"זה נשמע טירוף!" אמרה אופל

"אבל זה נכון" אמר ומיהר להמשיך "ואני אוכיח את זה" אמר בנחישות ומגע ידיהם התחכך וגרם לזרם חשמלי לעבור באופל שמיהרה להרחיק את ידה. משום מה מאז שמגע ידיהם התחכך הגשם החזק הפסיק לרדת וענני הגשם נהפכו לסתם עננים רגילים בלילה רגיל.

"תומר אור,הרבה זמן לא ראינו אותך. לאן נעלמת,אחי?" לפתע שמענו קול צועק מתקרב אלינו.

"גיל!" אמר תומר יוצא מהמכונית במהירות ומחליק לו כאפה קטנה.

"אז זאת חברה שלך? יפיפייה" שאל לפתע אותו גיל כשיצאה אופל מהמכונית לעברם.

"רק ידידה" אמרה אופל למרות שליבה נשבר כשאמרה את זה. היא הרגישה יותר מידידה,אבל לא ידעה אם הוא מרגיש אותו הדבר.

"אז זה אומר שאת פנויה?" שאל גיל מחייך חיוך ערמומי.

"תלוי למי" אמר לפתע תומר מתפרץ.

"יש לי דה ז'ה וו" אמרה אופל מביטה בתומר וחיוך מנצח הופיע על פנייה בעוד שהיא נכנסת למכונית של גיל.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 8

רוצים לדעת מה קורה אצלכם עמוק בזוגיות? יש לי פיתרון ולא,זה לא שיחות נפש ארוכות.מספיק להבין תנועות גוף או מבט אשר יאפשר לכם לגלות  איפה הקשר שלכם עומד. לדבר הזה קוראים סימנים.

לטווסים יש סימנים פשוטים המאפשרים להם לצוד את תשומת לבן של הנקבות-הם פורסים את הזנב ומתחילים לרקוד. ככל שהזנב גדול יותר,הזכר שווה יותר.

אצל המין האנושי זה קצת שונה. לנו יש סימנים אחרים שבהם אנו מתקשרים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בתנועת גוף,במבט או בצורת ביטוי עם הרבה משמעות.

"בוקר טוב" אמר תומר לוגם מכוס הנס קפה החם שאדים עלו ממנו בעוד שאופל התיישבה במטבח מולו,מניחה את ראשה על השולחן .

"בוקר" מלמלה אופל בעייפות אוחזת בראשה, ולמרות העייפות שנחתה עלייה היא קמה להרתיח את המים שבקומקום כדי להכין לעצמה נס קפה חם.

"עייפה?" שאל תומר בוחן את אופל שנשעה על השיש במטבח.

"מאוד" אמרה אופל. "חבר שלך אוהב לדבר והפקקים שהיו לא תרמו לעניין" הוסיפה מפנה אליו את גבה ופותחת את הארון כשהיא עומדת על קצות האצבעות מנסה לקחת את הכוס שהונחה במדף הגבוהה ולבסוף גם הצליחה לקחת אותה.

היא נזכרה אתמול בגיל,החבר של תומר שבא לאסוף אותם ולהחזיר אותם הביתה. הוא לא הפסיק לדבר איתה והיא שניסתה להיראות ערנית הייתה בעצם שקועה במחשבות על חברו הטוב,תומר שישב באותה מכונית במושב האחורי ועל הנבואה שסקרנה אותה כל-כך.

היא ניסתה להפוך את טון הדיבור שלה ליבש ולענות קצרות כדי לסמן לו שהיא לא כל-כך מעוניינת בשיחה עכשיו. מתברר שהוא לא הבין את הסימנים שהיא שלחה לו,והוא המשיך לדבר. באיזשהו שלב היא רצתה להגיד לו "היי,תלמד לקרוא סימנים!!" אבל מצאה את עצמה לבסוף שותקת מהנהנת בראשה מדיי פעם כדי להיראות כמקשיבה לדבריו.

