בפרק הקודם:

"טוב רק בחלק מהאמונות תפלות אני מאמינה" אמרתי והוספתי "רוצה להתערב שהשבוע הזה יהיה לך מזל רע?"אמרתי

"בסוף יהיה לה מזל רע רק מהעין הרע שלך" אמר רן וצחק ואנחנו אחריו

"אני מתערבת איתך" אמרה אחרי שהתשתנו מהצחוק

"על מה?"שאלתי מחייכת

"שאם יהיה לי מזל רע השבוע אז אני לא הריק יותר כשעובר לידי חתולה שחורה" אמרה והוסיפה "אבל אם לא יהיה לי מזל רע השבוע אז את תצטרכי להריק כל פעם שיעבור חתולה שחורה"

"אין בעיה" אמרתי מסכימה.

"הולך להיות מעניין השבוע" אמר רן והוסיף "בזה אני בטוח"

"אמרתי לך-הפכים מושלמים"

פרק 32

"מה לעזאזל חשבת לעצמך כשלבשת את החולצה שלי?"צעקתי על הבוקר כשראיתי את שירן עם החולצה הורודה שלי.

"היא יפה" אמרה שירן בתמימות

"היא שלי" אמרתי עדיין עצבנית מזכירה לה שהחולצה הזאת שלי ולא שלה.

"אני אחזיר לך מחר" אמרה

"היום" אמרתי והוספתי "ועכשיו" התעקשתי.

"אני לא יכולה" אמרה בביטחון

"מה זאת אומרת לא יכולה?"שאלתי לא מבינה

"כל החולצות הורודות שלי בכביסה.."אמרה מסבירה.

"ולמה זה אמור לעניין אותי?" שאלתי בזלזול לא מבינה.

"כי אני לא לובשת חולצה שהיא לא בצבע ורוד.."אמרה בהתנשאות והסתכלה על ציפורניה הורודות.

"את צוחקת עליי?"אמרתי בזלזול והוספתי "מצידי תלבשי את הפיג'מה שלך אבל את החולצה שלי את לא לובשת" התעקשתי והדגשתי את ה-לא.

אחרי כמה דק' של וויכוח סוער ביני לבין שירן היא יצאה מהבית לבושה עם חולצה ירוקה פשוטה ואני עם חיוך ניצחון על הפרצוף.

"את לא מבינה את מי ראיתי עכשיו לובשת חולצה י.." אמרה דנה כשירדתי למטה אך קטעתי אותה.

"אני יודעת" אמרתי צרודה מחייכת חיוך ניצחון

"אז מה עבר עלייה שלבשה חולצה ירוקה?"שאל רן סקרן וחייך חיוך משועשע

"ומה עבר על הקול שלך?"שאלה דנה סקרנית גם.

"כל החולצות הורודות שלה בכביסה" אמרתי והוספתי "ואני צרודה כי בהתחלה היא לבשה את החולצה הורודה שלי" אמרתי והם צחקו.

"דנה מה קרה לך?"שאלתי כשראיתי את השיער הפרוע והבגדים של דנה קצת רטובים.

"הממטרות בגינה החליטו להיפתח בדיוק כשעברתי" אמרה עצבנית וסידרה את שערה.

"1:0 לי" אמרתי וחייכתי חיוך גדול.

"יותר כמו 1:1" אמרה והוסיפה "גם לך לא היה בוקר טוב במיוחד" אמרה מחייכת חיוך ערמומי ופתאום התחלקה.

"לא לעוד הרבה זמן" מלמלתי צוחקת ורן אחרי "2:1 לי" הוספתי מחייכת חיוך ניצחון.

"זה לא מצחיק!" אמרה עצבנית,קמה מהרצפה "את עושה לי עין הרע" הוסיפה

"זה בגלל העורב" אמרתי והוספתי "מה את מאשימה אותי?"

"אני אוכיח לך שזה לא נכון.."אמרה בביטחון

"כן בטח.."אמרתי בזלזול והוספתי "עוד משהו רע אחד ואני מנצחת" אמרתי עם חיוך ענק

"יש לי רעיון" אמרה בהתלהבות

"כן איינשטיין" אמרתי והוספתי "מה הרעיון?"שאלתי

"בואי נגדיל את ההתערבות אם יש לך אומץ" אמרה מחייכת.

"הולך להיות מעניין" אמר רן וחייך חיוך משועשע

"אין בעיה" אמרתי על מה?"הוספתי לא חוששת

"אם אני מנצחת את תצטרכי לאריק כל פעם שיעבור חתולה שחורה וגם לנשק את שון" אמרה ואני הייתי המומה

"מ-מה זאת אומרת" אמרתי מגמת בולעת את הרוק.

"את יודעת נשיקה" אמרה והוסיפה "כמו שנישקת אותו כמה פעמיים" אמרה עם חיוך ערמומי

"ומה אם אני מנצחת.?"שאלתי

"אז אני לא אריק יותר כשעובר חתולה שחורה ואני אסתובב עם שלט על חולצה שכתוב בו 'תרביצו לי'" אמרה ואני ורן צחקנו

"מקובל" אמרתי אחרי שהתשתנו מהצחוק.

למרות שהייתי כמעט בטוחה שאני הולכת לנצח בהתערבות היה לי חשש. חשש שאני אצטרך לנשק את שון.

