...

"שלום נסיכה" הניח יוני את ידיו על מותניה ומשך אותה קרוב אליו.

"אז אני כבר לא פשוטת העם? עליתי לרמת המלוכה?" צחקקה בעודה כורכת את ידיה סביב צווארו.

"אף-פעם לא ירדת" שפתיהם נפגשות בצורה מושלמת.

"אני מניחה שהמצב של אבא שלך השתפר" חיוך זדוני נמתח בין שפתיה.

"אני מניח שבזה הרגע הגלגלים במוח מסתובבים ומחשבות מלוכלכות חולפות בראשך" החזיר.

"יותר כמו ההורמונים משתוללים" נשכה את שפתיה. "מה דעתך על סקס במיטת בית החולים?"

"את ילדה רעה"

"אף-פעם לא התיימרתי להיות ילדה טובה" משכה בידיו לעבר אחד המיטות הריקות, מושכת את הוילון, מפילה אותו על המיטה ועולה מעליו.

"רוצה לשחק ברופאה וחולה?" לחשה לאוזניו בעודה מתחילה לפרום את כפתורי חולצתו.

"שאני אסרב להצעה כזאת?" עיניו השובבות ננעצו במחשוף וידיו עלו במעלה רגליה.

ומכאן...המשחק רק התחיל.

-

"אתה יודע כמה שוקל דוב בקוטב?" קול מוכר נשמע. הוא הסתובב לאחור. זאת לא הייתה אחרת מאשר מורן.

"אה..לא" מלמל, לא יכול להסתיר את ההבעה המבולבלת והמובכת שעל פניו.

"מספיק כדי לשבור את הקרח" חייכה בחיוך שובב. "אני לא יכולה לסבול את המתח הזה באוויר אחרי הנשיקה"

"גם אני לא" הזדהה וחייך בהקלה.

"אז..פותחים דף חדש?" שאלה. במילים אחרות – מורן רצתה לטאטא את הכול מתחת לשטיח, לשכוח ולהדחיק ולמען האמת זה בדיוק מה שהוא רצה.  

"פותחים דף חדש" הסכים, מושך אותה לחיבוק קצר וידידותי שמנע מבוכה נוספת. 

"אז...יש חדש תחת השמש?" התעניין. 

"קיבלתי טלפון מאייל" אמרה. הוא בלע את רוקו. "הוא רצה שאני אבוא לחקירה בקשר ללינוי..אתה יודע משהו על זה?"

"הוא לא סיפר לך?" גירד בעורפו. היא הנידה את ראשה.

"הוא אמר שיספר לי הכול כשאני אבוא, אבל אני סקרנית מדיי בשביל לשבת ולחכות" חייכה חיוך עקום. "אז...במה מדובר?" התיישבה. הוא התיישבה לצידה, נאנח בכבדות.

היא הביטה בו בעיניים מודאגות. "זה משהו רע, נכון?"

"יש חשד שהתאונה של לינוי הייתה מכוונת" אמר. היד שקודם הונחה על ידו כדאי לעודד אותו לדבר, עכשיו נמשכה והונחה על החזה בבהלה.

"רגע, מה אתה אומר לי בעצם?" מלמלה בקול חלוש. היא הייתה מופתעת לא פחות ממנו כששמע את הבשורה. "מישהו תכנן את כל זה? מישהו... "

"רצח אותה" השלים את המשפט שכל-כך היה קשה לה לבטא.

"מי היה יכול לעשות דבר כזה?" החווירה.

"זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לגלות" אמר, מגיש לה כוח מים קרים.

"תגידי, את יודעת במקרה מי זה שלומי ספקטור?" שאל.

לאחר שאייל ביקש ממנו להביא רשימה של אנשים שלינוי הכירה, הוא חיטט בספר הטלפונים ביומנה ומצא שם אחד שאותו לא הכיר ולא הזכירה בפניו אף-פעם.

מה שהיה חשוד יותר, הוא הפגישות התדירות שהתנהלו ביניהם כל שני וחמישי.

"הוא איש עסקים מפורסם, לא?"

"כן, אבל אני מתכוון היכרות אישית או שלינוי הזכירה אותו בשיחה בניכן"

"לא" אמרה. "למה?" כיווצה את גבותיה בחוסר הבנה.

"סתם, שטויות" מלמל, מעדיף לשמור את זה בינתיים לעצמו.

-

"איחרת" אמר סער כאשר מאיה נכנסה למשרדו.

"הייתי בבית החולים." הסבירה בעודה מיישרת את חולצתה ומתיישבת מולו.  

"לפגישת ייעוץ עם מומחה לניתוחי פלסטי?" גיחך בבוז.

"לסקס חפוז עם יוני" השיבה. "אני חייבת להודות שהתנוחה-"

"יותר מדיי אינפורמציה" קטע אותה בחדות.  

"שאלת – עניתי" משכה בכתפייה וחייכה, משועשעת מפניו הנבוכות. "אז...מה רצית?"

"אני צריך את העזרה שלך" אמר בעודו מהדק מעט את עניבתו.

"ומה יוצא לי מזה?" הרימה גבה.

"אני מניח שאת כבר תחשבי על תמורה הוגנת"

"תהיה בטוח" חייכה בעודה מעיפה את שערה לאחור. הוא גלגל את עיניו, מודע לכך שהוא חייב לה בגדול.

""אז מה אני צריכה לעשות?"

"להעסיק את העיניים של המזכיר במחשוף שלך בזמן שאני מתגנב למשרד" הסביר בפשטות.

