"במהלך ליקוי החמה אנו נתנסה בדברים חדשים,נחווה חוויות חדשות ונהנה מעומק גדול יותר של תבונות. הליקויים מבקשים מאתנו להתבונן על החיים מנקודת מבט חדשה.

בסופו של דבר מטרתם של הליקויים היא לאזן אותו ולעשותנו שלמים יותר בהשוואה למה שהיינו קודם והדברים נעשים תוך כדי כך,שהם מנערים אותנו ולפעמיים עושים מהפך אשיר בחיינו"

אמר השדרן ברדיו בעוד שמתבצע ליקוי החמה ואני ותום עדיין נמצאים באמצע נשיקה מלאת תשוקה שמביעה הכול.

אני לא יודעת מה יהיה הלאה או כמה זמן מערכת היחסים הזאת תחזיק מעמד,אבל מה שכן אני יודעת שתקופה חדשה מתחילה. לטוב ולרע.

הנסיכה מצאה את הנסיך שהעניק לה אהבה. למרות כל הקשיים בחיפוש אחר הנסיך,מגיע לה קשיים חדשים. אך הפעם זה במערכות יחסים.

היה קשה לה למצוא את אהבה שלה,אבל עוד יותר קשה יהיה לה לשמור עלייה.

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 66.

למה גברים לא מדברים על האקסיות שלהם?

מנקודת מבט של גבר הוא יגיד שזה לא שגברים לא מדברים על האקסיות שלהם,הם מדברים עליהן,אבל פחות מאשר אישה שמדברת והוא יוסיף ויגיד שפשוט אין טעם לדבר על משהו שהסתיים ונגמר.

מנקודת המבט שלי הם סתם מתחמקים. ולפעמיים יש להם סיבה מספיק טובה- אותה סיבה אמורה להדאיג אותנו-הנשים.

כשאני חושבת שוב על הדברים ומסדרת את רצף האירועים שקרו לי אולי בכלל הייתי צריכה לשאול האם זה שהאקסית לא הייתה אקסית עד אתמול אז זה משנה דברים? הרי מכאן מתחיל הבעיה האמיתית.

"תום למה נפרדת מקארין?" שאלתי סקרנית כשהוא יושב על הספסל ואני יושבת על ברכיו בעוד שהוא אוחז בי,מלטף את גביי ומדיי פעם משחק עם שערי,כשאני נשענת על כתפיו מנסה להרגיש כמה שיותר קרובה אליו.

השאלה הזאת סיקרנה אותי,במיוחד אחרי שהבחנתי במבטים הרצחניים שקארין לא ניסתה להסתיר.

"מאיפה זה בא?" שאל צוחק ומיהר להמשיך "אם קארין לא הייתה אקסית עד אתמול אז זה משנה דברים?" שאל הפעם ברצינות.

"לא יודעת. אבל זה נותן חומר למחשבה" אמרתי ובאמת חשבתי על זה. האם זה שקארין עד אתמול לא הייתה אקסית אז זה משנה דברים? האם אני צריכה לשאול את עצמי אם אני רוצה להיות עם בחור שבגד בחברה שלו כדי להיות איתי?

"אני אף-פעם לא מבין בשביל מה שיחה כזאת אמורה להיות,הרי זה הסתיים ונגמר הקשר שהיה לי איתה" אמר לא מבין.

"ואני אף-פעם לא מבינה למה כל הגברים תמיד מתחמקים מהשאלה הזאת" אמרתי

"אני לא כמו כל הגברים" אמר מחייך ומהפנט אותי מחדש.

"אז תוכיח לי" אמרתי מחייכת ומצפה לתשובה שלו.

"קודם כל,נפרדתי מקארין בגלל שרציתי להיות איתך,אבל בכל מקרה הייתה נפרד ממנה כי היא הייתה קצת...משוגעת" אמר ועצר את המשפט לכמה שניות עד שמצא את המילה הנכונה לתאר אותה.

"משוגעת?!" אמרתי בכמעט צעקה והוספתי "האם זה אומר שאני צריכה לתפוס את הרגליים שלי ולברוח.לא ללכת אלא לברוח רחוק " אמרתי בדרמטיות מוגזמת בעוד שתום מתגלגל מצחוק אבל כשחשבתי על זה שוב, נבהלתי והפעם ברצינות-האם אני באמת צריכה אקסית משוגעת מסביבי?

"מה זאת אומרת משוגעת?" אמרתי ברצינות.

"היא שתלטנית,עקשנית ועם אגו גדול שמאוד מפריע להיות עם בן-אדם כזה במערכת יחסים" הסביר אבל לא ממש הסתפקתי בתשובה שלו. הרגשתי שיש משהו מעבר לזה והוא מנסה להתחמק מזה.

