"הנבואה תלויה רק בכם" אמרה מתעלמת מדבריה של אופל בעוד שהיא מעיפה מבט קצר לעבר תומר ומבט ארוך לעבר אופל שהצליח להפחיד אותה מעט. "בעיקר בך" הוסיפה.

"את בטח מתבלבלת כי אני לא-" אמרה אופל אך אותה אישה מבוגרת קטעה את דבריה.

"אני לא מתבלבלת" אמרה בנחישות קמה מהכיסא לכיוון דלת היציאה מהחדר.

"רגע!" עצר אותה תומר "את לא יכולה ללכת. יש לי עוד הרבה מה לשאול" המשיך.

"אתה לא תמצא תשובות לשאלות שלך פה או בכל מקום אחר אם לא תהיו יחד" מלמלה "אני לא יכולה להגיד יותר מזה. זה רמז הכי גדול שאני יכולה להגיד" המשיכה מעיפה שוב מבט לעברה של אופל ומיד לאחר מכן לתומר עם עיניים נוצצות ויצאה מהחדר במהירות.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 9

אני בטוחה שלא פעם ולא פעמיים אלה המוגדרים במצב "פנויים" שקעו בהרהורים על מצבם ושאלו את עצמם "למה אני לבד?" או "איך זה שכל אחד מצא את הנפש התאומה שלו ואני עדיין לבד?"

אני עוד יותר בטוחה שמדי פעם השחילו לכם כמה משפטים נדושים על מצבכם כמו "יש הרבה דגים בים כנראה הם לא שוחים בכיוון הנכון" שינחמו אתכם.

יש כאלה שהמשפטים האלה באמת מנחמים אותם ויש אחרים...שלא.

"תיכנס כבר!" מלמלה אופל בחוסר סבלנות כשניסתה לסגור את השרשרת עם הסוגר הבעייתי.

"תביאי" שמעה את תומר מאחוריה והרגישה את מגע ידיו מתחכך בשלה,מנסה לסגור את השרשרת עם אותו סוגר בעייתי. היא יכלה להריח את ריח הבושם שכל פעם מחדש גרם לחושיה להתערפל. לרגע היא יכלה להרגיש את חום גופו ואת נשימותיו בעורפה. היא תהתה לעצמה אם הוא באמת כזה קרוב אליה או שזה רק ההרגשה שלה.

"תודה" הודתה אופל כמעט בלחש בעוד שהיא מסתובבת אליו ומסתכלת בעיניו. אותם עיניים שכמו תמיד כל פעם הפנטו אותה מחדש כאילו קסם היה בהם שכישף אותה.

אני צר..יכה ל..האכיל את הד..גים" גמגמה אופל. היא הרגישה שהיא יותר מדיי טובעת בעיניו ושהוא מתחיל לקרוא אותה,דבר שגרם לה משום מה להירתע ולא לתת לו לראות מה יש מאחורי עיניה הכחולות.

"למה יש לך רק דג זהב אחד?" שאל  תומר מתקרב אליה.

"לא יודעת" אמרה בעוד שהיא מפזרת את האוכל במים. "אני מניחה שפשוט אין מקום באקווריום" הוסיפה מבולבלת לאחר כמה שניות. היא נזכרה שתמיד השתיקה שלה בנוכח אימה הזכיר לה דג בלי יכולת לדבר,ולכן לפעמיים היא הרגישה את הדג מייצג את האופי שלה. האקווריום לעומתו היה כמו ליבה שחסם להביא בן זוג למערכת יחסים איתה,כמו שאף-פעם היא לא הכניסה עוד דג זהב לאקווריום כך בעצם לא הכניסה בן זוג למערכת יחסים איתה. ולא בגלל שהיא לא רצתה,אלא בגלל שלא מצאה מישהו ש'ידוג' אותה.

היא נזכרה שתמיד היו שואלים אותה איך זה שעדיין לא דגו יפיפייה כמוה,והיא תמיד ענתה שהיא לא בולעת כל פיתיון שזורקים לה,ולכן לא נתפסה באף חכה.

"אז תעשי שיהיה מקום" לחש לאוזניה. "אני מחכה לך למטה" הוסיף מתרחק ממנה לכיוון דלת היציאה  מהדירה מעיף לעברה מבט אחרון,ויוצא משאיר אותה לבדה עם הרבה מחשבות על רצף האירועים האחרונים.

בתיה,אמה של אופל התרשמה מדגי הזהב שבמשרדו של נפתלי(אביה של לי ומנהל הסוכנות "אודם") שלעומת אופל היה לו הרבה דגים באקווריום.

