"לא. אני מחפש באזור פה דירה עם שותף" אמר הופך את העיתון לצד השני ומראה את מודעות הפרסום.

"יש לי המלצה" אמרתי נזכרת שאני מחפשת שותף לדירה,למרות ההתנגדות של אימא.

"מה אתה אומר על שותפה?" הוספתי שואלת מחייכת חיוך כובש לעברו.

"מציעה את עצמך?" שאל

"כנראה" אמרתי

"את האמת זה נשמע המלצה מפתה" אמר בעוד שאני לוקחת את העט שבידיו ורושמת את מספר הפלאפון בין מודעות הפרסום שבעיתון. "בואי" הוסיף לפתע אוחז בידי ומוביל אותי לכיוון המעלית ממהר לעצור את המעלית מלאת האנשים אך בלי הצלחה.

אם רק תומר היה מצליח לעצור את המעלית ולא לפספס אותה אולי עכשיו היו הרבה דברים שונים. אולי העתיד היה שונה,ויותר מזה אולי לא הייתי מרגישה את אותו כאב ותחושת האכזבה משתלטת עליי.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 4

אהבה היא המפתח לכל אותם דלתות נעולות וסגורות. כאשר אדם פותח את ליבו בפני אדם מסוים הוא בעצם נותן לו מפתח אשר יפתח את כל הדלתות הנעולות ויראה מה יש מעבר להם.

אך לפעמיים הדלתות נסגרות או שהמפתחות נאבדים ואז מה?

אני מאמינה שיש לזה פיתרון שהוא לא תמיד בידנו חוץ מהעובדה שצריך להאמין.להאמין שהמפתחות אצל ההוא מלמעלה-והוא אף-פעם לא משאיר דלת אחת סגורה מבלי לפתוח אחת אחרת. 

אחרי כמה שניות מהירות שבו מיהר תומר להזמין שוב את המעלית בלחיצת אצבע קצרה,דלת המעלית נפתחה והתגלתה לפנינו נערה גבוהה עומדת במעלית כאשר גבה החשוף מופנה אלינו בעוד שהיא מסדרת את שערה הבלונדיני ומעיפה מבטים חפוזים לעבר המראה המשקפת אותה.

"לי?" שאל לפתע תומר בטון מופתע לעבר אותו נערה בעוד שהיא מסתובבת לאחור במהירות שגרמה לי לתהות איך צווארה לא נתפס.

"תומר" אמרה וחיוך קל הופיע על פנייה ומיד לאחריו ניצוץ נדלק בעיניה הכחולות שגרמו לי להרהר מה קשר היחסים בינה לבין תומר.

"הרבה זמן לא ראיתי אותך" המשיכה ממהרת לחבק אותו ומשהו בדבריה גרם לי להירגע ולחזור לנשום לרווחה,הרי מה הסיכויים שיהיה ביניהם משהו אחרי הרבה זמן שלא התראו? "התגעגעתי אלייך" המשיכה מתנתקת מהחיבוק 'אוקי. טעיתי. אי אפשר להירגע ולחזור לנשום' חשבתי לעצמי בעוד שאני ממהרת לתפוס את דלתות המעלית שרצו להיסגר,בדיוק כמו שאני לא רוצה לסגור את דלתות לבי בחופזה ובמהירות לתומר.

"תכירי לי, זאת אופל ידידה טובה שלי" אמר תומר מציג אותי בפני לי ומקרב אותי אליו לחיבוק חם,ושוב התמכרתי למגע ידיו המלטפות והנעימות ולריח הבושם המתוק בעוד שאני מרגישה את מבטה המתנשא של לי נעוץ בי.

המילה 'ידידים' שתומר אמר בזמן שהציג אותי הדהדה וצרמה בראשי. האם הוא רואה אותי רק בתור ידידה? האם זה אהבה חד צדדית?.

"אז זה אומר שאתה פנוי?" שאלה לי  מחייכת חיוך כובש ומעיפה את קצוות שערה לאחור בעוד שהיא נשענת בפתח דלת המעלית ואני לעומתה ממשיכה לשמור שדלתות המעלית לא יסגרו.

"תלוי למי" אמרתי מתפרצת ומיד התחרטתי על דבריי בעוד שמבטיהם הופנו אליי.

