"עקבו אחרייך היום?" שאל תומר נוהג.

"לא נראה לי" אמרה אופל "אתה עדיין חייב לי הסברים על זה" הוסיפה.

"אני יודע" נאנח. "אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל" הוסיף מעיף מבט קצר לעבר אופל וממהר להמשיך להסתכל על הכביש.

"מההתחלה" אמרה אופל מצפה בסקרנות והתעניינות לשמוע את דבריו.

"אני מפחד שתתאכזבי שתדעי מי אני,מי זה תומר אור. בדיוק כמו המשפט 'כגודל הצפייה גודל האכזבה' " אמר ואופל ידעה בדיוק איך לענות לו.

"אני לא אתאכזב כי למדתי לצפות לגרוע ביותר,ולקוות לטוב ביותר" אמרה ותומר שוב העיף מבט לעברה. העיניים שלו הפנטו את אופל ולרגע אחד היא יכולה להרגיש שזה רק היא והוא. לרגע אחד היא יכלה להריח את ריח הבושם הממכר שלו. היא רצתה לשרטט את פניו ולהרגיש את חום גופו קרוב אליה. לרגע אחד היא מצאה את עצמה טובעת בעיניו המסתוריות אבל אותו הרגע נגמר בדיוק כשהמכונית השמיעה רעש ומיד לאחר-מכן נעצרה.

"יש לנו פנצ'ר" הודיע תומר אחרי שיצאו השניים מהמכונית וראו את גלגל המכונית.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 7

לב שבור זה מחלה קשה? שאלה טובה. ותשובה?

יש הטוענים שלב שבור זה לא מחלה,אלא אפשרות להיות אדם שלם,בדיוק כמו המשפט "לב שבור,הוא לב שלם". כשהלב שלך נשבר זה מעיד על האנושיות שבך וזה מה שעושה את הלב שלך שלם. יותר מזה שיברון לב זה חלק מחוויות החיים שמביא איתו ניסיון וגורם לנו ללמוד מטעויות ולהכיר את הסיטואציות בהם אנחנו נמצאים.

אבל בדיוק כמו כל נושא יש גם את הצד השני שבו אחרים טוענים שלב שבור זה אכן מחלה קשה. שהכאב שבו הוא בלתי נסבל,כמעט פיזי והתרופה,התרופה באה רק  עם הזמן.

"הוא יגיע עוד חצי שעה ויאסוף אותנו" הודיע תומר כשסיים לדבר בפלאפון עם אחד מחבריו.

"אני לא מאמינה" מלמלה אופל נאנחת בעוד שהיא מסיטה את מבטה לעבר החלון ורואה את טיפות הגשם ממשיכות לטפטף,אך הפעם במהירות ובחוזקה.

הדבר האחרון שהיא רצתה עכשיו זה להיות עם תומר חצי שעה לבד באמצע שום מקום.

היא לא רצתה שתומר יראה את עיניה ואת סערת הרגשות שמתחוללת בהם או את ליבה השבור לאלפי רסיסים ושברירי זכוכיות קטנות.

"אין לך ברירה אלא להאמין." החזיר באחד החיוכים הכובשים שלו בעוד שהוא מדליק את המזגן אשר גרם לאדים לעלות בשמשת המכונית השחורה ולאוויר חם להתפזר בשטח.

"עד כדי כך גרוע להיות איתי?" הוסיף שואל.

"בהשוואה לזה שאני לא מכירה אותך ויכול להיות שאתה אונס סדרתי,גנב או רוצח אכזרי,אז כן." אמרה אופל בצחוק,למרות שהיא ידעה שבדבריה היה כמה וכמה דברים אמיתיים.

"אז את מפחדת ממני?" שאל צוחק גם הוא בעוד שאופל מניחה את ידיה על פתחי האוורור של המזגן כדי לחמם את ידיה הקרות.

"לא יודעת. תגיד לי אתה,אני צריכה לפחד?" שאלה אופל הפעם ברצינות. "מי אתה?" המשיכה מבטיה בעיניו,מסתקרנת לגלות מה מסתתר מאחוריהם,אך הוא השפיל את ראשו במהירות. לא נותן לה לקרוא אותם.

"קחי" הוסיף לאחר כמה שניות של שקט מעיק בעוד שהוא מושיט לעברה סריג כחול מהמושב האחורי.

"תודה" הודתה אופל לובשת את הסריג הכחול שהיה גדול עלייה בכמה מידות אך היה נעים וחמים עם ריח הבושם שאהבה כל-כך.

"לא ענית לי על השאלה. אל תתחמק" המשיכה אופל בעקשנות.

"אין לך ממה לפחד,אבל את צריכה לסמוך עליי" אמר מניח את ידיו על ההגה.

"למה אני צריכה לסמוך עלייך? תן לי סיבה אחת מספיק טובה" שאלה אופל.

"זה מה שהלב שלך אומר לך לעשות. זה מה שאת מרגישה,וזה סיבה מספיק טובה" אמר ומיהר להמשיך "אם לא היית סומכת עליי לא הייתי השותף החדש לדירה שלך עכשיו"

אופל ידעה שזה נכון. היא סמכה עליו בעיניים עצומות,אבל לא ידעה למה,וזה מה שהציק לה כל-כך. היא ניסתה לחפש תשובות,אבל כל פעם מחדש שניסתה לחפש תשובות חזרה עם הרבה יותר שאלות. גם כאשר הלב שלה נשבר היא מצאה את עצמה בכל זאת סומכת עליו,אפילו שזה היה הרבה פחות מפעם. היא ניחשה שזה בגלל העיניים שלו,שכבר ממבט ראשון גרמו לה להתאהב בו ולשדר לה ביטחון,שלווה ובעיקר משיכה.