הגענו לבית הספר וכל מבטי התלמידים היו מופנים לכיוון אחד. לכיוון של שירן.

"מה כולם מסתכלים עלייה?"שאלתי בזלזול לא מבינה.

"פעם ראשונה שהיא בלי חולצה ורודה-זה הסיבה" אמרה דנה צוחקת ואנחנו אחריה.

"זה רק נדמה לי או ש.."אמר רן אך לא סיים את המשפט כאשר שירן כבר הופיעה מולנו.

"מה מצחיק כל-כך?"שאלה שירן ונראתה עצבנית ביותר.

"את" פלטתי והתאפקתי שלא לצחוק לה בפרצוף כשראיתי איך צבע הפנים שלה מתחלפים בכל צבעי הקשת מרוב עצבים.

"אני?"שאלה שאלה רטורית "אם אני כל-כך מצחיקה,בואי תחליפי אותי ותהיה את מצחיקה" הוסיפה שופכת עליי את כל הבקבוק מים שלה.

"אני לא מאמינה!" צעקתי עצבנית כולי רטובה. מתאפקת שלא לתת לה סטירה.

"2:2" אמרה דנה חסרת טקט והתחיל להתאסף מסביבנו תלמידים

"תתחילי להאמין" אמרה בהתנשאות והוסיפה "השיער שלך נראה נורא במים" צחקה.

"ושלך יראה נורא עכשיו" אמרתי לא יכולה להתאפק ומשכתי לה בשיער.

מכן והלאה שתינו שלפנו ציפורים,תלישות שערות,שריטות,משיכות וצעקות שעברו מקרב התלמידים שרק שפכו שמן למדורה.

"את לא נורמאלית" צעקה שירן כאשר שון מאחורה מנסה להרגיע אותה "את יודעת כמה זמן  לקח לי לגדל את הציפורנים האלה?"צעקה בקול הצפצפני שלה.

"אני יהרוג אותך!" אמרתי מנסה להשתחרר מאחיזתו של רן שהחזיק בי.

"לא עכשיו" אמר רן מחזיק אותי ומוביל אותי למקום אחר כדי להרגיע אותי כשמאחורה דנה במבט המום.

"אתם ראיתם איזה כלבה היא?"שאלתי שאלה רטורית

"נרגעת?"שאל רן

"לא" אמרתי והוספתי "אני שונאת אותה"! אמרתי עדיין עצבנית מתיישבת על הספסל.

"אני לא מאמינה שניצחתי בהתערבות ואת תנשקי את שון" אמרה דנה שוב חסרת טקט,מתעלמת מדבריי.

"את לא ניצחת!" אמרתי והוספתי "זה לא נחשב" אמרתי קצת יותר רגועה.

"זה נחשב" אמרה והוסיפה "את רבת עם שירן בבוקר,שירן שפכה עלייך מים ובסוף רבת עם שירן"

"הכול בגלל שירן!" אמרתי עצבנית

"לא נראה לי שהיא הייתה רוצה שתתנשקי עם החבר שלה" אמרה והוסיפה "אבל מה שכן נראה לי שזה בגלל החתולה השחורה" אמרה מחייכת חיוך ניצחון

"אוף" אמרתי נכנעת.

"אז מתיי את עושה את זה?" שאלה והוסיפה "עכשיו או עכשיו?"

"את בכלל משאירה לי ברירה?" אמרתי

"לא" אמרה "הנה המטרה בשעה 11 לבד" הוסיפה דנה כאילו היא בפעילות צבאית

"אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה" מלמלתי בעוד שאני קמה מהספסל שהתיישבתי בו לעבר שון.

"שון?" שאלתי והוא הסתובב עלי מסתכל עליי במבט מבולבל

"מה?"שאל מבולבל

"אתה יכול לבוא לאחורי הבית-ספר?"שאלתי והוא נראה עוד יותר מבולבל

"כ-כן" גמגם וראיתי את רן ודנה קורצים לי מהצד

"מה רצית?"שאל סקרן כשהיינו כבר הרחק מכולם, מאחורי הבית ספר.

"את זה" אמרתי ניגשת ישר לעניינים.מתקרבת עליו ומנשקת אותו נשיקה סוערת.

ולמרות שכל-כך רציתי שאני לא ארגיש כלום

ולמרות שכל-כך קיוויתי שאני לא ארגיש כלום,הרגשתי.

הרגשתי את הפרפרים,את הלב,את ההתרגשות,את האהבה.

אבל כל-כך חבל שזה אהבה חד צדדית,אהבה שרק אני יכולה להרגיש,או לפחות ככה חשבתי.

"אז את אוהבת אותי?"שאל כאשר התנתקנו מהנשיקה ונתתי לו סטירה בלי לחשוב פעמיים.

לא ממש הבנתי למה נתתי לו סטירה,אבל הרגשתי שזה מגיע לו.

"או שאת שונאת אותי?"מלמל והיה מבולבל,אבל לא רק הוא היה מבולבל ,אלה גם אני.

"זה עדיין בסימן שאלה" אמרתי הולכת משם משאירה אותו מבולבל,ואני לא פחות ממנו.

 מצטערת שיצא יחסית קצר,פרק הבא יהיה ארוך.

מקווה שאהבתם,

עד לפעם הבאה,

אוהבת מלא,

שושה33>