"את נראית אחת כזאת שלא רוצה להיות פה,אבל יש לה אימא צעצוע שמכריחה אותה ומושכת לה בחוטים,כמו בובה על חוט" הסביר ממשיך לאחוז בי.

"אתה מאלה ששופטים מהר וטועים עוד יותר מהר" אמרתי לוחשת בכעס. שנאתי ששופטים אותי מהר או שמסתכלים על המראה החיצוני ובעובדה שאני דוגמנית.

"אני מאלה שמסתכלים בעיניים ומבינים מי הבן-אדם שעומד מולם" אמר בביטחון שעיצבן אותי בעוד שהוא מעביר את קצוות שערי לאחור וממשיך להסתכל בעיניי.

"כנראה לא מספיק טוב" אמרתי לוחשת לאוזניו ונותנת לו ברכיה שלאחריה מיהרתי לצאת מהסט צילומים להפסקה קצרה בחיוך מנצח.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 2

יש האומרים שהגורל כבר נכתב,ויש הטוענים שאנו מכתיבים לעצמנו את העתיד,ושרק לאדם יש את השליטה המלאה למה שקורה לו בחיים בין אם זה האושר שמצא ובין אם זה ההצלחה שהוא השיג.

בין כל האומרים והטוענים יש גם את המאמינים. אלה המאמינים שכל מה שקורה לנו קורה בגלל שמשכנו את זה אלינו. אנחנו מעין מגנט שמושך אליו את כל מה שאנחנו רוצים וחושבים עליו.

אם שואלים אותי במה אני מאמינה אני אחשוב על רצף האירועים שקרו לי ואגיד "מה שצריך לקרות יקרה,אבל לא צריך להסס לקחת כמה צעדים קדימה לפעמיים".

"אופל את מאחרת!"צעקה לעברי אימא מהמטבח ושוב,אופל חשבה לעצמה כמה היא רוצה כבר לקנות מכונית כדי שאמה לא תצטרך ללוות אותה כל בוקר לסוכנות 'אודם' שבו היא מדגמנת.

"רגע!" החזרתי בצעקה בעוד שאני מנסה להסתיר את הפצעון שצץ הבוקר בהפתעה בין גבותיי.

"כל בוקר אותו הדבר" שמעה אופל את אמה מלמלת לעצמה ואת נעלי העקב שלה נוקשים במדרגות  אשר הובילו לחדרה של אופל.

"מה עבר עלייך?" שאלה בתיה,אמה של אופל עומדת בפתח הדלת ובוחנת את פנייה של אופל בקפדנות.

"מכונית" אמרתי בציניות ממשיכה לנסות להסתיר את הפצעון.

"אם כבר משאית" אמרה בכמעט צעקה ומיהרה להוסיף "זה ענקי!" המשיכה.

"אימא,זה אנושי" החזרתי בעוד שהרמתי את ערימת הבגדים שעל מיטתי מוצאת את משקפי השמש וממהרת להרכיבם כדי להסתיר את הפצעון שצץ לו לפתע. "הולכים?" המשכתי.

"וכשחוזרים אני קובעת תור לטיפול בספא" סיננה אמה בעוד שהיא יוצאת מהחדר בטריקת דלת.

"בוקר טוב נסיכות שלי" אמר אלברט "מה שלומנו היום?" הוסיף שואל וחייך עוד אחד מהחיוכים האופייניים לו.

"למען האמת,לא משהו" אמרה בתיה ומיהרה להמשיך "יש לנו בעיה קטנה" הוסיפה בחיוך מאולץ.

"מה?" שאל אלברט. 

"זה" אמרתי מסירה את משקפי השמש וחושפת את הפצעון שצץ הבוקר.

"קטן עלינו" אמר אלברט נוגע בעדינת בגבה של אופל ומוביל אותה לחדר האיפור כשאמה נגררת אחריה.

"יש לך מצב-רוח טוב היום" אמרתי מחייכת ומופתעת ממצב רוחו.

"ובצדק כי יש לי כמה חדשות טובות על כמה דיבורים בתעשייה" אמר אלברט ממשיך לחייך.

"מה מדברים בתעשייה?" שאלה בתיה  בעוד שעיניה נפתחו לרווחה ואי אפשר שלא היה להבחין בניצוץ שנדלק בעיניה.

"תקראו בעצמכן" אמר מגיש לשתינו את העיתון לאישה בעוד שהתיישבתי בכיסא מול המראה אשר השקיפה אותי ואת המאפרת שהתחילה במלאכתה.

"חברת CASTRO אימצה את הפרטנרית החדשה- אופל גולדמן שתייצג את קולקציית קיץ 2008 לצידו של תומר אור הרווק הנחשק. חברת CASTRO מוסרת בתגובה: 'אופל משקפת את ערכי המותג ומייצגת את חיי הצעירים. אנו שמחים בבחירתנו ובטוחים שאופל תתרום הרבה למותג ולחברה'" קראה בתיה את הכתבה בעיתון בעוד שאני המשכתי לעקוב אחריה.

"אני לא מאמינה!" צעקה בשמחה בתיה כשסיימה לקרוא את הכתבה "סוף-סוף בשורות טובות!" הוסיפה קופצת מאושר כמו ילדה בת שש שהביאו לה סוכרייה על מקל.

"לא תאמיני,אבל יש עוד" אמר אלברט ומיהר להמשיך "מחר יש את אירוע ההשקה לקולקציית הקיץ 2008 ונחשו מה? אופל תהיה על המסלול לצידו של תומר" המשיך לבשר בשורות טובות שגרמו לאמה של אופל לזרוח מאושר,יותר מתמיד.