"למה שתעשה דבר כזה?" עיוותה את פניה.  

"לא עניינך" השיב בקרירות.

"תשובה מעמיקה" עקצה.

"תחכי עוד רבע שעה בחניון" התעלם בעודו לובש את הז'קט היוקרתי ויוצא מהמשרד.

-

חצי שעה מאוחר יותר היא מצאה את עצמה נכנסת לבניין משרדים מפואר.

"היי!" אמרה מאיה, מחייכת חיוך של מיליון דולר לעבר המזכיר הצעיר שהיה טרף קל ממה שדמיינה.  "שלומי כאן?" שאלה.

"פספסת אותו הרגע..הוא יחזור עוד כמה דקות" אמר. בזמן שעיניו שוטטו על גופה, היא יכלה לראות בזווית עיניה את סער עושה את צעדיו בזהירות אל המשרד הסמוך.   

"את רוצה למסור לו משהו?" שאל.

"לא," הנידה את ראשה. "אני כבר אחכה לו" הוסיפה וב'טעות' הפילה את העט שהונח על השולחן.

"מצטערת" מלמלה בעודה מתכופפת, מודעת לכך שהחוטיני האדום מבצבץ ממכנסיה ועיניו של המזכיר הבלונדיני החמוד כמעט יוצאות מהמקום.

"תגידי, יש לך חבר?" שאל בחיוך שובב.

"כן" שיקרה בלי למצמץ. אם יש משהו שהיא יודעת לעשות טוב זה לתרץ, לייבש ולשקר. אין ספק, יש בה גנים של נוכלת.

אך למרבה הפלא, הבלונדיני לא ניסוג לאחור מעניין החבר. להפך, נראה שהוא לקח את זה צעד אחד קדימה והפך את זה לשורת פתיחה שנונה ומתוחכמת.

"כמה את אוהבת אותו מ-1 עד 10?" שאל.

"10" .

"ומ-1 עד 5?"

"5" ענתה, מעיפה מבט חטוף לעבר סער שיצא מהמשרד עם שקית שחורה בידיו וסימן לה לצאת.

"ומ-1 עד 2? "

"2"

"רק 2?" הרים גבה. "אז בואי נזרום"

היא חייכה חיוך מאולץ. "בן כמה אתה? 17? 18? אתה עדיין ילד שסובל מחצ'קונים"

"במיטה אני כמו נמר"

היא צחקקה. "רק בגלל שאתה חמוד, אני אגשים לך חלום" התקרבה אליו, מושכת אותו ביד אחת בחולצתו וביד השנייה בעורפו לנשיקה שקרוב לוודאי, לא יישכח בחיים.

-

"פדופילית"  הקניט אותה סער בזלזול כשנכנסה למכונית.

"גנב" החזירה בעקיצה.

"אין לי מושג על מה את מדברת" שיחק אותה ראש קטן, מה שכמובן, הצית לה את הפיוזים שהיו גם ככה קצרים.

"עכשיו אתה גם שקרן" אמרה. "מילא להתגנב למשרד, אבל גם לגנוב? אתה בתור עורך דין אמור לדעת שזה עבירה פלילית"

"אל תתערבי בעניינים שלא שלך, מאיה" השיב באדישות וקרירות. היה קל להפשיר קרחון מאשר אותו.

"מאוחר מדיי" פלטה.

"מה זה אמור להביע היציאה 'אין כניסה' הזאת?" כיווץ את גבותיו.

"שאני יודעת שלינוי נרצחה" השיבה. רק לאחר שאמרה זאת הבינה עד כמה זה היה טעות.

"מאיפה את יודעת?" פניו החלו לקבל גוון אדמדם והיא יכלה לדמיין עשן יוצא מאוזניו.

"שמעתי שיחה שלך עם מישהו"

"את מתכוונת צותת" תיקן. הוא ללא ספק נשמע כועס. לא, הוא היה רותח מכעס. ליתר דיוק, זועם.

"תקרא לזה איך שתרצה, אבל-"

"אבל מה?" קטע אותה בצעקה. "איך את היית מרגישה אם אני הייתי יודע עלייך משהו שלא היית רוצה שאני אדע?"

"לא הייתי משתגעת כמוך, זה בטוח" כיווצה את גבותיה בכעס. התחשק לה לתת לו סטירה שתרגיע אותו.

"באמת?" הסיט את מבטו מהכביש ויישר אליה את מבטו. עיניו ירקו אש לכיוונה. "אז אם כך, אני בטוח שלא יפריע לך לדעת שאני יודע על הסבא המתעלל שלך"

מפה הכול קרה כל-כך מהר.

הרגשת מחנק עופפה אותה. הדמעות מבצבצות בעיניה. הכאב צורב. הכעס מתחלחל. צעקה נוראית מפלחת את האוויר. אור אדום מסנוור את עיניה. מכונית מתנגשת. כאב חד מפלח את גופה. אור לבן.

משום מה, אני מרגישה שהפרקים האחרונים פחות מצליחים לנגוע ולרגש...אז לפרק הבא – תכינו לצידכם גליל נייר.

עריכה:

אני מצטערת על הייבוש. היה לי מתכונת במתמטיקה השבוע והיום היה לי יום מטורף שהתחיל בעלייה לתורה של אח של חברה והסתיים בביקור חברה אחרת שאמא שלה נפטרה.

בכל מקרה, פרק ביום - יומיים הקרובים.

XOXO