"הוא היה האס. היא הייתה הג'וקר."

פרק 31

איך אפשר לעזוב מישהו שאוהבים? איך אפשר להגיד שזה נגמר כשלא באת מתכוונים לזה?

איך יוצא הראש למלחמה עם הלב בלי לספוג הפסד?  

מסתבר שאין כאן קיצורי דרך ואין כאן נוסחת קסם. לא צריך להדחיק את הכאב, אבל גם לא צריך לשקוע בתוכו. חשוב לשמור על פרופורציות ולזכור שכנראה היה לנו שיעור ללמוד ושכר הלימוד שלו הוא שיברון לב שגבה ממך תשלום יקר מדיי.

לפעמיים אפילו אפשר לקחת מהמצבים האלה, דווקא מהמקום העדין והשברירי הזה כהזדמנות נדירה ללמוד על עצמך יותר.

"ואוו" פלט תום כאשר אלינור פתחה לו את הדלת כשכל מה שעל גופה זה שמלה קצרצרה בעלת מחשוף עמוק שלא משאיר הרבה מקום לדמיון.

"חיכיתי לך" חייכה חיוך שובב בעודה מניפה את שערה לאחור. 

"את על קוקאין?" שאל. היא הנידה את ראשה ותפסה בחולצתו, מושכת אותו פנימה ומצמידה אותו אל הקיר.

"אני פיקחת לגמרי" אמרה בעודה כורכת את ידיה סביב צווארו.

"אז לכבוד כל מה זה?" לא הבין.

"רמזת לי שאני לא מושכת" הסבירה בעודה מניחה את ידיו על מותניה.

"בסך הכול העליתי אפשרות"

"אז אני רק רוצה לפסול אותה"

"בטוחה שאת לא משתמשת בזה כתירוץ?" הרים גבה והגניב חיוך קליל. היא גיחכה.

"תשתוק ותהנה" אמרה והחלה להוריד את הגרביונים באיטיות. הוא הביט בה, קסום מהיופי ומהופנט מהאישה הסקסית שהתפרץ ממנה לפתע.

"אתה יכול לעזור לי?"  התקרבה אליו, מסמנת לו לפתוח את הרוכסן מאחורי גבה. מהר מאוד גם השמלה הייתה זרוקה על הרצפה.

הוא עדיין לא הספיק להתעשת וכבר היא מתקרבת אליו בצעדים קטנים, מנשקת אותו וככה בקלילות ללא משחקים מקדימים, היא סוחפת אותו לנשיקה סוערת ולאותן מקומות של אושר עילאי שרק היא יכולה להביא אותו.

כל מה שהיה רדום לפתע התעורר. הלב החל לפעום שוב, ההתרגשות הייתה בשיאה, הנשימות הפכו לכבדות  והתשוקה בערה. פתאום הוא הרגיש אדם חי ושלם.

"את משגעת אותי" לחש. היא יכלה להרגיש את נשיפותיו על עורפה והתענגה ממגע ידיו, מהליטופים העדינים, מהאצבעות שהוא מעביר במעלה גבה ואז יורד באיטיות, מהצמרמורות המטורפות שעוטפות אותה, מהריח הממכר.

"אז אתה מודה?" לחשה לאוזניו.

"במה?" השכיב אותה בפרעות על המיטה ומנשק שוב, לא נותן לה מנוחה. לא כאילו שרצתה את זה.

היא מפתיעה אותו ועלה מעליו, פורמת את כפתורי חולצתו ומנשקת את צווארו. "שאני מושכת" השיבה, יורדת לכיוון בטנו ופותחת את רוכסן המכנסיים.

"ברור" ענה כאילו זה מובן מאליו. היא חייכה, נעצרת ומתרחקת. זה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה לשמוע.

"מה קרה?" שאל בעוד שהיא לובשת בחזרה את השמלה.

