"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 11

"אהבה אמיתית היא כמו גרביים:צריכים שניים,והם מוכרחים להתאים זה לזה" אני בטוחה שהרבה מכירים את המשפט הזה,אבל אני עוד יותר בטוחה שרוב אלו אשר מכירים את המשפט הזה הם אלו שדווקא למדו מה זה אהבה,ולרוע המזל למדו מה זה אכזבה מיד לאחר מכן. תתפאלו,אבל דווקא למאוכזבים שבניכם מהאהבה יכולים ללמוד כמה דברים מהמשפט הזה ואף להתנחם בו. זה פותח את העיניים וגורם להבין שכנראה עדיין לא מצאתם את הגרב (או שבקיצור את הגבר) המתאים.

ויש אחרים שעדיין לא מצאו את עצמם ועדיין מהרהרים בנוגע למשפט הזה. הם עדיין מנסים למצוא את אהבה שלהם את הגרב ואת הגבר המתאים.

תומר אשר התאכזב לגלות שעיניה של אופל לא נפתחו ושהיא עדיין לא התעוררה המשיך לשבת במיטתה  הזוגית של אופל עם סדיני הסטן הלבנים,ולהתבונן בה ממשיכה להסיט את ראשה מצד לצד כאילו היא נמצאת בחלום בלהות רע במיוחד.

"אופל" ליטף את פנייה בעדינות ובוחן את תווי פניה העדינות.

"תעזוב אותי!" צעקה לפתע מתרוממת מהמיטה במהירות שהצליחה להבהיל את תומר אשר היה שקוע בה.היא דחפה אותו אך הוא מיהר לאחוז בידיה העדינות שניסו משום מה להתנגד לו.

"היי, אופל!" אמר אך היא המשיכה להתנגד ולנסות להשתחרר מאחיזת ידיו. "זה אני,תומר!" הוסיף בכמעט צעקה בעוד שהוא מיישר את מבטה אליו. הוא הבחין בעיניה המפוחדות ובסערת הרגשות שהתחוללה בהם ורק ניסה להרגיע אותה.

"הוא רוצה לקחת אותי" אמרה בקול חנוק וכמעט בלחש בעוד שדמעות בצבצו בעיניה הכחולות והעמוקות.

"מי?" שאל תומר לא מבין והעביר את ידיו על שערה הג'ינג'י כשהרגיש את ידיה עוטפות אותו בחיבוק,מרגיש אותה רועדת.

"הוא גם רוצה לפגוע בך" הוסיפה,שוב בכמעט בלחש בעוד שהיא אוחזת בראשה

"אופל,מי זה 'הוא'?" חזר תומר על אותה שאלה מנסה לתפוס את עיניה.

"אותו אחד שעשה לך את הצלקת ושהוא מחפש את מה שאת מחפש" אמרה מרימה את ראשה ועיניה המבוהלות הצטלבו בעיניו של תומר,שהיו משום מה רגועות אך מבולבלות.

"את זוכרת עוד משהו?"הוסיף שואל,מנסה למצוא עוד פיסת מידע. עכשיו הוא היה כבר בטוח-אופל קשורה לנבואה.

" עמוק בשורשים העבר מביט בעיניי ההווה,וכמו שהאופל צריך להתאחד עם האור ככה הגשם העדין צריך להתאחד עם השמש הגלויה כדי שתופיע קשת בענן אשר תביא אתכם לרמז מהנבואה." אמרה אופל נזכרת בדברים ובעיקר בהבזקי האור והתמונות שהופיעו על פנייה במהירות.

"את זוכרת עוד משהו?" שאל ואופל הביטה בעיניו אשר השקיפו משום מה דאגה.

"לא" אמרה בכנות. "אני גם לא רוצה לזכור" הוסיפה .

"בואי" אחז בידיה לפתע תומר לכיוון המיטה.

"אני לא אצליח לישון" אמרה אופל. למרות החולשה והעייפות שהרגישה היא ידעה שהיא לא תצליח לישון. לא אחרי החלום הזה.