"ככה זה כשמנסים להתחיל עם בחורה" אמר תומר.

"ככה זה כשלא לומדים לקרוא סימנים של בחורה" החזירה אופל מתקנת עם חיוך ומיהרה להוסיף "אנחנו לא נחמדות למתחילים שלא מבינים סימנים"

"ואתן תהיו נחמדות אם נציע לכן לצאת למקום כלשהו?" שאל מחזיר חיוך.

"תלוי" אמרה אופל מנסה להבין אם זה רמז כלשהו.

"מה את אומרת לבוא איתי למקום כלשהו?" שאל "יש לנו במה לנסוע." מיהר להוסיף.

"מה לי תגיד על זה?" שאלה אופל בעוקצנות וציפתה לתשובה שתגרום לה להבין איפה הקשר שלהם עומד.

"לגבי זה אל תדאגי" אמר מניח את הכוס על השיש שבמטבח. "את באה?" הוסיף שואל בעוד שהוא מסתכל על אופל בצפייה.

"לאן?" שאלה אופל לבסוף.

"תחכי ותראי" אמר בקריצה משאיר את אופל לבדה במטבח מנסה להבין אם זה סימנים או רמזים מסוימים ששלח לעברה.

נוגה ישבה במקום עבודתה במשרד הפרסום וניסתה למצוא סימנים קצת אחרים אצל הגברים בעבודה שלה.

אחרי אתמול שבו הבינה שהקשר עם הטייס-שחר לא הולך להתקדם לשום מקום בגלל הסתבכות רגשית שלא הייתה אמורה להיות בקשר של 'חברים למיטה' ,היא הצטרכה למצוא חבר חדש שיחלוק איתה את הצד השני של המיטה הזוגית. ולכן היא ניסתה למצוא סימנים בגבר לקשר שרצתה בלי הסתבכויות רגשיות.

"נוגה אני צריך שתחתמי לי פה" אמר אחד מהעובדים שנכנס למשרדה כשבידיו כמה דפי נייר. נוגה זכרה את שמו,קראו לו ג'ון אבל עוד יותר זכרה את המראה הפרוע והאמריקאי שאהבה בו ל-כך,וכמובן את מבטיו שתמיד החליקו למטה וניסו למצוא את מידת החזייה שלה ולא פגשו אף-פעם את עיניה החומות.

"אין בעיה" אמרה בחיוך ערמומי קמה מהכיסא השחור והגדול מתיישבת על השולחן בצורה סקסית ככל האפשר ונותנת לחצאית לעלות קצת למעלה, חושפות את רגליה הדקיקות. "אבל אין לי בעיה לחתום לך גם פה" הוסיפה נוגעת בעדינות בשפתיו ומחייכת את אחד החיוכים הכובשים שלה.

"לא אכפת לי שאפילו תשאירי סימן" אמר זורם ומחייך גם הוא אחד מהחיוכים הכובשים שלו בעוד שהוא מצמיד אותה אליו ואוחז במותניה.

נוגה הבינה שהוא נתן לה סימן לקשר שהיא רצתה ומיהרה לסגור את הדלת במשרד עם חיוך שובב ובעיקר מרוצה.

ואם כבר מדברים על סימנים,משי הבחינה בסימנים ובמבטים הנעוצים שדין שלח לעברה בכל משך העבודה. היא ידעה שזה בגלל הדייט והיום שבא אחריו שגרמו לו לפתח ציפיות. היא עוד יותר ידעה שהוא רוצה איתה קשר של יותר מידידים,אבל היא לעומתו לא הרגישה את אותו הדבר כלפיו,ולא הייתה מוכנה לקשר של יותר מידידים.

"משי אני יכולה לדבר איתך לכמה דקות?" שאל דין בטון רציני בעוד שהוא נכנס למשרדה בדפיקת דלת קצרה.

"כן,בטח" אמרה משי  מביטה בו. היא ידעה מה הוא הולך להגיד וניסתה למצוא את המילים שהכי פחות יפגעו בו,למרות שידעה שככה או ככה הוא יפגע. באהבה חד צדדית נפגעים שני הצדדים.

