"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 1

אומנם אהבה מלווה עם הרבה סבל וכאב,אך מובילה לבסוף לתוצאה משמחת אחת-אושר.

האדם מזה שנים רבות מחפש ורודף אחד האושר,בלי לשים לב שהאושר נמצא במרחק נגיעה ממנו ואהבה היא המפתח לכך.

הם למשל,לא שמים לב לזה,אך יותר מזה הם לא יודעים שרק מתיי שהאופל יתאחד עם האור הם יגיעו לאושר המיוחל להם.

"מה שלום התינוקת של אימא?" שאלה אימא עומדת בפתח הדלת וממהרת לחבק אותי.

"התינוקת של אימא עוד מעט בת שמונה עשרה וקוראים לה אופל" אמרתי מתנתקת מהחיבוק וממשיכה לחפש את נעלי העקב השחורות מתחת לשולחן הזכוכיות.

"אני לא מבינה מה רע בלדעת מה שלום הבת שלי ובאיזה סביבה היא נמצאת" אמרה בתיה,אמה של אופל בתמימות בעוד שהיא נכנסת לדירה וסוגרת אחריה את הדלת. "ואם כבר מדברים על סביבה,מתיי השותפה החדשה שלך צריכה להגיע?" הוסיפה שואלת ומתקרבת למטבח,מוזגת לעצמה מיץ תפוזים קר.

"לא יודעת. עדיין לא מצאתי מישהו מתאים" אמרתי מעיפה לאחור את שערי הג'ינג'י כדי להמשיך לחפש את הנעליים "וזה שותף" הוספתי מתקנת.

"שותף!?" אמרה בצרידות המלווה בפאניקה כשכמעט נחנקה מהמיץ תפוזים ששתתה . "את רוצה להרוג אותי בגיל ארבעים וחמש? אני לא נותנת לך לגור עם שותף!" הוסיפה בהיסטריה ופאניקה מוגזמת בעוד שאני מצאתי את נעלי העקב שחיפשתי.

"את רואה אימא? זה עוד אחת מהסיבות שאני גרה לבד. ההיסטריה,השתלטנות והפאניקה שלך בלתי נסבלים" אמרתי בכמעט צעקה בעוד שאני נועלת את נעלי העקב.

"רק בגלל שאנחנו מאחרים לאלברט אני ידחה את זה לאחר-כך,אבל אל תחשבי ששכחתי מזה" אמרה.

"הנה הדוגמנית שלי" אמר אלברט בעוד שהוא קם מהכיסא  לעברנו. "איזה יפיפיות אתן! "המשיך מנשק את שתינו בעדינות בלחי.

"חנפן!" גיחכה,אמה של אופל

"אני לא חנפן אני כנה" אמר מחייך עוד אחד מהחיוכים האופייניים לו בעוד שהוא מוביל אותנו לסט הצילומים.

"אני לא נשארת פה " אמרה בתיה מוציאה מהתיק את משקפי השמש שלה "אלברט תשמור עליה. אני סומכת עלייך" הוסיפה שולחת לעבר אלברט מבט מזהיר.

"אימא!" אמרה אופל,מגלגלת עיניים בעצבים.

"בסדר,בסדר אני הולכת!" אמרה מנשקת אותי נשיקה חטופה על הלחי ומתרחקת.

"אימא שלך זה משהו" אמר אלברט משועשע ומוביל אותי הפעם לחדר ההלבשה.

"ספר לי על זה" מלמלתי לעצמי "מה עושים היום?" הוספתי מעבירה נושא.

"קמפיין לCASTRO. הקולקציה משהו בן-זונה החל מהג'ינסים בגזרה נמוכה המעניקה מראה קלאסי עד לגופיות פסים צבעוניות עם משב נשי ומרענן,ושמלות הקולר המתנופפות" אמר בהתלהבות בעוד שהוא מוציא מהמתלה סקיני ג'ינס בגזרה נמוכה המעוטר בניט בכיס האחורי וזורק לעברי "גם הבנתי שהכסף לא רע" מיהר להמשיך וקרץ לעברי.