היא קמה לכיוון הארון בעוד שהיא מרגישה את מבטיו של תומר נעוצים בגבה כשהיא מוציאה את גרבי הצמר הוורודות שלה,שהיו קצת יותר מגרביים רגילות. היא תמיד האמינה שאלו גרבי המזל שלה.

"זה גרבי המזל שלי. הם מגנות עליי." אמרה אופל לובשת את הגרביים בעוד שהיא שומעת את תומר בצד החדר צוחק מדבריה.

"את תמיד כזאת?" שאל צוחק.

"כזאת איך?" החזירה אופל לא מבינה.

"כזאת...- " ענה תומר

"תמימה,ילדותית,ובעיקר פתטית שמאמינה בכל דבר?" השלימה רצינית בעוד שהיא נכנסת למיטה ומתכסה בפוך הנעים שהיה בצד המיטה הזוגית.

"התכוונתי לומר מיוחדת" אמר בעוד שמבטיהם הצטלבו,ולרגע הייתה שתיקה קצת מביכה "ואפרופו מדברים על גרביים. את מאמינה אהבה היא כמו גרביים, קצת מסריחה אבל הולכת בזוגות?" שאל מנסה לשבור את השתיקה.

"לא יודעת,אבל אני מאמינה שאהבה אמיתית היא כמו גרביים:צריכים שניים,והם מוכרחים להתאים זה לזה" אמרה אופל בכנות.

נוגה לעומת אופל לא האמינה במשפט הזה כי בשבילה גברים הם כמו גרביים, וכשהם מתלכלכים לכביסה זורקים.

"שלום" אמרה נוגה נכנסת למכבסת לניקוי יבש כשבידה מעיל שהיה זקוק לניקוי יבש.

"וברכה" אמר העובד עם קול משי שהצליח לגרום לנוגה להפנות את ראשה אליו.

"לא ידעתי שהעובדים במכבסה נראים ככה" מלמלה לעצמה בעוד שהיא מרימה גבה ונושכת את שפתיה.

"אמרת משהו?" שאל מתקרב אליה. נוגה שמה לב שהיה גבוה ממנה בראש,והיא אהבה את זה.

"לא" אמרה בחיוך כובש,אך מהר מאוד החיוך ירד מפנייה כששחר הטייס נכנס גם הוא למכבסה. היא מיהרה לסרוק את המקום וניסתה למצוא יציאה אחורית מהמכבסה,למזלה היא מצאה.

"קח" הוסיפה מגישה לעובד את המעיל שזקוק למכבסה ומיהרה להוציא מתיק העור שלה כמה שטרות שהכניסה במהירות לידיו של העובד,שלאחריו מיהרה לצאת מהמקום.

היא לא הבינה למה היה כל כך חשוב לה להתחמק ממנו,הרי בדרך כלל היה לה ביטחון ולא היה אכפת לה מאף-אחד חוץ מהאנשים הקרובים אליה,כזאת היא הייתה. אבל הפעם זה היה שונה והיא לא ידעה להסביר אפילו מה. הדבר הזה הציק לה.

"אני לא מאמינה" אמרה בכמעט צעקה כשדרכה על חרא בזמן שיצאה מהיציאה האחורית של המכבסה כדי להתחמק משחר-הטייס.

"נוגה" שמעה קול מוכר קורא בשמה. היא מיהרה להרים את ראשה והופתעה לגלות את שחר מתבונן בה. באותו רגע היא שנאה את חוק מרפי.

"אתה?" שאלה בתוקפנות ומשום מה התביישה שיראה אותה במצב הזה.

"אולי תפסיקי כבר להיות כל הזמן תוקפנית וחזקה ותתני למישהו לעזור לך?" שאל מושיט לה יד לעזרה.

 "רק הפעם" וויתרה ונתנה לו לעזור לה בלית ברירה.