"אז אני צריכה להתחיל לפחד?" שאלתי.

"לא,אבל אני חושב שאת התחלת לקנא" אמר מחייך ומעביר את קצוות שערי לאחור. אהבתי שהוא עושה את זה.

"ויש לי סיבה לקנא?" שאלתי לוחשת לאוזניו ומתקרבת אליו מסניפה שוב את ריח הבושם ומרגישה את ידיו החסונות מלטפות את פניי בעוד שאנחנו נסחפים לנשיקה ארוכה.

"אין לך סיבה לקנא.באמת." אמר מסתכל בעייני. למרות שהוא אמר את זה עדיין הרגשתי משהו חסר. עדיין הרגשתי שיש משהו שעדיין לא נגמר איתם ונשאר פתוח.

"הוא אמר לך שאין לך סיבה לקנא אז את צריכה להאמין לו. את צריכה לסמוך עליו." אמרה דנה כשסיפרתי לה הכול ומיהרה להמשיך "את יודעת שכלל ראשון במערכת יחסים זה לסמוך ולהאמין לבן-זוג?" אמרה

"כן,אבל אני מרגישה שמשהו שם עדיין פתוח ולא סגור ביניהם" אמרתי בכנות ועוד שאלה עלתה לראשי.-יכול להיות שאני לא מספיק סומכת על תום?

"אצלי ואצל עידו יש הרבה דברים פתוחים ולא סגורים בנינו" אמרה דנה מעבירה נושא והוסיפה "למרות הפרידה הוא רוצה שנמשיך להישאר ידידים" אמרה עצבנית בכמעט צעקה בעוד שהיא מעיפה את ידיה וכמעט פוגעת בי.

"טוב,זה היה צפוי" אמרתי ולקחתי שלוק מהברד הקר.

"זה היה הגיוני" אמרה דנה ומיהרה להמשיך "איך אני אוכל להיות איתו בקשר של ידידים כשאני רוצה יותר מזה?" שאלה נאנחת.

"את תמימה" אמרתי צוחקת ומיהרתי להמשיך "את באמת חושבת שהוא רוצה שתהיו ידידים?"

"אז מה נהיה יזיזים? אני לא פרצוף שנותנת את ההרגשה של 'דפוק אותי וזרוק אותי' ו..-" אמרה במהירות אך קטעתי אותה באמצע המשפט.

"התכונתי שהוא רוצה שתחזרו להיות חברים." אמרתי קוטעת אותה באמצע המשפט.

"מאיפה את יודעת?" שאלה סקרנית.

"כולם יודעים שלאקסים יש סיבה טובה כשהם אומרים שהם רוצים לחזור להיות בקשר של ידידים לאחר סיום של מערכת יחסים ארוכה במטרה להרגיע את העניינים ולגרום לך להתאהב בהם שוב" אמרתי

"יכול להיות,אבל לא תמיד" אמרה לאחר כמה שניות של מחשבה בעוד שאני זרקתי את הברד לפח.

"נכון.זה לא תמיד,אבל ברוב המקרים" אמרתי מחייכת.

"תאמינו או לא אבל רוב הסיכויים שאני עומד להיות האקס של עדן" אמר רן צץ מאחורינו בדרמה מוגזמת .

"איזה דרמה קווין" מלמלה דנה.

"מה אני עושה?" שאל לחוץ,אך מיהר להירגע ונאנח.

"יש לך שתי אפשרויות לוותר על קשר שמבחינתך לא יצליח לעולם או להתעקש ולנסות לגרום לקשר להצליח ובמילים אחרות להאמין ש'רחוק מהעין זה רחוק מהלב' או להאמין שאהבה כזאת לא מוצאים כל יום ובגלל זה לא מוותרים" אמרתי ומיהרתי להוסיף "במה אתה בוחר?" שאלתי.

"אני מעדיף לברוח ולא לבחור או במילים אחרות אני ניטרלי. מה זה אומר?" שאל

"שאתה בצרות" אמרה דנה מחייכת.

"אני הייתי אומרת דווקא שאתה בצרות בגן עדן" אמרתי "אני הולכת להוציא את הספרים של אנגלית מהלוקר לפני שגם אני אהיה בצרות בגן-עדן" הוספתי נפרדת מהם והולכת לכיוון הלוקר.

לרוע מזלי מצאתי שם את קארין עומדת גם היא כמוני מוציאה ספרים מהלוקר.

"היי אני קארין" אמרה קארין לעברי. רציתי להגיד לה שאני יודעת מי היא אבל הסתפקתי בלהציג את עצמי ולשתוק.

