הסתכלתי עליהם ולא יכולתי שלא לקנאה.
רציתי אותה איתי לא איתו. לא יכולתי לתאר את הרגש את הצביטה בלב ואת הפספוס.
אבל ידעתי שאני עשיתי את הטעות,
ידעתי שאני אשם בסיום מערכת היחסים הזאת
ידעתי שזה אשמתי ואני צריך לשלם על זה
ידעתי שאני אשלם על זה במחיר הגדול ביותר
אבל גם ידעתי שאני אחזור שוב לחייה,שאני אוכיח לה שאני פה ואני לא מתכוון לוותר עלייה.
אבל איך אני אעשה את זה? איך אני אוכיח לה? איך אני בכלל אסביר לה למה עשיתי את הטעות הגדולה שהביאה לסיום הקשר בנינו?
"שוני על מה אתה מסתכל?" שירן העירה אותי מהשאלות והמחשבות הרבות
"אל תקראי לי שוני יותר" אמרתי בטון יבש הולך משם עם הרבה תחושות,מחשבות,שאלות ורגש אחד גדול אהבה שעומד על בעיה.
"אמרתי לך-הפכים מושלמים"
פרק 45
שבוע עבר
שבוע עם הרבה מחשבות אם זה הצעד הנכון שהיה עליי לעשות.
שבוע עם הרבה געגועים לשון
שבוע עם הרבה תחושות
שבוע בלי רגשות לבן.
שבוע עם ציפיות ואכזבות
שבוע עם הרבה מבטים מצד שון שכל פעם מחדש מטעים ומבלבלים אותי
שבוע שלם.
עדיין לא הצלחתי לענות על השאלה אם הזמן קובע או הרגש.
מצד אחד,אני מרגישה שהזמן לא זז,לא גורם לי לשכוח אבל כל פעם מחדש בן מזכיר לי ש 'הזמן יעשה את שלו'
מצד שני,אני מרגישה את הרגש נובל כלפי שון. ממש כמו צמח כאילו הפסיקו להשקות אותו והוא נובל.
אני מרגישה עדיין מאוהבת בו,אבל פחות כי אני יודעת שאני לא נאהבת. לא מהצד שלו.
והמשפט היחיד שיכול לבטא הכי טוב את מה שאני מרגישה זה "ישנם שני שמחות אמיתיות בחיים – לאהוב ולהיות נאהב."
אני למדתי לאהוב בדרך הקשה ולהיות נאהבת זה עדיין עומד בסימן שאלה.
"כמה הודעות הוא שולח לך!!" אמרה דנה בהלם בעוד שהיא ממשיכה לחטט לי בפלאפון
"מי?"שאלתי לא מבינה
"מי כבר יכול להיות? ברור שבן!" אמרה והוסיפה "למה את מסננת אותו ככה?"שאלה
"הספקת אפילו להסתכל בהודעות יוצאות שלי הא?"אמרתי צוחקת וחוטפת ממנה את הפלאפון שלי
"הסקרנות הרגה אותי" אמרה צוחקת והוסיפה "אבל עכשיו ברצינות הוא רוצה להיות איתך" אמרה רצינית
"אבל אני לא רוצה להיות איתו" אמרתי ברצינות ובכנות
"את חוסמת את עצמך" אמרה דנה בביטחון
"מה זאת אומרת.?"שאלתי לא מבינה
"את לא מנסה בכלל להיפתח אליו,להתאהב בו את מאוד מופנמת וחסומה בגלל זה קשה לך לשכוח את שון" אמרה דנה והוסיפה "הוא כל מה שאפשר לבקש פשוט..מושלם בשבילך"
יכול להיות שאני באמת מופנמת,חסומה מדיי? יכול להיות שאני בכלל לא נותנת לבן את הצ'אנס להתאהב בו? יכול להיות שהוא יותר מידי מושלם בשבילי?
מחשבות דומות לאלה עברו במוחי כל השבוע,כל נשיקה,כל חיבוק של בן
"אפילו הוא שלח לך אם את רוצה לבוא אליו" אמרה עם חיוך ערמומי מנערת אותי ממחשבותיי.
"איזה ראש כחול" אמרתי צוחקת
"אפרופו ראש" אמרה דנה והוסיפה "לעידו הסיגריות חסמו את מעבר החמצן למוח בראש" אמרה עצבנית
"הוא החזיר לך תשובה?"שאלתי סקרנית
"הוא יחזיר לי תשובה מחר בטיול" אמרה עצבנית ונשמעה לחוצה וחסרת סבלנות.
"את לא תוותרי לו נכון?" שאלתי
"אפילו אם המלאך גבריאל ירד למטה ויבקש ממני לוותר לו אני לא ישנה את דעתי" אמרה נחושה ועקשנית בדעתה בעוד שאני צוחקת מהמשפט שלה.
