בפרק הקודם:

אני יקרא עכשיו לשתי הזוגות אשר התלבטנו מאוד לבמה ונכריז על הזוג המנצח" אמרה "שתי הזוגות הם שירן ותומר, ואליאן ושון" אמרה

"לא,לא,לא אני לא מאמינה שזה קורה לי! איזה מזל נאחס!" אמרתי לא מאמינה שיכול להיות מאוד שאני יהיה בתפקיד הראשי

"סתמי ובואי" אמר ולקח את ידיי מוביל אותי לבמה כאשר כל הדרך אני מתפללת שאני לא יהיה הדמות הראשית

עלינו לבמה מצד אחד אני ושון ומצד שני שירן ותומר.

"טוב,אז כפי שאתם מבינים בניכם היו הרבה התלבטויות ואפילו מריבה בצוות המורים לגבי הדמויות הראשיות,רק שתדעו שהזוג אשר אנחנו נכריז שלא יופיע כדמות ראשית יופיע כדמות משנית." אמרה והוסיפה "אז הזוג המנצח אשר יזכה לככב בהצגת בית הספר הוא.................

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 19

"אליאן ושון!! אתם הזוג אשר יככב בהצגת בית הספר!!!" אמרה המנהלת וצעקות עידוד,מחיאות כפיים מקרב התלמידים הושמעו.

"אני לא מאמינה ! איזה מזל נאחס!" אמרתי ושון חיבק אותי

"מה אתה עושה אידיוט? אני לא מתכוונת לשחק כדמות ראשית!" אמרתי ושון התנתק מהחיבוק והסתכל עליי במבט לא מבין.

"מה?" אמר לא מבין

"ששמעת!"החזרתי והלכתי לכיוון המנהלת כאשר עקפתי את שירן שהביטה בי במבט רצחני

"המנהלת אני לא רוצה לשחק כדמות ראשית,תחליפי ביני  לבין שירן,ששירן תשחק את הדמות הראשית ואני יהיה הדמות המשנית!" אמרתי למנהלת וכל המבטים שהיו באולם הסתכלו עליי כלא מבינים.

"כן,כן תחליפו ביני לבין אליאן!" אמרה שירן שמחה.

"אני מצטערת אליאן,את חייבת להיות בתפקיד הראשי,זה כבוד גדול,ואנחנו בחרנו בך!" אמרה המנהלת משכנעת אותי.

"אבל אני לא רוצה!" אמרתי בעצבים

"אל תכריחו אותה לשחק בתפקיד הראשי אם היא לא רוצה,אני יכולה להיות במקומה" אמרה שירן עם חיוך

"אליאן אני לא מבינה למה את לא רוצה לשחק בתפקיד הראשי,אבל אין לך כל-כך ברירה את נבחרת וזה מגיע לך,את משחקת בתפקיד הראשי ולא משנה מה..." אמרה המנהלת  וירדה מהבמה ואני אחריה יחד עם שון שירן ותומר.

"את יודעת את לא חייבת לשחק בהצגה,אני יכולה לשכנע את המנהלת שאת לא רוצה ואני יחליף אותך.." אמרה וחייכה חיוך צבוע. הבנתי כבר את המשחק שלה היא דואגת לאינטרסים שלה.

"זה בסדר,אני משחקת.." אמרתי וחייכתי חיוך צבוע גם אני ולשירן נמחק החיוך הצבוע בפנים לפנים זועמות מכעס,התאפקתי לא לצחוק לה בפרצוף

"באמת?"שאל שון מופתע

"כן,שיניתי את דעתי.…" אמרתי והסתכלתי שוב על שירן מנסה לשלוט על עצמי לא לצחוק לה בפרצוף.

"קודם ניסית לקחת לי את החבר ועכשיו את לוקחת לי את התפקיד של ההצגה,זה לא יגמר פה!!!" אמרה זועמת עם מבט רצחני בעיניים.

"מצטערת שהתוכניות שלך השתבשו!" אמרתי והפעם לא יכולתי יותר וצחקתי,והיא הלכה עצבנית כשמאחוריה כל השפוטות שלה מנסות לנחם.

"אז מה קרה פתאום ששינית את דעתך?" אמר לי קולי מאחורי,שון.

"אני אוהבת לעשות בכוונה לאנשים" אמרתי

"ועכשיו ברצינות.." אמר

"חשבתי על זה עוד פעם ואני רוצה לעשות את ההצגה הזאת,למרות שאני יצטרך לסבול נשיקה ממך." אמרתי

"תסבלי? התנשקנו פעמיים ולא ראיתי שסבלת" אמר לי עם חיוך מרוח על הפרצוף מתקרב אליי

"אז אתה טועה" אמרתי וכבר היינו קרובים,קרובים לנשיקה "אבל אל תיעלב אני בטוחה ששירן אוהבת את הנשיקות שלך " אמרתי עוקצת אותו ומתרחקת ממנו.

"אוץ' את מכאיבה לי,לא חבל?" אמר ועשה תנועה של כאב

"חבל על מי שמת" אמרתי עם חיוך,הסתובבתי והלכתי לכיוון דנה רן ושירה.

"אללללייאןןןןןןן" שמעתי את דנה מבחינה בי ורצה לקראתי.