"דגי זהב יפים יש לך" אמרה בתיה בפתח הדלת מתבוננת בנפתלי מהאכיל את הדגים כשגבו היה מופנה אליה

"תודה" אמר מסתובב אליה בעוד שהיא נכנסת למשרדו מניחה את תיק היד הקטן שלה על השולחן ומתיישבת בכיסא בקלילות.

"אני מקווה שאתה יודע לשתוק כמו הדגים" אמרה בתיה מחייכת חיוך ערמומי,ניגשת ישר לעניין.

"ולמה לי לשתוק?" שאל נפתלי מנסה להבין לאן בתיה חותרת בשיחה שלה.

"כי הבת שלך,לי לא תרצה לדעת שאבא שלה התנשק עם החברה הכי טובה שלה,נכון?"  אמרה בתיה מרימה גבה והחיוך הערמומי לא ירד מפניה.

"מה את רוצה?" שאל בתוקפנות.

"יחסי ציבור ואת הקמפיין של קסטרו בחזרה" קבעה מעיפה את קצוות שערה לאחור.

"לא נראה לי שהבת שלך צריכה יחסי ציבור" אמר מגיש לה את המגזין שעליו התנוסס תמונות של אופל ותומר כשלצידם כותרות ענק האם באמת מתנהל ביניהם רומן והאם לי נבגדת.

"תמיד צריכים יחסי ציבור,ואתה יודע את זה" אמרה מחזירה לו את המגזין. "אז אתה מסכים,נכון?" הוסיפה שואלת.

"יש לי ברירה?" שאל

"כשאני חושבת על זה...לא" אמרה לוקחת את תיק היד הקטן שלה וקמה מהכיסא לעבר דלת היציאה ממשרדו בחיוך מנצח בעוד שהיא שומעת אותו מבקש מהמזכירה שתביא את לי למשרדו בדחיפות.

"מה הוא רוצה?" שאלה לי בתוקפנות את המזכירה שהודיעה לה שאביה רוצה אותה במשרדו במהירות.

"לא יודעת" סיננה המזכירה בתמימות.

"כלום את לא יודעת" אמרה לי בכמעט צעקה בעוד שהיא תולשת את דף המגזין שהיה בידיה. היא לא הייתה עצבנית על דבריה של המזכירה אלא על מה שקראה לפני כמה דק' במגזין ועל התמונות של אופל ותומר יחד שגרמו לה להרגיש נבגדת ופגועה, יותר מתמיד.

 "בוקר טוב" שמעה לי את בתיה,אמה של אופל מתקרבת אליה. היא ידעה שהיא מנסה לעקוץ אותה והיא עוד יותר ידעה שהיא האחראית לרכילות במגזין על אופל ועל תומר החבר שלה,שעכשיו לא כל-כך בטוח אם הוא באמת החבר שלה.

"מברכת אותי או מקללת אותי?" שאלה לי בעוקצניות כשעל פניה חיוך מאולץ.

"תיקחי את זה איך שאת רוצה." חייכה בתיה גם היא את אחד החיוכים המאולצים שלה.

"לי בואי הנה" ביקש אביה של לי בעוד שהיא מתקרבת אליו ונכנסת למשרדו.

"אני יודע שאת נסערת אז-" אמר מתיישב על הכיסא לצד השולחן הגדול.

"אז לפני שאני אהיה נסערת יותר תיגש לעניין" אמרה לי בתוקפנות ובחוסר סבלנות.

"מה את רוצה קודם את החדשות הטובות או את הרעות?" שאל מניח את העט על שולחנו.

"רעות" ענתה לי מצפה לגרוע מכל.

"הקמפיין של קסטרו כבר לא שלך" אמר כמה שיותר בעדינות ולי הייתה משוכנעת שצבעי הפנים שלה מחליפים צבעים כמו רמזור מרוב עצבים "אבל הציעו לך קמפיין חדש" מיהר להוסיף.

"למי נתנו אותו?" שאלה בכמעט צעקה עוברת מצד לצד בחדר כשנעלי העקב שלה נוקשים על רצפת הפרקט הבהירה.

"לאופל" מלמל בלחש.

"עוד פעם אופל?!" אמרה עצבנית מאי פעם. היא הרגישה שאופל משתלטת יותר מדיי וזה לא מצא חן בעיניה.

"מה החדשות הטובות?" הוסיפה שואלת. הפעם היא ציפתה לגרוע ביותר אבל קיוותה לטוב ביותר.

"כבר אמרתי לך...הציעו לך קמפיין חדש" אמר

"זה כל החדשות הטובות!?! "התאכזבה "איזה קמפיין זה?" שאלה לבסוף,מנסה לקחת הכול בפרופורציות.