"יהיה בסדר" אמרתי מנסה לעודד אותה אחרי שהשתתי מהצחוק .
"אני מקווה" אמרה מחייכת חיוך קטנטן "תסתכלי את שירה ורן" הוסיפה משנה נושא בעוד שהיא אוכלת את הסנדוויץ' שלה.
"חמודים" אמרתי מחייכת בעוד שאני רואה אותם מתנשקים
"דביקים" אמרה מסתכלת על הסנדוויץ' שלה נגעלת והוסיפה "הם הורידו לי את החשק לאכול" אמרה מכניסה את הסנדוויץ' חזרה לתיק
"חבל שזה משפיע רק עלייך ולא על שאר האנשים,אחרת כבר מזמן הייתי מיליונר שהמציא את התפריט הנכון להרזיה" צעק רן לכיוונינו
"נראה לי בגלגול הקודם הוא היה חמור" אמרה דנה "איך הוא שומע הכול?"הוסיפה והתגלגלתי מצחוק
"שמעתי גם את זה!" אמר והלך יד ביד עם שירה לכיוון הספסלים שליד.
"אפרופו אוכל,תפריט והרזייה מה עם שירן?" שאלה דנה סקרנית
"היא הולכת לפסיכולוגית" אמרתי והוספתי "זה היה הסיבה שהיא בכתה בכתפו של שון " אמרתי נזכרת ביום ההוא שבדיוק באותו יום החזרתי לבן תשובה.
" עד לא מזמן לא ידעתי את שמך, מהיום שהכרנו אני חיי רק למענך." אמר בן מאחוריי בעוד שהוא מנשק אותי פעמיים בלחיי
" כשאני רואה אותך אני רגועה וכשאתה רחוק מתעורר בי געגוע."אמרתי מחזירה גם משפט חכם,אבל חבל שהוא היה רק חכם ולא עם רגש אליו אלא רגש לשון.
"אני מצטערת שאני נדחפת לקטע הרומנטי אבל מה נהינו ערבים?"שאלה דנה אוכלת מהחטיף שוקולד שלה.
"מה זאת אומרת?"שאלתי לא מבינה
"ככה ערבים מנשקים בלחי פעמיים בכל צד" אמרה ואני ובן התגלגלנו מצחוק
"גזענית" אמר בן צוחק ונתן לי נשיקה ארוכה בפה
"גם אתם דביקים" אמרה נגעלת וזורקת את החטיף שוקולד שלה בפח
"אני חושבת שאת מקנאה" אמרתי צוחקת
"גם אני חושבת" אמרה נאנחת והוסיפה "כבר לא קיבלתי נשיקה שבוע בגלל הסיגריות של עידו. אני נואשת"
"לא לעוד הרבה זמן. את תראי שהכול יסתדר" אמרתי מנסה לעודד אותה כמה שיותר.
"אני מקווה" אמרה וקמה מהספסל "בניגוד אליכם לי אין את כל הזמן ויש לי שיעור היסטוריה. אני כל הזמן מתבלבלת בין הנושא של לובשי החולצות השחורות לבין הנושא לובשי החולצות החומות. מה ההבדל? נראה לי שרה עמית והחולצה הצבעוניות הקימה מפלגה חדשה של לובשי החולצות הצבעוניות" המשיכה דנה ושנינו התגלגלנו מצחוק
"אני מצטרף אלייך לשיעור היסטוריה" אמר בן פונה לדנה והוסיף "אליאן מה איתך?"שאל פונה אליי
"יש לי חזרה למחזה 'סינדרלה'.." אמרתי
"בהצלחה" חייך ונתן לי נשיקה חטופה בפה.
שוב נשיקה חסרת משמעות,
חסרת רגש,
חסרת תחושות,
חסרת אהבה.
הלכתי לכיוון האשכול חוששת מהחזרה הזאת. ידעתי שהחזרה הזאת תהיה רק ביני לבין שון.דבר שהרתיע,הפחיד אותי יותר מכול.
"מה שלומכם?" שאלה המורה לפיתוח קול כשאני ושון הצטרכנו להתכונן לבד למחזה 'סינדרלה'
"יכול להיות יותר טוב" אמרנו שתינו יחד בעוד שהעפנו מבטים אחד על השני ופעם ראשונה מאז השבוע יכולתי להסתכל על עיניו של שון מקרוב.