"רק שכחתם משהו" אמרתי "אני לא דוגמנית מסלול" הוספתי בעוד שהמאפרת ממשיכה לאפר אותי,והפעם קצת יותר מבדרך-כלל.

"אבל את תהיי" אמר אלון צלם התנוחות שלפתע עמד בפתח הדלת כשבידו כוס קפה שאדים עלו ממנו ולצידו תומר "בזכותו" הוסיף מצביע על תומר ולקח שלוק מהקפה החם.

הסתכלתי על תומר מופתעת ומבטינו הצטלבו. ובדיוק כמו באותו יום,גם היום עבר בי זרם חשמלי ומיד לאחריו צמרמורות נעימות. אך הפעם עיניו שידרו אדישות,קור,מסתוריות שסיקרנו אותי.

"יש לי הרגשה שתסתדרו אז נשאיר אתכם כאן לבד" אמר אלברט הולך לכיוון הדלת וכולם בעקבותיו כאשר בתיה האחרונה מעיפה מבט לעברם וחיוך קטן הופיע בשפתיה בעוד שהיא סוגרת את הדלת.

"מצטערת על אתמול" אמרתי אחרי כמה שניות של שקט מעיק. "זה לא היה במקום,אבל גם לך לא היה חסר" הוספתי מתוודה.

"זה תמיד כואב לשמוע את האמת." אמר מתיישב על הכיסא שהיה בסביבה.

"זה הקטע שזה לא האמת. זה לא ככה" אמרתי מנסה להסביר.

"במיוחד כשאת משכנעת את עצמך שהשקרים הם אמיתיים והתירוצים מוצדקים."המשיך מתעלם מדבריי.

"אתה לא מכיר אותי אז אל תשפוט אותי מהר כל-כך בלי להכיר אותי" אמרתי בכמעט צעקה. ושוב פעם עיצבן אותי ששופטים אותי מהר מדיי. ששופטים אותי בלי סיבה מספיק טובה.

הוא הסתכל עליי מופתע מההתפרצות ולרגע יכולתי להסניף את ריח הבושם המתוק שלו.

"עכשיו אפשר להתחיל? אני רוצה לסיים עם זה כבר" הוספתי עדיין עצבנית ועומדת על רגליי בעוד שהוא נעמד גם הוא.

"כלל ראשון שדוגמנית מסלול צריכה,ודוגמנית בכללי זה להיות מודעת לעצמה,להבליג על ביקורת ולעשות מה שאומרים לה. כלל שני לייצג את המוצר בצורה הכי מושלמת,ובמקרה שלנו זה הבגדים" אמר קצת יותר ברכות ומיהר להמשיך "עכשיו נתחיל בזה שתדמיני שאת במסלול ואת צריכה להגיע אליי. ככה נבדוק במה בהליכה שלך את צריכה להשתפר" אמר עומד מולי וכמה מטרים מפרידים בנינו. דמיינתי לעצמי את המסלול ומבטיי האנשים נעוצים בי,רק שעכשיו מבטיו של תומר היו נעוצים בי ומשום מה גרם לי להתרגש לא פחות בעוד שאני מתקרבת אליו וכשהגעתי נעצרתי מולו מצפה לביקורת טובה.

"אז מה לא טוב?" שאלתי משפילה את ראשי.

"הביטחון שלך" אמר מרים את פניי וגורם למבטינו להצטלב. עיניו ריתקו והפנטו אותי. רציתי לגלות מה מסתתר מאחוריי אותם עיניים מסתוריות שכבר מההתחלה סיקרנו אותי "חוץ מזה את הולכת קצת כפוף אז תקפידי ללכת יותר זקוף" אמר לאחר כמה שניות של שקט ונוגע בכתפיי בעדינות כשעיניו עדיין לא הוסרו ממני בעוד שהוא מפזר את שעריי ומעביר כמה קצוות שיער קדימה ואני מתמכרת למגע ידיו הנעימות ולחום גופו.

הרגשתי את שפתיו במרחק נגיעה משפתיי. את חום גופו ואת ידיו מעבירות בי רטט מסוים כשהוא מעביר אותם בפניי בעדינות.

"את מאמינה בגורל?" שאל בלחש לפתע באוזניי שגרמו לי לצמרמורות נעימות.

"אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה,אבל לפעמיים לא צריך להסס לקחת כמה צעדים קדימה" אמרתי בכנות וחושיי התערפלו מריח הבושם שלו.

"ואם אני ייקח צעד קדימה,מה יקרה?" לחש שואל מצמיד אותי אליו ואוחז במותניי.

"לא יודעת,אבל אתה יכול לנסות" אמרתי הפעם אני לוחשת לאוזניו ."אתה לוקח סיכון?" שאלתי במבט מתגרה ולוחשת לאוזניו מצפה לתגובה מסוימת.

"מה קורה פה?" שאלה לפתע קול נשי בפתח הדלת שגרם לי ולתומר להתנתק ולהתרחק.

הם לא יודעים עוד שהגורל יפגיש ביניהם.

האופל שזהו אבן אשר מעניקה לאדם אושר שמחה וכוח תתאחד עם האור אשר תעניק ותגביר לאופל את התחושה ותשמור על הזוגיות  ביניהם.

מצטערת על הייבוש וההזנחה,אני אפצה בקרוב! 

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>