משי מצאה את עצמה בחתונה כשברקע צלילי מוזיקה רועשת במיוחד,עוגת השוקולד אשר נמרחה על שמלתה החדשה וגבר לצידה אשר הצליח לשעמם אותה במיוחד וגרם לה להתחרט שלא הלכה יחד עם אופל הביתה.

"משי?" שאל לפתע קול מוכר מאחוריה. משי הסתובבה לאחור מופתעת לגלות את דין מאחוריה,אך יותר מכול היא הייתה שמחה שתוכל להתחמק כבר מאותו גבר שהיה לצידה ולא הפסיק לספר על בעיות ולקטר על חיו.  

"אני חייבת ללכת. היה נעים להכיר אותך" מיהרה לומר ולוקחת את תיק היד הקטן שלה אשר הונח על השולחן בבר.

"גם לי. למען האמת,מאוד. כיף לדבר איתך והייתי שמח לקחת ממך את הפלאפון שלך" ביקש בחיוך ומשי העיפה מבט לעבר דין רומזת לו שיעזור לה להתחמק ממנו.

"היא חברה שלי" אמר דין נלחץ לעזרתה של משי ומיהר לחבק אותה במותניה.

"הא...יפה" אמר ומבט מאוכזב ניכר על פניו.

"מצטערת" אמרה משי ולאחר כמה שניות מצאה את עצמה עם דין מחוץ לחתונה.

"תודה" הודתה לו ומשום מה לא יכלה להסתכל לו בעיניו.

"אין בעד מה" חייך מרים את ראשה. "את יפה" הוסיף מלטף את פנייה ולרגע חושיה של משי התערפלו ממגע ידיו.

"דין..לא" התנתקה ממנו וממגע ידיו שצמרר אותה.

"אתה מכיר את המשפט: אהבה אמיתית היא כמו גרביים-צריך שניים, והם מוכרחים להתאים זה לזה.?" שאלה

"כן" ענה מבולבל,מנסה להבין לאן היא חותרת.

"אנחנו לא מתאימים זה לזה. הגרביים במידה אחרת,בצבעים שונים זה פשוט אף-פעם לא יקרה" אמרה ולא הבינה למה זה כל-כך כואב לה להגיד את זה.

"שווה להתעלף" אמרה אופל בגיחוך כאשר סיימה לשתות את השוקו החם והעוגייה הקטנה שתומר הגיש לה לחדר.

"את יודעת שזה לא התעלפות רגילה" אמר רציני. "את בטוחה שלא ראית עוד כלום?" הוסיף.

"לא" ענתה  "מאיפה הצלקת?" שאלה סקרנית מעיפה מבט קצר לעבר הצלקת ולעבר גופו החשוף ולריבועים בבטנו השרירית.

"אני אספר לך מחר" אמר "תנסי לישון. מחר יש לנו צילומים" הוסיף קם,אך אופל אחזה בידיו עוצרת אותו.

"תישאר איתי עד שאני ארדם" אמרה אופל וראתה את החיוך מתפשט בפניו של תומר "תיזהר להגיד פחדנית" הוסיפה מזהירה בחיוך קל בעוד שהיא מתכסה בשמיכה ותומר מכבה את המנורה הקטנה שהייתה מונחת לצד המיטה.

"גם את עושה את זה?" שמעה אופל את תומר לוחש לעברה לאחר שהפכה את הכרית.

"את מה?" שאלה לא מבינה.

"הופכת את הכרית כי הצד הזה קר" אמר ויכלה להרגיש אותו מחייך מבעד החושך הכבד.

"מסתבר" לחשה גם היא מחייכת ומסתכלת על עיניו שנצצו והביטו בהמתוך החושך בחדר. עכשיו היא הייתה רגועה ושלווה. היא ידעה שהוא פה איתה והרגישה ביטחון והגנה.

אך ידעה בהמשך שהכול הולך להסתבך וזה יכול להיות הלילה האחרון והבודד שהיא תהיה כל-כך רגועה ושלווה.

מקווה שאהבתם גם את הפרק הזה,

עד לפעם הבאה

אוהבת המון,

שושה 33>