משום מה זה נתן לי תחושה של ציפיות אבל ידעתי שאני יכולה להתאכזב מזה בשניות
תחושה של ביטחון
תחושה של רוגע,שלווה,שקט
תחושה טובה שמילאה לי את הלב וידעתי שבקרוב הלב שוב יחזור להיות ריק,ריקני ושומם בלי שום תחושה ורגש חוץ מגעגועים
"אתם צעירים! אתם צריכים לנצל כל שנייה בחיים!" אמרה המורה לפיתוח קול והוסיפה "שכחתי את הטקסטים. אתם רואים? בגלל זה צריכים לנצל כל שנייה בחיים לפני שהראש מתחיל להיאבד. אני כבר חוזרת" אמרה נאנחת והולכת לכיוון היציאה מאולם החזרות כאשר אני ושון נשארנו לבד לבדנו.
"רציתי להביא לך משהו" אמר מתקרב אליי לאחר כמה שניות של שתיקה מביכה
"מה?"שאלתי לא מבינה
"תעצמי עיניים" אמר
"למה?" שאלתי מבולבלת
"פשוט תעצמי" אמר ועצמתי את עיניי.
כעסתי על עצמי שאני נותנת לו להשתלט עליי
כעסתי על עצמי שאני נותנת לו לחזור שוב אל לבי,שוב אל הרגשות,התחושות והמחשבות
כעסתי על עצמי שאני נותנת לו שוב הזדמנות כאשר הוא לא יודע אפילו מה הטעות שלו
כעסתי על עצמי שאני נותנת לו לחזור אל לבי בכל-כך קלות
הרגשתי שהוא תולה לי משהו על הצוואר.שרשרת.
"את יכולה לפתוח" אמר ופתחתי את עיניי
ראיתי שרשרת כסף שעליו חרוט 'אל תשכחי'
"מה זה?"שאלתי מבולבלת. שוב הוא הצליח לבלבל אותי
"שרשרת שחרוט עלייה 'אל תשכחי' שלא תשכחי אותנו" אמר ודווקא נתן לי את השרשרת כאשר חרוט עלייה 'אל תשכחי' כאשר זה הדבר הראשון שאני רוצה לעשות,לשכוח.
"למה?"שאלתי
"כי אני רוצה שלא תשכחי אותי,אותנו. אני רוצה להביא לך את כל התשובות מחר,בטיול השנתי" אמר מסביר את עצמו
"יש לי חבר" אמרתי מנסה להוריד ממני את השרשרת והוספתי "זה מאוחר מדיי" אמרתי בלב כבד
"כשאני מחר יביא לך את התשובות לכל הטעיות אז רק אז תגידי לי אם זה מאוחר מדיי, חוץ מזה,אף-פעם לא מאוחר מדיי" אמר והוסיף "אבל בבקשה בינתיים שימי את השרשרת." ביקש ושוב,לא יכולתי לסרב לאותם עיניים. שוב הוא כישף אותי.
"בסדר" נכנעתי והשארתי את השרשרת על צווארי אך הסתרתי אותה מתחת לחולצה שלא יראו אותה,שלא ישאלו שאלות שלא אהיה לי עליהן תשובות.
"את תראי שאת לא תתאכזבי" אמר מסתכל בעיניי ובדיוק חזרה המורה לפיתוח קול
"הנה הטקסט של השיר" אמרה מחלקת לנו והפעילה את המוזיקה.
I hate that i love you (אני שונאת את זה שאני אוהבת אותך.)
http://www.youtube.com/watch?v=FIUv3dOBbCk מוזמנים לשמוע את השיר <
That's how much I love you
That's how much I need you
And I can't stand you
Must everything you do make me wanna smile?
And then I like you for a while
No...
כמה שאני אוהבת אותך,
כמה שאני צריכה אותך,
ואני לא יכולה לסבול אותך,
כל דבר שאתה עושה חייב לגרום לי לחייך
האם אני יכולה לא לאהוב אותך לרגע?
[לא]..
But you won't let me
You upset me girl and then you kiss my lips
All of a sudden I forget that I was upset
Can't remember what you did
את לא נותנת לי,
את מעציבה אותי ילדה,
ואז את נושקת לשפתיי,
ולפתע אני שוכח שהייתי עצוב,
לא זוכר מה שעשית.
But I hate it
You know exactly what to do so that I can't stay mad at you for too long
That's wrong but I hate it
אבל אני שונאת..
אתה יודע בדיוק מה לעשות
כך שאני לא אשאר כעוסה עלייך
לאורך זמן, זה רע..
You know exactly how to touch
So that I don't wanna fuss and fight no more
Said I despise that I adore you
אבל אני שונא..
את יודעת בדיוק איך לגעת,
כדי שאני לא ארצה מהומות ולא ארצה לריב יותר,
אומר אני מתעב את זה שאני מעריץ אותך.