"משוגעת למה לצעוק?" אמרתי

"אני לא מאמינה שאת בתפקיד הראשי!!! ועוד עם שון!!!" אמרה וחיבקה אותי.

"דנה רדי ממני! איזה התרגשות!" אמרתי

"בטח התרגשות,להיות עם שון זה כא.." אמרה ואני קטעתי אותה.

"טוב בסדר,בסדר, רק סתמי!" אמרתי

"לא את לא מבינה א.." אמרה אך קטעתי את דבריה

"אני מאמינה,תאמיני לי אני מאמינה" אמרתי וראיתי את רן ושירה מחובקים

"OMG" אמרתי

"מה קרה?" רן שאל

"אתם יחד? כאילו חברים? כאילו זוג?"אמרתי בהלם

"לא כאילו" אמרה שירה והסמיקה

"אלא באמת אנחנו יחד,חברים,זוג" אמר משלים את שירה ומחייך חיוך ענקי.

"יא מזל טוב!" אמרתי וחיבקתי אותם.

"סוף-סוף לחננה הזה יש חברה נורמאלית!" אמרה דנה ושון הסתכל עלייה במבט עצבני ואילו שירה הסמיקה ואני צחקתי.

"תירגע רני,זה מחמאה!" אמרה דנה לא מבינה את פשר המבט של רן

"אמרת לי חננה! חננה זה מחמאה?" אמר כועס

"אופס נפלט לי!" אמרה דנה ועשתה פרצוף מצחיק

"חחח כרגיל,לא נורא נסלח לך גם הפעם.." אמר וצחק ואנחנו אחריו.

הגעתי הביתה פתחתי את הדלת,זרקתי ישר את התיק שלי על הרצפה והלכתי לכיוון המטבח.

"אעעאעאעאעאע" צעקתי  כאשר ראיתי דמות יושבת במטבח.

"תירגעי זאת אני!" אמרה ואני נרגעתי כאשר הבחנתי שזאת אימא שלי

"מה את עושה פה בשעה כזאת..? את לא אמורה להיות בעבודה?" אמרתי לא מבינה

"השתחררתי מוקדם.." אמרה

"הא..יופי,לכבוד מה?"אמרתי כי בדרך כלל אני לא רגילה לראות אותה בבית כל-כך מוקדם,ואם היא משתחררת מוקדם אז זה בשביל משהו חשוב.

"בשביל משהו שאני יספר לך עכשיו" אמרה

"רגע,קודם אני יספר לך משהו!" אמרתי  והוספתי "אני בתפקיד הראשי במחזה בבית הספר!" אמרתי שמחה ונרגשת למרות שהטרידה אותי המחשבה מה היא צריכה לספר לי.

"באמת!? איזה יופי!!" אמרה וחיבקה אותי

"כן" אמרתי מחזירה חיבוק והוספתי "מה את צריכה לספר לי?"שאלתי מתמלאת בחששות

"שבי רגע ואני יספר לך.." אמרה והבעת פרצופה נהפכה לדאגה וכך גם אני.

"אימא,מה קרה?" אמרתי מודאגת ומופחדת,מתכוננת לגרוע מכל.

"זוכרת שאמרתי לך שיש לי חבר,חבר רציני?" אמרה והסתכלה בעייני.

"כן,בטח שאני זוכר,איך אפשר לשכוח כזה דבר?" אמרתי

"אז הוא עובר לפה מחר לגור פה,בבית שלנו..." אמרה ואני נרגעתי,ציפיתי שזה יקרה מתישהו חוץ מזה רציתי להכיר את החבר שלה,החבר שנכנס ללבה של אימא שלי לאחר מות אבי. הוא בטוחה צריך להיות מיוחד.

"חחח אימא זה בסדר,ציפיתי שזה יקרה מתישהו.." אמרתי לה והיא הביטה בי באושר,ראיתי שהיא באמת אוהבת את הבן אדם הזה.

"רק אימא את לא חושבת שזה קצת מוקדם מדיי? כאילו אני בכלל לא מכירה אותו,ואפילו לא אמרת לי איך קוראים לו.." אמרתי בכנות,באמת שחשבתי שזה מוקדם מדיי,אף-פעם לא ראיתי אותו ואפילו שכחתי לשאול איך קוראים לו.

"אה..קוראים לו איתי..ואת תפגשי אותו היום " אמרה והוסיפה "אבל יש עוד משהו שאת צריכה לדעת" אמרה והבטתי בעיניה ראיתי שהיא חוששת איך אני יקבל את התגובה,עכשיו שוב פעם התמלאתי חששות.

"מה.?" שאלתי מצד אחד סקרנית  ומצד שני חוששת לתשובה

אימא:...........................

בנות תודה-תודה-תודה!

איזה כיף זה לקרוא את התגובות שלכן ולדעת שיש כאן קוראות שאוהבות את הסיפור...

אני ממש מעריכה אותכן על זה ^^^

סוריי שלא עדכנתי אתמול,ממש השתדלתי לעדכן אבל אתמול היה לי יום עמוס,בקושיי הייתי בבית,ובגלל זה לא הספקתי לעדכן..

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת,

שושה33>