"קמפיין לחיות,ואם נהיה ספציפיים יותר אז דגים" אמר ומיהר להמשיך לפני שתצעק " לדגים יש זיכרון של שלוש שניות,אז תדמיני שלבני האדם יש זיכרון של שלושה חודשים. והרי מי יזכור מה קרה אחרי שלושה חודשים משהו?" ניסה לנחם ולעודד אותה.

"אתה בטח מתכוון לשלושה שנים!" צעקה יוצאת המחדר בטריקת דלת חזקה

"אתה היית צריך לפנות שמאלה!"אמרה אופל שהבחינה שהוא טעה בפניה.

"אני לא הולך לסוכנות" אמר ממשיך לנסוע ישר.

"אתה רוצה להגיד לי שאתה לוקח אותי למה-שמה של מגדת העתידות הזאת?" שאלה אופל "אפרופו מגדת עתידות אתמול היא לא הפסיקה לדבר שטויות ו-"

"מישהו עוקב אחרינו" הודיע בעוד שהוא קוטע את דבריה ומעיף מבט קצר לעברה. "וכדי שיאבד אותנו אנחנו צריכים ללכת למקום נטרלי שיש בו הרבה אנשים" הוסיף ורק עכשיו כשאופל הסיטה חצי מבט אחורה שמה לב

למכונית  פג'ו שחורה שנכחו בה שלושה גברים לבושי חליפות יוקרתיות.

"כמו השוק?" שאלה כשהם נעצרו בפתאומיות מול הכניסה לשוק,ואופל מיד הבחינה בדוכנים שבמקום והאנשים הרבים שהיו מסביבם.

"כן" ענה ממהר לצאת מהמכונית כשאופל אחריו. "בואי" אחז בידיה מוביל אותה לדוכני השוק ומשתלב בין האנשים הרבים.

מהר מאוד מצאה את עצמה אופל עם משקפי שמש,כובע עגול ופרחוני על ראשה כשעל ידיה צמידי ענק וחולצה לבנה רחבה שהכריח אותה תומר ללבוש מעל חולצת הכתפיות הצמודה.

תומר שהיה לצידה גם החליף חולצה והוסיף  אפילו שרשרת ראפרים שנראתה דיי כבדה שקנה ממוכרת שחורדינית שאופל מיד שמה לב לחיוכה המפלרטט ולעיניים החומות שמין ניצוץ קטן נדלק בהם.

מסתבר שלמשקפי שמש יש הרבה יתרונות אחד מהם הוא לפזול לעבר אדם מבלי שיבחין בזה מבעד משקפי השמש הגדולות והאטומות. דבר זה העניק לאופל יתרון משמעותי לראות איך תומר מגיב למבטה המפלרטט של המוכרת. היא שמחה לגלות שעיניו לא הוסטו לא לעיניה החומות של המוכרת ולא למחשוף הנדיב אלא בחיפוש אחר אותם אנשים בעלי חליפות יוקרתיות שעקבו אחריהם.

"יש לך חברה" אמרה עוקצת כשהרגישה את ידיו האוחזות במותניה. למרות שעקצה אותו היא נהנתה להרגיש את ידיו החמות אוחזות במותניה.

"אם לא תשתפי פעולה המשפט 'יש לך חברה' יהפוך 'היה לו חברה' כשאני אהיה מתחת לקבר" אמר במהירות ממשיך לאחוז במותניה של אופל. "אז אם את רוצה גם חבר בשארית חייך או שאת סתם לא רוצה למות בגיל כל-כך צעיר תשתפי פעולה" הוסיף וגרם לאופל לחשוב בהיגיון ולשתף פעולה.

"שתדע לך שאנחנו מגנט צרות שנכנס תמיד לסכנות יחד" אמרה אופל  אוחזת במותניו ומניחה את ראשה על כתפיו הרחבות והחסונות שאהבה כל-כך בו. היא ניסתה להיראות כמה שפחות נרגשת מהקרה אליו.

"יכול להיות,אבל איכשהו אנחנו צריכים להיות יחד" אמר "זה מה שלפחות המגדת עתידות אמרה אתמול" הוסיף.

"אתה באמת מאמין בזה?" שאלה אופל לא מאמינה.

"יש בזה משהו ...השאלה לאיזה כוונה היא באמת התכוונה,אבל יותר מכל האם יש לזה השפעה ומשמעות כזאת גדולה לנבואה" אמר " אמר כמעט בלחש. "אני קונה לך קולה. את חייבת לשתות" קבע כשיצאו השניים מהשוק  והתקרבו לעבר קיוסק לאחר שהבחינו באותם שלושה גברים שעקבו אחריהם נכנסים למכונית ומתרחקים משדה הראיה שלהם.