And I hate how much I love you boy
I can't stand how much I need you
And I hate how much I love you boy
But I just can't let you go
And I hate that I love you so
ואני שונאת את כמה שאני אוהבת אותך ילד,
ואני לא יכולה לסבול עד כמה שאני צריכה אותך (אני צריכה אותך),
ואני שונאת עד כמה שאני אוהבת אותך ילד,
אבל אני פשוט לא יכולה לתת לך ללכת,
ואני שונאת שאני אוהבת אותך כל כך.
סיימנו לשיר והרגשתי שהמילים ביטאו בדיוק מה שהרגשתי.
הרגשתי שזה בא מהלב,מהנשמה,שזה אמיתי.
שכל משפט,מילה ואות מדברת עליי,עלינו.
"נסיכה שלי" אמר בן מתקרב אליי ונותן לי נשיקה קטנה בפה אחרי שנגמר לנו החזרות "התגעגעתי אלייך" הוסיף
"נסיך שלי" החזרתי צוחקת והוספתי "מה קורה?"שאלתי מחייכת כאשר ראיתי את שון מהצד מסתכל ויכולתי להבחין בפרצופו המקנא
"אני מאושר" אמר והוסיף "השבוע הזה שאנחנו יחד עושה אותי מאושר" אמר מחייך חיוך מאושר ואני חייכתי חיוך מאולץ
לא היה לי נעים כשהוא אמר את זה כי אני לא יכולתי להגיד את אותו הדבר לגביו.
לא יכולתי להגיד שאני מאושרת איתו כי אני לא אוהבת אותו אני רק אוהבת להיות בחברתו ,אני מחבבת אותו וזה לא נקרא אהבה.
"אני שמחה" אמרתי צוחקת צחוק מאולץ וקופצת עליו בחיבוק שלא ישאיר לו שום שאלות ותהיות .
"שמעתי אותך שרה" אמר מחייך אחרי שהתנתקנו מהחיבוק
"ואיך אני?"שאלתי מחייכת בעוד ששנינו מתיישבים בספסל שבספסל מולנו יושבים חבריו של שון ובניהם שון.
"מדהימה.
מדהים הקול שלך
האף הקטן והחמוד
השפתיים העדינות כמו בובה
העיניים החודרות והעמוקות
ומבנה הפנים של בובת חרסינה שבירה" אמר מסתכל בעיניי וגרם לי להסמיק
"אתה לא תפסיק להחמיא הא?"אמרתי מחייכת וקצת מסמיקה
"אני לא יפסיק אם זה יגרום לך להסמיק" אמר צוחק בעוד שאני מסתירה את לחיי
"זה יפה לך" אמר מוריד את ידיי מפניי "את לא צריכה להסתיר שום דבר" הוסיף ועדיין לא ידע כמה דברים אני מסתירה,כמה מחשבות,רגשות שאני מסתירה ופוגעת בו.
נשכבתי על ברכיו בעוד שהוא מלטף את שערי הגלי והבחנתי בסוגר שהגיע לתליון שבשרשרת.
סובבתי את הסוגר ונזכרתי שהדבר הזה אומר משהו. זה אומר שמישהו חושב עלייך.
באותו רגע עיניי הצטלבו עם עיניו של שון . ראיתי אותו מגניב אליי חיוך קטנטן וקראתי את שפתיו 'זה נכון. מישהו חושב עלייך. אני חושב עלייך'
חייכתי אליו גם חיוך קטנטן ומבי,ן ומבטינו אמרו את הכול.
אחרי יום מפרך מלא בדברים מבלבלים,מחשבות,רגשות הלכתי לישון או מנסה לפחות.
הרגשתי שאני נופלת
הרגשתי שאני מתגלגלת
הרגשתי שאני עפה
הרגשתי שמיד אחרי זה אני מתרסקת
ואז..אז הרגשתי מסך לבן,חלק,טהור,חדש.
אז הרגשתי ריקנות
אז הרגשתי חלל ריק
אז הרגשתי חור,בור שנפער
קמתי מהחלום מזיעה,מבוהלת,מנסה לפרש את החלום בלי הצלחה.
הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות,משהו שישפיע על ההמשך.
משהו שיקרה מחר-בטיול השנתי ליומיים בצפון.
אם אתם חושבים שאתם יודעים את ההמשך ושהכול צפוי אז אתם טועים בגדול..
אני לא מתכוונת לסיים את הסיפור כל-כך מהר ואתם לא תיפטרו ממני כל-כך
מהר..
אז...תתכוננו לפרק מפתיע במיוחד שיפיל אתכם מהכיסאות.
מקווה שאהבתם,
עד לפעם הבאה,
אוהבת המון,
שושה33> 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
