"כנראה שגם הלב שלי רחוק מהלב שלו" מלמלתי מסתכלת עליהם .

צרב לי העיניים לראות אותם,אך יותר מכל צבט לי הלב. שוב פעם הרגשתי את אותה הרגשה. לא ידעתי למה אני מתאכזבת כל-כך כאשר לא ידעתי למה בכלל ציפיתי.

או יותר נכון,מה אני בכלל מרגישה.

"את אוהבת אותו,נכון?" שאלה דנה מנתקת אותי מהמחשבות.

"לא" מיהרתי לענות בתוקפנות. לא יכולתי להכיר בעובדה שאני מרגישה אליו משהו,למרות שידעתי שיכול להיות שהלב עמוק עמוק בפנים חושב ככה. 

"אין לי תאבון. האוכל עלה לי" אמרתי מחזירה את הסנדוויץ' לתיק.

שוב פעם הלב שלה חושב אחרת מהראש.

שוב פעם הצדדים משתלטים עלייה והמחשבות עובדות שעות נוספות.

אבל באיזה צד היא תבחר? והאם הכול יסתדר?

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 65

בדרך כלל כשבן אדם משקר ועובר על אחד מהעשרת הדברות מגלים אותו (כי לשקר אין רגליים) ונותנים לו את התואר "שקרן",כשהוא מגלה את הדברים הוא ממהר להגיב ומסביר שזה טעות,והרי טעות זה אנושי. אבל במקרים מסוימים הטעות גדולה מדיי ולפעמיים גם לא נסלחת.

"מצאת משהו?" לחשתי לעבר תום שחיפש במגירה שבו היו ניירות רבים,אך כנראה לא מועילים בשבילנו בעוד שאני מחפשת בצד השני.

ידענו בדיוק איפה אנחנו אמורים לחפש כדי למצוא קצה חוט לפיתרון הבעיה-בחדר של אורן,אבל עוד יותר ידענו מתיי לחפש-בזמן ליקוי החמה שבו כולם בחוץ.

"לא" לחש ומיהר להוסיף "ואת?" שאל בציפייה.

"כלום" אמרתי נאנחת ועיניו התמלאו באכזבה.

"אני חושב ש..-"אמר אך קטעתי את דבריו.

"אתה שומע את זה?" לחשתי שואלת בעוד שאני קוטעת את דבריו למשמע צעדים מתקרבים לחדר. מיהרנו להיכנס לארון הגדול שהיה בחדר של אורן.מסתבר שהארון הגדול אכן היה גדול,אבל לא דיי גדול בשביל להכניס את שנינו לתוכו.

"אני לא יכולה לנשום" לחשתי כשהרגשתי חנוקה בתוך הארון הגדול והסגור.

"כי את קרובה אליי" לחש צוחק. באמת הייתי קרובה אליו. יכולתי להרגיש את נשימותיו,את חום גופו ואת ריח הבושם הממכר שלו.

"אל תחמיא לעצמך" אמרתי מספיק קרובה אליו לנשיקה ויכולתי להבחין בעיניו הנוצצות שנצצו בחושך.

"יש לי פחד ממקומות סגורים,זוכר?" שאלתי לוחשת נזכרת באותו יום שהודיעו לי שאבא שלי נפטר. אותו יום שנכנסתי לארון כדי להיות לבד ולבסוף ננעלתי. מאז אותו יום אני מפחדת ממקומות סגורים.

"אל תפחדי,אני איתך" לחש באוזניי בעוד שהוא אוחז בידי ומצמיד אותי לחיבוק עם תחושת ביטחון והגנה.

"אבל אתה עם קארין" נפלט לי לפתע.

"נפרדתי ממנה" אמר ומשהו בתוכי שמח. לא יכולתי להסביר את התחושה הזאת,אבל היא הייתה קיימת. "אני חושב שאנחנו כבר יכולים לצאת" אמר לאחר כמה שניות.

"לצאת לדייט?" שאלתי מחייכת.

"לצאת מהארון" אמר צוחק. "רואים שאת מתה עליי" הוסיף ממשיך לצחוק בעוד שאני נותנת לו מפרק.

"תסתום." אמרתי ומיהרתי להוסיף " גם המשפט 'לצאת מהארון' לא נשמע הכי טוב" החזרתי מחייכת חיוך מנצח בעוד שפתחנו בזהירות את דלת הארון.

"איה!" נפלט לי צעקה קטנה כאשר קופסא נפלה עליי מתוך הארון בזמן שיצאנו.

"את בסדר?" שאל תום מתכופף לגובה עיניי.

"כן" עניתי וראיתי שמתוך אותה הקופסא שנפלה נפל מעטפה שמתוכה הציצה התמונה של שובל.

"זאת לא..-" אמרתי

"שובל" אמר משלים אותי בעוד שהוא פותח את המעטפה ומגלה גם תמונה שלו בילדותו ותמונה של אורן עם אותה דמות של אישה צעירה שראיתי פעם.

"מי זאת?" שאלתי את תום שהחזיק באותה תמונה ובהה בה.

"מה אתם עושים פה?" שאל לפתע קול מוכר מכיוון הדלת. למרבה הפלא גילינו את אורן עומד בפתח הדלת.  "תום" הוא מלמל מסתכל בתום במבט חסר אונים.

"מי אתה?" שאל תום בטון תוקפני וקר בעוד שהוא קם מהרצפה ואני אחריו "מה אתה עושה בתמונה עם אימא שלי?" הוסיף שואל באותו טון והחזיק בתמונה. עכשיו רק הבנתי את הקשר הדברים. הדמות של האישה הצעירה בתמונה זאת אימא של תום.