"כמה?"שאלתי סקרנית.

"כנראה,כמה אלפי דולרים,אבל זה עדיין תלוי בגודל הקטלוג וכל מיני גורמים אחרים" ענה והפעם זרק לעברי גופית פסים בצבעי אפור לבן עם מחשוף תחרה.

"משתלם" אמרתי מחייכת  בעוד שנכנסתי לתא ההלבשה מתלבשת במהירות.

"רק תזכרי שבשביל זה צריכים לעבוד קשה" אמר ויצאתי מהתא ההלבשה לבושה באותם בגדים שהביא לי "מהממת כרגיל" הוסיף מחייך מתענג לראות את אופל שוב אחרי הפסקה קצרה מעולם הדוגמנות.

אלברט תמיד טען שהיופי של אופל מיוחד,תמים,אצילי ואפילו מתוחכם.

העיניים הכחולות החודרות והעמוקות שלה תפסו ומשכו את המצלמה והשיער הג'ינג'י הטבעי החמיא לה מאוד וגרם לה להיות יותר שונה ומיוחדת.

כאשר אופל החליטה לעשות הפסקה קצרה מהדוגמנות אלברט התאכזב,אבל עכשיו כשהיא חזרה הוא ידע שהוא לא ייתן לה לוותר על המקצוע הזה.

"אופל אני צריכה אותך עוד חמש דק' באיפור ושיער" אמרה המפיקה בפתח הדלת כשעל כתפייה היו אוזניות גדולות וכבדות.

"אני באה עכשיו.." אמרתי מרימה את שערי ואוספת אותו בגומייה הדוקה בעוד שאני יוצאת מחדר ההלבשה ונכנסת לחדר האיפור והשיער מתיישבת על כיסא כשמולי מראה המשקפת אותי ואת המאפרת שהתחילה לאפר את עיניי.

"רוברטו תן לי להיכנס!" שמעתי לפתע קול מוכר צועק בעוד שהמאפרת ממשיכה לאפר את עייני באיפור מעושן.

"אלברט,קוראים לי אלברט!" החזיר קול אחר בצעקה שזיהיתי היטב. זה היה אלברט.

"שיהיה."אמרה אותו קול נשי באדישות שאותו כבר הצלחתי לזהות. זאת הייתה נוגה. " רק תן לי להיכנס כבר. זאת חברה שלי שם!" הוסיפה בכמעט צעקה.

"אלברט תן לה להיכנס. זאת באמת חברה שלי,נוגה" ביקשתי פונה לאלברט שעמד בפתח הדלת.

"חברה מסוכנת מצאת לך" סינן כתגובה בעוד שהוא נותן לנוגה להיכנס לחדר וממהר לצאת ממנו.

"למרות שהוא טמבל הוא דיי חתיך" אמרה נוגה מתקרבת אליי ומתיישבת בכיסא שלצידי בעוד שהיא לוקחת גלוס מהשולחן ומעבירה בשפתיה.

"נוגה הוא לא בשבילך" אמרתי צוחקת. נוגה תמיד הייתה מלאת ביטחון ואחת כזאת שמחפשת בנים בכל מקום.היא לא הייתה מחויבת לאף-אחד ובטח שלא האמינה באהבה,יותר מזה היא תמיד אמרה שצריך לנצל את החיים כי חיים רק פעם אחת.

"הוא הומו?" לחשה מופתעת.

"לא הוא תפוס" אמרתי ממשיכה לצחוק.

"כולם פתאום נהיו תפוסים. אני אומרת לך כל הגברים בעולם נכחדו" אמרה בכמעט צעקה ונאנחה מיד לאחריה.

"נכחדו לא,הצטמצמו כן." אמרתי פותחת את עייני הכחולות כשהמאפרת סיימה לאפר אותי באיפור מעושן וכהה בעוד שאני מסתכלת על המראה שמולי,מסדרת את השיער החלק.