"סליחה?" שאלה לי בהתנשאות לעברי ועיניה נעוצות בי במבט רצחני ונוקב.

"אופל דוגמנית של אימא." אמרה אימא מתקרבת אליי. 'לפחות פעם אחת היא מועילה בהתפרצויות שלה' חשבתי לעצמי."אין קפה,אבל יש תה צמחים. רוצה?" הוסיפה שואלת כשבידה כוס זכוכית המלאה בתה צמחים חם ואדים עלו ממנה.

"אני מעדיפה לשתות אצטון" אמרתי מעוות את פניי למראה תה הצמחים ומעיפה מבט אחרון לתומר בעוד שאני נכנסת למעלית והפעם נתתי לדלתות המעלית להיסגר,ואולי,אולי נתתי גם לדלתות ליבי להיסגר בפני תומר ולמפתח ליפול לתוך בור שחור וגדול שרק מי שימצא אותו שוב יזכה לפתוח את אותם דלתות נעולות בלבי.

לקראת הערב מצאתי את עצמי לבושה בשמלת סטרפלס בלון בצבע לבן חלק ואיפור מעושן בעיני כשבידי תיק יד קטן המתאים לשמלה ולצידי נוגה .

"איפה משי?" שאלתי את נוגה בעוד שאנחנו נכנסות למסיבת ההשקה של קולקציית הקיץ.

"בדייט עם דין" ענתה בעוד שהיא לוקחת קוקטייל מאחד המלצרים שהגישו במקום.

"אז בסוף היא פספסה את הרכבת אבל עלתה על אחת אחרת, והגיעה בזמן לדין" אמרתי מחייכת ושמחה בשמחתה. "ומה איתך?" הוספתי שואלת סקרנית

"אני שואלת את עצמי מי צריך רכבת כשיש מטוס" אמרה ומיהרה להוסיף "או בקיצור עליתי על המטוס ופגשתי טייס" אמרה מחייכת חיוך ערמומי.

"והיה חשמל סטטי באוויר?" שאלתי סקרנית עם חיוך.

"לא,אבל היה כיף במיטה" אמרה שותה שלוק מהקוקטייל.

"אתם יזיזים?" שאלתי בלחש. 

"אני מעדיפה את ההגדרה 'ידידים פלוס' או 'חברים למיטה' " אמרה מתקנת.

"שיהיה,אבל תיזהרי כי המטוס צריך לנחות כמה שיותר מהר בלי להתרסק,וזאת אומרת תיזהרי מהקשר הזה" אמרתי מזהירה אותה.

"אני לא צריכה לדאוג לזה,אלא הוא צריך לדאוג לזה. הרי אחרי הכול הוא הטייס שצריך למנוע את התרסקות המטוס פה" אמרה צוחקת בעוד שלקחתי מאחד המלצרים שהגישו קוקטייל.

"אני לא עליתי לא על מטוס ולא על רכבת,אלא על סירה שנפלתי ממנה אחר-כך בלי גלגל הצלה" אמרתי לפתע משנה נושא ושותה מהקוקטייל שמיד לאחר-מכן עיוותי את פני. "מה שמו בזה?" הוספתי נגעלת.

"תני לי לנחש!" אמרה בהתלהבות ומיהרה להמשיך "זה כמו בכיתה ט' שלימדו אותך אחיה ורק ציפית כל שיום שאהוב ליבך יתעלף ואת תצילי אותו עם הנשמה מפה לפה?" שאלה.

"המסר של הצפייה נכון,התיאור לא." אמרתי נאנחת "ציפיתי שיהיה בנינו משהו. באמת הרגשתי מיוחדת,שונה ולא כמו עוד אחת. היה בו משהו אמיתי כנה אך עם זאת מסתורי ומלא ביטחון. משהו שלא הרגשתי עם אף-אחד אחר כשהרגשתי את חום גופו או את מבטינו מצטלבים" הוספתי מנסה להסביר את ההרגשה שכל-כך קשה לתאר במילים.

"כאשר הצפייה מתנגשת עם המציאות זה לא תמיד מביא לתוצאות טובות" אמרה נוגה וראיתי לפתע גבר ששיערו שחור כפחם ועיניו חומות בהירות מתקרב ומחבק את נוגה מאחוריה והיא בתגובה מחייכת.