"אנחנו היינו נשו..אי.ם ו...אתה,אתה...-"אמר אורן מגמגם.

"מה אני? או יותר נכון מה אתה בשבילי?" שאל תום ואני כבר הבנתי מה אורן רוצה להגיד,אך שתקתי. אני חושבת שגם תום הבין מה אורן רצה להבין,אך רצה לשמוע את זה מפיו של אורן. הוא רצה שיודה בזה.

"אתה הבן שלי ואני אבא שלך" אמר הפעם בקצת יותר ביטחון וכמה שניות של שקט מעיק השתרר בחדר.

הסתכלתי על תום. למרות השקט שהיה בחדר ידעתי שבתוכו מתחולל סערת רגשות. העיניים שלו אמרו הכול.

"הכול היה שקרים" צעק תום עם דמעות בעיניים מתיישב על הכיסא ואוחז בראשו "אבא שלי לא באמת גר רחוק והוא לא באמת לא רוצה לדבר איתי. אתה שיקרת עליי כל הזמן הזה" הוסיף

"זה לא היה שקרים זה היה טעויות שעשיתי" אמר אורן מנסה להסביר את הדברים מנקודת מבט אחרת ושונה.

"גם עכשיו אתה משקר!?" צעק תום קם מהכיסא ובועט בשולחן.

"תום אתה חייב להאמין לי. הכול היה טעות אני לא התכוונתי לשקר. לא התכוונתי ש-" אמר אורן אך תום קטע את דבריו.

"גם אם הכול היה טעויות,זה טעויות גדולות מדיי ולא משנה אם התכוונת או לא" אמר אך הפעם בלחש. הפעם היה בו משהו שבור ופגוע. משהו שלא הכרתי עד עכשיו. הוא הסתכל עליו במבט אחרון ויצא מהחדר בטריקת דלת. .

"לא התכוונתי" מלמל אורן בלחש בעוד שהוא מתיישב בכיסא ואוחז בראשו.

"אז תראה לו את זה" אמרתי מתקרבת לאורן ומיהרתי להוסיף "תוכיח לו"

"איך?" שאל מביט בי בעיניים מדואגות וחסרות אונים.

"תיקח עליהם אחריות. תהיה להם כדמות של אבא ולא דמות של מנהל פנימייה" אמרתי מציעה פיתרון.

"אבל...-" אמר אך קטעתי את דבריו

"בלי אבל. אתה חייב גם לתום וגם לשובל את זה" אמרתי מסתכלת עליו במבט אחרון ויוצאת מהחדר.

ידעתי ששניהם עכשיו צריכים זמן לעצמם והחלטתי בינתיים ללכת לראות את ליקוי החמה שבחוץ.

"את יודעת שליקוי חמה מציין התחלות,יוזמות חדשות והזדמנויות מרגשות.?" שאל קול מאחוריי בעוד שאני מסתכלת על הליקוי חמה שהתרחש.זה היה קול שהתרגלתי לזהות היטב. הסתובבתי לאחור מגלה את תום עומד שם יפה מתמיד.

"לא,אבל אני תמיד ידעתי שבכל הליקויים משהו מסתיים ומשהו אחר מתחיל." אמרתי מסתכלת בעיניו ורואה הרבה כאב בעוד שהוא מתיישב על הספסל לידי.

"משהו אכן הסתיים היום." אמר ומיהר להוסיף "נכתב סוף לסיפור העבר"

"ואיזה סוף נכתב לו? טוב או רע?" שאלתי מסתכלת בעיניו ונראה שכול העולם נעצר,חוץ מהלב שלי שהמשיך לדפוק במהירות מוגזמת.

"היה לו סוף גם טוב וגם רע,הרי בכל דבר טוב יש גם משהו רע ולהפך" אמר ועיניו נצצו.

"אז אם כן משהו אכן הסתיים,אבל האם משהו התחיל?" שאלתי מחייכת.

"אני חושב" החזיר חיוך והתקרב אליי מעביר את קצוות שערי לאחור.

"ולמה אתה לא בטוח?" לחשתי כששפתינו נוגעות-ולא נוגעות

"כי אני צריך אישור ממך" אמר מלטף את פניי ומהר מאוד נסחפנו לנשיקה ארוכה.

"במהלך ליקוי החמה אנו נתנסה בדברים חדשים,נחווה חוויות חדשות ונהנה מעומק גדול יותר של תבונות. הליקויים מבקשים מאתנו להתבונן על החיים מנקודת מבט חדשה.

בסופו של דבר מטרתם של הליקויים היא לאזן אותו ולעשותנו שלמים יותר בהשוואה למה שהיינו קודם והדברים נעשים תוך כדי כך,שהם מנערים אותנו ולפעמיים עושים מהפך אשיר בחיינו"

אמר השדרן ברדיו בעוד שמתבצע ליקוי החמה ואני ותום עדיין נמצאים באמצע נשיקה מלאת תשוקה שמביעה הכול.

אני לא יודעת מה יהיה הלאה או כמה זמן מערכת היחסים הזאת תחזיק מעמד,אבל מה שכן אני יודעת שתקופה חדשה מתחילה. לטוב ולרע.

הנסיכה מצאה את הנסיך שהעניק לה אהבה. למרות כל הקשיים בחיפוש אחר הנסיך,מגיע לה קשיים חדשים. אך הפעם זה במערכות יחסים.

היה קשה לה למצוא את אהבה שלה,אבל עוד יותר קשה יהיה לה לשמור עלייה.

נו..כמו תמיד..מקווה שאהבתם.

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>