"נראה לי שמצאתי אחד שלא נכחד ועוד דוגמן" לחשה נוגה בהתלהבות ומיהרה להוסיף "תסתכלי בצד שמאל" אמרה והסתכלתי לצד שמאל,כפי שאמרה ונתגלה לעיני גבר בשנות העשרים לחיו. שיערו היה פרוע ועיניו היו כחולות-ירוקות.הוא לא היה כל-כך מרשים,אבל היה בו משהו מיוחד שאי אפשר היה להסביר.

מבטינו הצטלבו והרגשתי מין זרם חשמלי עובר בי,אך מיד לאחר זה צמרמורות נעימות. היה משהו בעיניו מסתורי,אך עם זאת נעים.

"תגידי מה אימא שלך אמרה על השותף לדירה?" שאלה לפתע נוגה וגרמה למבטינו להתנתק.

"כמו תמיד עם ההיסטריה,הפאניקה והלחץ שלה" עניתי נאנחת.

"וכמו תמיד,יעבור לה" אמרה צוחקת והבחנתי באותו נער שישב בצד שמאל קם לכיוון הדלת ויוצא מהחדר.

"אופל אנחנו מוכנים. בואי לאולפן G סט פינה." אמר אלברט במפתיע עומד בפתח הדלת.

"אני באה" מלמלתי מעיפה מבט אחרון למראה וקמה לעבר סט הצילומים.

"תומר אני צריך אותך לצד אופל אוחז במותנייה ובמרחק נגיעה משפתיה" אמר אלון במאי התנוחות לאותו נער שראיתי בחדר האיפור ושיער כשעליתי לסט הצילומים.

ניסיתי להיראות אדישה וכמה שפחות מופתעת כשהוא עלה על הבמה והתקרב אליי בביטחון מפתיע.

"תפעיל את המוזיקה" ביקש מני הצלם מאלברט שעמד ליד מערכת הסטיריו הגדולה בעוד שתומר אוחז במותניי ביד אחת וביד השנייה משלב את ידיו בידי.

"אז איפה החוטים,בובה?" שאל לפתע לוחש בעוד ששפתינו במרחק נגיעה,נוגעות-ולא נוגעות והרגשתי את חום גופו ואת נשימותיו בערופי. לא יכולתי להסביר את המשיכה שלי אליו באותו רגע. כל-כך רציתי לנשק את שפתיו ולגעת בפניו,אבל הייתי חייבת להישאר מקצועית.

"מה?" שאלתי מבולבלת והסתכלתי בעיניו ששאבו אותי פנימה.

"תומר קצת שמאלה עם הפנים" ביקש אלון ומני הצלם המשיך לצלם. תומר עשה כבקשתו של אלון וגרם בטעות למגע שפתינו להתחכך ולנגוע טיפה,אבל שוב חזרנו להיות באותו מצב, כמו מקודם,כששפתנו נוגעות-ולא נגועות וחושיי התערפלו.

"את נראית אחת כזאת שלא רוצה להיות פה,אבל יש לה אימא צעצוע שמכריחה אותה ומושכת לה בחוטים,כמו בובה על חוט" הסביר ממשיך לאחוז בי.

"אתה מאלה ששופטים מהר וטועים עוד יותר מהר" אמרתי לוחשת בכעס. שנאתי ששופטים אותי מהר או שמסתכלים על המראה החיצוני ובעובדה שאני דוגמנית.

"אני מאלה שמסתכלים בעיניים ומבינים מי הבן-אדם שעומד מולם" אמר בביטחון שעיצבן אותי בעוד שהוא מעביר את קצוות שערי לאחור וממשיך להסתכל בעיניי.

"כנראה לא מספיק טוב" אמרתי לוחשת לאוזניו ונותנת לו ברכיה שלאחריה מיהרתי לצאת מהסט צילומים להפסקה קצרה בחיוך מנצח.

הנה יצא הפרק הראשון של הסיפור החדש.אומנם זו רק ההתחלה ולא תמיד ההתחלה מעניינת במיוחד,אבל בהמשך העלילה תמשיך להתפתח.

למרות הכול, אני עדיין מקווה שלא אכזבתי ושאהבתם את הפרק.

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>