך בעוד שבלי שהוא שם לב אני פותחת את הברז ומכוונת אליו.

"ועכשיו איך זה נראה?" שאלתי מחייכת חיוך ניצחון בעוד שהוא רטוב מעט.

"בשביל מה זה היה?" שאל מופתע. וכמעט צועק.

"בשביל להראות לך שזה לא בדיוק איך שזה נראה לך" אמרתי ומיהרתי להמשיך "חוץ מזה נראה שחם לך אז המים קצת יקררו אותך" הוספתי מחייכת ויוצאת מהשירותים בחיוך מנצח.

אני יודעת שזה קצר,אבל העדפתי לשים את הפרק עכשיו מאשר להאריך אותו ולשים אותו מחר.

בכל מקרה,מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>