"ומה התוצאות כאשר החלום מתנגש עם המציאות?" שאל ממשיך לאחוז במותניה.

"אתה רומז שאתה החלום שלי?" שאלה מצחקקת.

"את זה את אמרת" אמר ונוגה הסתובבה לאחור סוחפת אותו לנשיקה ארוכה.

"אני אשאיר אתכם לבד" מלמלתי לעצמי מתרחקת מהם ושותה את הקוקטייל למרות הטעם הנורא שלו.

"כמה שתית?" שאלה אותי אימא בלחץ בעוד שהיא מתקרבת אליי.

"רק את זה" עניתי "מה את עושה פה?"הוספתי שואלת מופתעת לראות אותה.

"תגידי תודה שאני פה. מי יודע כמה היית יכולה לשתות אם אני לא הייתי פה" אמרה בתוקפנות בעוד שהיא לוקחת את הכוס הריקה ומניחה בשולחן הקרוב אלינו. "תתנהגי יפה ותנסי להיראות כמה שיותר חס"ה" המשיכה.

"מה זה חס"ה?"שאלתי "מה אנחנו בחבורת חסמב"ה?" הוספתי בזלזול

"חתיכה סקסית הורסת" ענתה "חייכי" הוסיפה במהירות ולפני שהספקתי להגיב פלאש של מצלמה סנוור אותי.

"אז אופל אין חבר?" שאל אחד הצלמים בעוד שהוא ממשיך לצלם.

"הוא בעסקים בחו"ל" מיהרה אימא לומר וחייכה חיוך מאולץ. "תזרמי" הוסיפה בלחש לעברי.

"תסתמי" לחשתי לעברה בכעס ופניתי לעבר היציאה מהמקום כשבעיניי עמדו דמעות מלוחות בעוד שאני עוקפת את תומר ולי המחובקים.

שנאתי את הדרך שבה היא ניסתה לקבל את הפרסום,וידעתי שהדרך הזאת תוביל אותה רק למקומות הרסניים שהיא תצטער עליהם בהמשך.

הרגשתי איך האוויר הקר מעיף את קצוות שערי לאחור וצמרמורת עברה בי.

"מה קורה,בובה?"שאל לפתע קול מאחורי. הסתובבתי לאחור וראיתי את תומר מתקרב אליי וממהר לשבת לידי.

"בובה על חוט?" שאלתי עם דמעות בעיניים נזכרת בדבריו בפעם הראשונה שפגשתי אותו. איך הוא שפט אותי מהר מדיי ואמר שאני מושפעת מאימי.

לא. את בובת חרסינה" אמר מנגב דמעה שזלגה מעיני במורד הלחי החלקה. הסתכלתי בעיניו מהופנטת ומצטמררת ממגע ידיו החמים. הרגשתי כאילו הוא מנסה לקרוא אותי אז מיהרתי להסיט את ראשי קדימה ולחזור להמשיך לעשן את הסיגריה בידי.

"מה קרה?" שאל לפתע והרגשתי את מבטיו נועצים בי ובסיגריה שעל ידי. "ממתי את מעשנת?" הוסיף שואל.

"לא הרבה. למען האמת,לפני חודש" אמרתי והוספתי "אל תגלה לאימא שלי היא לגמרי תתחרפן ו-"

"זה בסדר" אמר קוטע את דבריי והחזרתי את הסיגריה אל בין שפתיי אך הוא תפס אותה וזרק אותה על הרצפה.

"מה זה היה עכשיו? אמרת שזה בסדר!" אמרתי בכמעט צעקה.

"אמרתי שזה בסדר שאני לא אגלה לאימא שלך,אבל לא אמרתי שזה בסדר שתעשני" הסביר אוחז בידי.

"מה אתה עושה?" שאלתי

"את באה איתי" אמר ורק אז הבחנתי במפתח מיוחד שהיה בין ידיו. 'אולי בכל זאת הוא מצא את המפתח שיפתח את כל הדלתות הנעולות והסגורות בליבי?' חשבתי לעצמי.

"לא. אתם באים איתי" אמר קול גברי לא מוכר ובמהרה הרגשתי את עיניי מתכסות במטפחת וגוף שרירי מרים אותי,למרות התנגדותי.

אני אשתדל לעדכן את הפרקים בפערים יותר קצרים ובפרקים ארוכים יותר...

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>