"אני מרגיש ש-" אמר דין אך טלפון קטע את דבריו.

"רק רגע" סיננה לעבר דין וענתה לטלפון שקטע את דבריו.

"מאי אני צריכה ממך טובה" אמרה אמה של אופל מעבר לטלפון. משי הרגישה תחושת הקלה והודתה בלבה לבתיה,אמה של אופל שהתקשרה בדיוק בזמן המתאים.'לפעמיים ההתפרצויות של אמה של אופל יכולים לעזור' חשבה לעצמה משי ונזכרה שגם אופל אמרה פעם את המשפט הזה.

"משי" תיקנה משי את בתיה,אמה של אופל בעוד שהיא מעיפה מבט לעבר דין שמסמן לה בתנועות ידיים שיחזור מאוחר יותר ויוצא ממשרדה.

"נכון,אני אזכור את זה לפעם הבאה" אמרה ומיהרה להמשיך "אבל אני עוד יותר אזכור אם תעשי לי טובה ענקית" הוסיפה מבקשת ומשי יכלה להרגיש את החיוך הערמומי שמשתלט על בתיה מעבר לטלפון.

"מה?" שאלה נאנחת.תחילה משי הודתה בלבה שהתקשרה ואפילו הייתה מופתעת,אבל מיד הבינה שזה קשור לאינטרסים שלה.

אחרי כמה דק' מצאה את עצמה אופל לבושה בג'ינס בהיר וזרוק וחולצת סבא לבנה,שלמרות כל הפשטות החמיא לה כשלצידה תומר יושב על אופנוע שחור.

"אני לא מאמינה שאני נוסעת איתך באופנוע" מלמלה אופל מניחה את הקסדה על ראשה.

"מפחדת?" שאל מגחך.

"נראה לך?" אמרה אופל ממהרת לעלות על האופנוע בקלילות. את האמת שהיא אכן פחדה,אבל לא רצתה להראות את זה לתומר.

"אולי תגיד לי בכל זאת לאן הולכים" ביקשה אופל.

"תסמכי עליי ותזרמי" החזיר מתניע את האופנוע ומתחיל לנסוע.

אופל שפחדה מהנסיעה המהירה באופנוע עם תומר אחזה במותניו בחוזקה והרגישה את הריבועים בבטנו.

היא נשענה עליו ונתנה לקצוות שערה הג'ינג'י לעוף ברוח החזקה ששררה בחוץ.

לאחר נסיעה שלא ארכה יותר מארבעים וחמש דק' שבו אופל לא שיחררה את אחיזתה מתומר ולאחר עקיפת מכונית שמיד לאחריו חתך תומר לנתיב הימני וגרם לאופל לבהלה הם נעצרו.

"מטורף" צעקה אופל על תומר בעוד שהיא מחזירה לו את הקסדה באגרסיביות.

"פחדנית" צחק מניח את הקסדה של אופל ושלו על האופנוע.

"היית מת" אמרה אופל משלבת את ידיה "איפה אנחנו?" המשיכה שואלת מסתכלת מסביב ורואה את המקום שהיה די נטוש ומוזנח.בין כל הבתים המוזנחים הבחינה אופל בבית קפה שמשך את תשומת לבה משום מה.

"שכונת יהלום" ענה. אופל ידעה שזה שכונת מצוקה עם עבריינים. לא פעם או פעמיים שמעה על מקריי רצח ואלימות בשכונה הזאת.

"היה לך כל-כך קשה להגיד לי את זה לפני?" שאלה אופל לא מבינה למה לא אמר לה לפני על המקום שבו לקח אותה ומה המטרה שהביא אותה לפה.

"אם הייתי אומר לך את לא היית רוצה לבוא והיית מתחילה לשאול אותי הרבה שאלות" ענה מסביר ומתקדם לעבר בית הקפה שקודם לכן משך את תשומת לבה של אופל.