"כלום." ענתה באדישות. "הודתה שאני מושכת וזה בדיוק מה שרציתי לשמוע"

"את לא רצינית!" אמר. היא כמעט ופרצה בצחוק מתגלגל מפרצופו המבואס.  

"כשאני אחזור, אתה לא תהיה פה" אמרה ויצאה מהחדר בחיוך מספק, משאירה אותו שם מאחור עצבני.

*

כמה ימים אחרי אלינור מצאה את עצמה יושבת לצד איתי, מתבוננת בתום שהתקרב לעברה עם חיוך של מיליון דולר.

התחשק לה להעיף לו סטירה מצלצלת רק בשביל שהחיוך הזחוח ימחק מפרצופו, אבל היא מסתבר, מצאה רעיון טוב יותר.

"אז הוא זרק את....תגידי, את מקשיבה לי בכלל?" נופף איתי בידיו מול פניה. היא הסיטה את מבטה לעברו, מחייכת חיוך זדוני.

"מה את זוממת?" הרים גבה.

"תזרום איתי" אמרה בעודה מתקרבת אליו, מצמצמת את הפער שהיה ביניהם. היא יכלה להרגיש את עיניו של תום נעוצים בגבה, אכולים מקנאה.

"את מנצלת אותי?" לחש לאוזניה, מעיף מבט לעבר תום ששלח לעברו מבט רצחני.

"עוד מעט תגיד לי שאתה מגיש תלונה על תקיפה מינית" השיבה בעוקצניות. הוא החמיק חיוך, לוקח את העניינים לידיים ומצמיד אותה לקיר, מנשק אותה נשיקה עדינה שמיד הפכה לסוערת ומלאת תשוקה.

הלשונות התערבבו, הידיים נגעו, חוקרים כל סנטימטר בגוף, עוברים במעלה הגב ומעלים מעט את החולצה, עד שאלינור נשכה את שפתיו בעדינות והתרחקה.

"ההצגה נגמרה" לחשה. הוא השמיט את ידיו לצידי גופו, מביט בה במבט שלא הצליחה לפרש.

"נתראה?" חייך.

"נתראה" אישרה. הוא העיף מבט מהיר לעבר תום והתרחק.

"החבר החדש שלך?"  שאל תום, כאשר איתי נעלם משדה הראיה.

"מקנא?" הרימה גבה.

"מתעניין" תיקן. "הוא לא נראה בדיוק הטיפוס שלך"

"ואתה כן?"

"תפסיקי לענות בשאלות" התרגז.

"אז תפסיק להתחמק מהשאלות" שילבה את ידיה בכעס.

"מתחמק? את זאת שעדיין לא ענתה על השאלה שלי"

"אתה יודע מה? כן, הוא חבר שלי" פלטה. הוא עיקם את פרצופו.

"הוא יודע על...איך את קוראת לזה? סטריפטיז? הוכחה?" 

"זה לא משנה איך קוראים לזה...אין לזה משמעות"

"אני לא חושב שהוא יסכים איתך על זה"

"זה היה כלום!"

"אני לא מאמין לך"

"על הסטריפטיז החסר משמעות או שיש לי חבר?"

"על שניהם" אמר

"אני לא אנסה לשכנע אותך" אמרה בעודה נכנסת לשירותים. הוא נכנס אחריה.

"את מאושרת איתו?" שאל לפתע, גורם לה להסתובב לעברו בחדות ולפעימות ליבה להאיץ את מהירותן.

העיניים הכחולות שלו נעצו בה את מבטן, חודרות עמוק, טובעות ולוקחות אותה למקום המוכר של אובדן חושים מוחלט.

העיניים שלו תמיד הצליחו להרעיד את הקרקע היציבה שלה, לגרום לה להרגיש ערומה מולו.

"זה שירותי בנות" בלעה את רוקה. היא רק רצתה שיעזוב אותה לנפשה, שירפה ושייתן לה לנסוג חזרה לקונכייה שמגנה עליה.