"אני לא אוהבת קולה" אמרה אופל

"באמת?" אמר מופתע.

"כן" החזירה אופל. "תתפלא אבל אני גם לא צמאה"" הוסיפה בכנות,אך למרות דבריה של אופל תומר  בכל מקרה קנה לה פחית ענבים.

"זה רק נדמה לך. "תנסי לשתות קצת לפחות. את צריכה סוכר,למרות שאני עדיין לא רואה אצלך שום תסמונת של הלם" אמר מגיש לה את פחית הענבים והיה נראה שמבט מודאג ניקר על פניו.

"כן הא? אפילו אני מפתיע את עצמי" אמרה אופל מחייכת והוא החזיר לה חיוך שמיד לאחריו המשיכה לשתות.

אופל התפלאה לראות את הפחית מתרוקנת במהירות. היא נראה כאילו היא לא שתתה ימים.

"יש שם חנות דגים" אמר תומר לפתע רואה סמוך לשוק את חנות הדגים בעוד שהוא מתקרב אליה ואופל אחריו.

"וזה אמור לעניין אותי כי..." אמרה אופל לא מבינה

"כי את הולכת לבחור דג זהב ואקווריום גדול" השלים את המשפט מחייך וחושף שיניים לבנות וישרות.

"אופל!?" שאל לפתע קול כשנכנסו השניים לחנות הדגים לאחר הליכה קצרה.

"אני לא מאמינה" מלמלה אופל מופתעת ומיהרה לחבק את אותו איש לא מוכר עם חולצה פרחונית.

תומר הסתכל על אופל ועל אותו איש לא מוכר מחבק ומסובב אותה באוויר,כמו ילדה קטנה.

השיער הג'ינג'י נתן לה מראה שובב והעיניים הכחולות והשבריריות נתנו לה מראה ילדותי ותמים. לא היה לו ספק שהיה בה יופי מיוחד וכובש. משהו שלא רואים כל יום.

גם אופי מיוחד היה לה. היא יכלה להיות דעתנית,עקשנית סקרנית ועצמאית ועם זאת יכלה להיות בעלת הומור,שברירית ופגועה,למרות שניסתה להסתיר זאת בכל דרך.

הוא ידע שהיא קשורה לנבואה,ולכן ניסה להיות כמה שיותר קרוב אליה כדי להבין איך היא קשורה לזה,  יותר מזה הוא שם לב שגם הקבוצה הקטנה שיודעת על הנבואה הבינה שאופל קשורה לזה ולכן אופל עומדה בסכנה .דבר שגרם לתומר לנסות להרחיק אותה ככל האפשר ולהגן עלייה.

"תומר תכיר זה נמרוד,הוא כמו אחותי" אמרה אופל עם חיוך מאושר מציגה את אותו איש לא מוכר עם חולצה פרחונית, שעכשיו ממבט קרוב אפשר לראות את גבותיו המסודרות,העיניים החומות והשיער שעומד בקפידה עם ג'ל.

"אתה..."אמר תומר

"הומו" השלים נמרוד את המשפט והושיט יד

"אני לא" מיהר לומר תומר ולחץ את ידיו.

"באנו לקנות דג זהב ואקווריום" אמר תומר ניגש ישר לעניין.

"כריש חבר שלך.ניגש ישר לעניין" אמר נמרוד מצחקק בעוד שהוא לוקח את שקית הנליון ממלא במים ומכניס לשקית דג זהב אחד.

"ידיד" אמרה אופל. "לו יש חברה" מהירה להוסיף ותומר ידע שהיא מנסה לעקוץ אותו.

"איך זה שאף אחד לא דג יפיפה כמוך עדיין?" שאל

"הדייגים בשביתה" צחקקה אופל אבל תומר יכל להבחין בכאב שאמרה את זה.

"יבוא עוד האחד" אמר נמרוד מחייך אליה ומלטף את שערה הג'ינג'י באבהיות .

"כן" מלמלה אופל מחזיקה את דג הזהב ותומר שוב יכל להבחין בחיוך המאולץ שהתנוסס על פניה.

"את יודעת יש לי מישהו להכיר לך" אמר נמרוד בהתלהבות.

"מי?" שאלה

"אחד שטני עם עיניים כחולות. את זוכרת כשהיית קטנה היית תמיד מתארת לי בחולמניות על הנסיך והסוס הלבן שלך? הוא בדיוק כמו בתיאור שלך!" אמר שוב בהתלהבות ומשום מה לתומר הייתה הרגשה רעה בעניין הזה.

מצטערת על הייבוש,מבטיחה לפצות.

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>