"הייתי באה ואת השאלות הייתי שואלת בכל מקרה" אמרה אופל בביטחון "חכה לי!" המשיכה אופל שפחדה לפתע כאשר אורות הרחוב נכבו משום מה בעוד שהיא רצה ריצה קלה לעברו,משלימה את הפערים.

"את ממש פחדנית" אמר מגחך ומבטה העצבני של אופל תקוע בו בכעס. לאחר הליכה שקטה ומהירה נכנסו השניים לבית הקפה.

בית הקפה היה קטן והטיפוסים שישבו בשולחנות הקטנים והצפופים היו מוזרים ומפחידים בעיני אופל. בצד השמאלי של בית הקפה היה מונח טלוויזיה קטנה וישנה שבו צפו גברים במשחק כדורגל ופיצחו גרעינים במהירות כשמדי פעם צעקו כמה קריאות עידוד,לעומת זאת בצד הימיני של בית הקפה שיחקנו קלפים וישבו לצד הגברים כמה בנות שהביטו באופל בזלזול ולא הפסיקו לנעוץ בה מבטים.

"מי זאת?" שאל לפתע קול בתוקפנות. אופל הסתובבה לאחור וראתה גבר בשנות הארבעים וקצת לחיו. הוא לא היה מגולח ואופל מיד הבחינה בעיניו שלא היו זהות. הייתה לו עין אחת ירוקה ועין אחת כחולה שבכל אחד מהם היה משהו מיוחד.

"היא איתי" אמר תומר אוחז בידיה של אופל ומקרב אותה אליו,דבר שגרם לאופל לצמרמורות נעימות ומשום מה גם לתחושה טובה. "באנו לראות את יפה" המשיך.

"כנסו" אמר מפנה את הדרך בעוד שתומר המשיך לאחוז בידה של אופל בעדינות ולהוביל אותה לחדר צר ואפל שרק עכשיו אופל הבחינה בו.

"מי זאת יפה?" שאלה אופל סקרנית נכנסת לאותו חדר ורואה את החדר החשוך שרק נרות קטנות האירו אותו מסביב.

"אני" נשמע קול נשי מאחוריה. אופל הסתובבה לאחור רואה אישה מבוגרת עם נקודת חן ליד השפה שלה עם הרבה תכשיטים גדולים עלייה יושבת על הכיסא וידיה מונחות על השולחן עץ העתיק.

"בואי" לחש תומר מתיישב על הכיסא מול אותה אישה מבוגרת שקראה לה יפה. אופל מיהרה לשבת לידו.,מבולבלת במקצת.
"רצינו לשאול על-" אמר תומר אך אותה אישה מבוגרת קטעה את דבריו.

"אני יודעת מה באתם לשאול" אמרה.

"אני לא באתי לשאול כלום. הוא הביא אותי לפה" אמרה אופל כמעט בלחש.

"הנבואה תלויה רק בכם" אמרה מתעלמת מדבריה של אופל בעוד שהיא מעיפה מבט קצר לעבר תומר ומבט ארוך לעבר אופל שהצליח להפחיד אותה מעט. "בעיקר בך" הוסיפה.

"את בטח מתבלבלת כי אני לא-" אמרה אופל אך אותה אישה מבוגרת קטעה את דבריה.

"אני לא מתבלבלת" אמרה בנחישות קמה מהכיסא לכיוון דלת היציאה מהחדר.

"רגע!" עצר אותה תומר "את לא יכולה ללכת. יש לי עוד הרבה מה לשאול" המשיך.

"אתה לא תמצא תשובות לשאלות שלך פה או בכל מקום אחר אם לא תהיו יחד" מלמלה "אני לא יכולה להגיד יותר מזה. זה רמז הכי גדול שאני יכולה להגיד" המשיכה מעיפה שוב מבט לעברה של אופל ומיד לאחר מכן לתומר עם עיניים נוצצות ויצאה מהחדר במהירות.