"את עדיין מתחמקת" החזיר. שתיקה מעיקה השתררה באוויר.

"תעזוב אותי" קולה רעד.

הוא קרב את ראשו לראשה, שולח יד לעורפה "תגידי שאת מאושרת ואני מבטיח לך שאני אעזוב אותך, שאני אשחרר אותך לתמיד" לחש לאוזניה.

"ומה אם לא?" שאלה. הוא העביר את קצוות שיערה אל מאחורי אוזניה. היא עצמה את עיניה, מתמכרת לרגע למגע ידיו העדין. "מה אם אני לא מאושרת?"

"אז תפתחי לי דלת קטנה לליבך בשביל שאני אצליח לעשות אותך מאושרת" השיב. שפתיהם כמעט ונגעו, חושיה החלו להתערפל והיא יכלה להרגיש את נשימותיו ואת חום גופו.

"בשביל שאני אהיה מאושרת, תום, אני צריכה לסגור את הדלת, תרתי משמע" אמרה, מתעשת על עצמה ונכנסת אל תא השירותים, סוגרת בפניו את הדלת.

בשביל להיות מאושרת, היא הייתה צריכה להשתחרר ממנו, להיות חסינה מממנו. מהמילים היפות, מהעיניים שהצליחו להמיס את ליבה הקפוא כקרח ומהאישיות הכובשת בפני עצמה.  

היא הייתה צריכה לסגור בפניו את הדלת, לנעול אותה עם המנעולים הכבדים ביותר ולזרוק את המפתח הכי רחוק שאפשר.

אבל היא הבינה שלא משנה מה היא תעשה...שום דבר לא יעזור. הוא לא מרפה אז הוא מנסה לחפש את המפתח, דופק על הדלת עד שתישבר או מנסה להיכנס דרך החלון......הוא תמיד יהיה שם בניסיון למצוא את הדרך חזרה לליבה.

והיא תמיד תנסה להישאר חזקה מספיק בשביל לסרב בפני הקסם שהוא מפזר אחריו.

*

"תגיד, אתה לא רואה לאן אתה הולך!?" צעקה מיכל על הילד שהתנגשה בו. הוא החטיף לעברה מבט מבוהל וברח כל עוד נפשו בו. היא התכופפה ואספה את המחברות שהתפזרו על הרצפה.

"מה יש לך את נובחת כל היום?"

"אני לא כלב!"

"את במחזור?" עיקמה את פרצופה.

"אני צריכה סקס!" רטנה.

"אני לא בקטע של בנות" צחקקה. "איפה נדב?"

"הפך לרכוש של צה"ל" נאנחה. "אין לך מישהו לשדך לי?"

"אם אני משדכת יזיזים מגיע לי גן-עדן?"

"בטח" חייכה "ואם הוא יהיה כל-כך טוב במיטה, אני מבטיחה לך גלגולי נשמות רבים של אושר" הוסיפה בליווי קריצה.

"מה את אומרת עליו?" שאלה אלינור בעודה מצביעה על איתי שהיה סביב מעגל החברים שלו. מיכל הזדקפה, בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש.

"יש לו ישבן לוהט" חיוך פלרטטני נמתח בין שפתיה.

" לעשות לכם היכרות?" שאלה.

"מתאים לי!" הסכימה בעודה מניפה את שערה לאחור, מסדרת את המחשוף ומושכת את שפתיה בשפתון הוורדרד. "מקומך מובטח בגן-עדן" הוסיפה בזמן שעשו השתיים את דרכן אליו. אלינור צחקקה, לא יודעת שמה שהתחיל בהיכרות לשם 'חברים למיטה' יסתיים באופן מפתיע וסוער. ולא, לא לטובה כפי שאתם חושבים.

מצטערת על הפרק הקצר. אני מבטיחה לפצות אתכם ברגע שהעומס של הלימודים ירד מעט והמוזה יעלה.

מקווה שאהבתם,

XOXO