 "אני אליאן" אמרתי מחייכת חיוך צבוע לעברה. למרות שאני לא מכירה אותה לא יכולתי לחייך אליה חיוך אמיתי.

"שמעתי שאת ותום חברים" אמרה מוציאה את הספרים בעוד שאני פותחת את הלוקר.

"כן. מאתמול" אמרתי ולא ממש הבנתי לאן היא מנסה לחתור בכיוון השיחה הזאת.

"ואני עד אתמול לא הייתי אקסית שלו" אמרה בחיוך קטנטן וצבוע שלמרות הכול הביעה הרבה עצב וכאב. "את לא חושבת שאת צריכה לשאול כמה זה משנה שהאקסית לא הייתה אקסית עד אתמול או האם את באמת רוצה חבר שבגד בחברה שלו כדי להיות איתך? הרי זה עניין של אימון בבן הזוג" הוסיפה סוגרת את הלוקר

"קארין תום לא נפרד ממך רק בגללי" אמרתי מבהירה את העניינים בעוד שסגרתי גם אני את הלוקר ומיהרתי להוסיף "אני סומכת על תום ככה שהשאלות האלה כבר לא רלוונטיות." אמרתי ולא סתם אמרתי את זה. הפעם עמדתי מאחורי המשפט הזה. אני סומכת על תום.

"רואים שאת לא סומכת עליו" צעקה לעברי אך אני לא הסתובבתי המשכתי ללכת מתעלמת .

"ילדונת" לחש קול מאחוריי כשהגעתי לפנימייה והעביר בי צמרמורות נעימות כמו כל פעם מחדש בעוד שהוא אוחז במותניי ומחבק אותי מאוחר וגורם שוב לניצוץ בעיניים שלי להידלק. שוב גורם לי להתמכר לריח הבושם ולמגע הנעים והמצמרר.

"ילדון" החזרתי מסתובבת לאחור עם חיוך מאושר מגלה את תום. הנסיך שלי. בעוד שאני מניחה את ידיי על כתפיו ושפתינו נוגעות-לא נוגעות,מתקרובות-לא מתקרבות. ידעתי שהוא יודע שאני משתגעת מזה עד שלבסוף נסחפנו לנשיקה אמיתית.

הנשיקות שלנו תמיד היו מלאי משמעות ותשוקה. תמיד היה להם מין קסם ורגש מיוחד שגורם להכול פתאום להיראות מיוחד ושונה.

"בואי" אמר ביד אחת אוחז בידי וביד שנייה מרים את שובל שרק עכשיו שמתי לב שהייתה שם.

"לאן?" שאלתי לא מבינה.

"לים" אמר מחייך והתקדמנו לעבר כיוון הים. ידעתי למה הוא רוצה ללכת לים-להירגע. להתרחק מאורן ומהפנימייה.

אחרי הליכה קצרה הגענו לים ומהר מאוד הרגשתי את הרוח הנעימה של הים.

"איך אתה אחרי אתמול?" שאלתי רצינית מתיישבת על החול החם ומסתכלת בעיניו שהביעו הרבה כעס שלמרות הכול היה מהול באהבה באותו רגע.

"הצדדים משתלטים,אבל אני מניח שיהיה בסדר. לא ככה?" אמר מחייך חיוך קטנטן והשפיל את ראשו.

"אומנם 'יהיה בסדר' זה רק משפט,אבל יש לו משמעות גדולה ואתה צריך לעמוד מאחוריה. אתה צריך להאמין בזה" אמרתי מרימה את ראשו.

"את צודקת" חייך ונשענתי על חזהו מסתכלת על הים ועל שובל שמשפריצה לכל עבר מים כשעל מותניה גלגל הצלה.

"החיים הם כמו גלים. יש ימים טובים שהגלים נעימים ויש ימים רעים שהגלים מסוכנים וצריך לצידם גלגל הצלה" אמרתי לפתע כשהמשכתי להביט בשובל עם הגלגל הצלה לצידה והגלים.

"ואני תמיד יהיה פה לצידך בימים הרעים כגלגל הצלה" אמר עוטף אותי אליו והזכיר לי למה אני סומכת עליו. הוא הזכיר לי שתמיד הוא יהיה פה בשבילי- לטוב ולרע.

השאלה ששאלתי את עצמי בהתחלה גררה אותי לשאלה "האם אני סומכת על תום?".

אומנם לשאלה הזאת יש רק תשובה אחת,אבל בעצם היא עונה גם לכל שאר השאלות שגררו אותי אליה.

אני יכולה להגיד בלב שלם-אני סומכת על תום. ובכך כל שאר השאלות האחרות מתפוגגות ולא רלוונטיות כי תום הוא לצידי. תום איתי.