"הכול התחיל בגלל מחלה ולב שבור אחד" אמר לפתע "או בעצם שתיים" המשיך מתקן ומושך אליו את מבטה של אופל בסקרנות.

בינתיים בצד האחר של העיר, לעומת אופל מצאה את עצמה נוגה עם הטייס-שחר שוכבת במיטה זוגית עם סדינים לבנים העשויים מבד משי עדין ונעים.

"את יודעת מה אישה מבוגרת פעם אחת אמרה לי?" שאל לפתע שחר.

"שטייסים טובים באוויר,אבל עוד יותר טובים בקרקע?" ניחשה נוגה מחייכת חיוך כובש לעברו.

"שאהבה נכזבת אצל גברים היא טראומטית יותר מאצל נשים. אנחנו מחזיקים דברים בבטן ולא מודים כשליבנו נשבר" אמר ברצינות.

"'אנחנו' מחזיקים דברים בבטן או שזה רק אתה ואתה סתם מדבר בכלליות על כל הגברים בעולם?" שאלה נוגה גם היא רצינית מתעטפת בסדין הלבן ומנסה להבין מה הוא רומז לעברה. "מה אתה רומז?" הוסיפה שואלת קצרות ולעניין.

"שאני רוצה יותר מקשר של 'ידידים פלוס' או כפי שאת מכנה את זה 'חברים למיטה'" אמר וגרם לנוגה בפעם הראשונה להישאר בלי מילים בפה.

משי לעומת אופל ונוגה מצאה את עצמה בחיפושים אחר דין עורך העיתון. היא נזכרה באתמול ובדייט שלהם ואפילו בתחושת האכזבה שהציפה אותה.

היא לא הרגישה בדייט שלהם מין חיבור או כפי שמכנים את זה 'קליק' אלא כמו שני אנשים זרים שאין בהם שום דבר במשותף.עכשיו אחרי אתמול היא הרגישה מובכת לדבר איתו כאילו לא היה אתמול כלום.

"גילה את יודעת איפה דין?" שאלה משי את המזכירה שהייתה שקועה בחיפוש אחר ניירת או מסמך חשוב.

"הוא לא מרגיש טוב וייצא ליום חופש" ענתה לא מעיפה מבט לעבר משי.

"תודה" סיננה בעוד שהיא מתרחקת מהמזכירה ונכנסת לעבר משרדה, ממהרת להתקשר לדין ולשאול לשלומו. היא הרגישה מין צורך לעשות זאת.

"הלו?" ענה דין לטלפון.

"היי דין זאת משי" אמרה ומיהרה להמשיך "מה קורה?"  הוסיפה מתעניינת.

"יכול להיות טוב יותר" אמר מעבר לקו ומשי הרגישה שהוא רומז לה משהו,אך התעלמה מההרגשה.

"אתה לא נשמע כל-כך חולה" אמרה מצחקקת.

"לא צריכים לשמוע,צריכים להרגיש" אמר ברצינות ועכשיו משי הבינה שהוא אכן רומז לה על משהו. "לב שבור זה מחלה קשה" מיהר להמשיך.

"הזמן הוא התרופה הטובה ביותר" אמרה מבינה את הרמז שלו אליה.

"תמשיך" ביקשה אופל מתומר לאחר כמה שניות של שקט שבו היה אפשר לשמוע רק את טיפות הגשם ואת הרעמים החזקים.

"פעם הייתי חרדי. וכמעט כמו כל החרדיים שהיו מתחתנים בשידוך גם אבא שלי ניסה לשדך לי מישהי" אמר ואופל הרגישה כמו כואב לו לומר את זה. להיזכר בזה.

"והוא הצליח?"שאלה בלחש מופתעת מדבריו.

"לא" אמר ומיהר להוסיף "אני עמדתי על העקרונות שלי שלא עמדו על העקרונות של אבא שלי,וכתוצאה מזה  עזבתי את הבית בגיל צעיר.שני לבבות נשברו כתוצאה מזה. לב אחד שלי,ולב אחד שלו" אמר ושוב השתרר שקט מעיק של כמה דק' "הלב השבור הזה גרם לי להבין כמה דברים על עצמי ולחוות חוויות שונות. אני מניח שגם לאבא שלי,אך לאחר כמה שנים אבא שלי נפטר ממחלה קשה"

"אני מצטערת" אמרה אופל משפילה את ראשי.היא כל-כך רצתה לחבק אותו ולהראות לו שהיא מבינה את הכאב שלו כאילו זה גם היה הכאב שלה.

"אין לך על מה" אמר מביט באופל וגורם לצמרמורת מוזרה לעבור בה. "הוא השאיר לי משהו שאחרים מחפשים ורודפים אחריו שנים,אבל הוא החביא את זה" המשיך לספר בעוד שהוא מסיט את מבטו לעבר החלון

"מה זה?" שאלה אופל סקרנית

"המעטים שיודעים מהעניין הזה לא יודעים בעצם מה זה,אבל יודעים שזה משהו יקר ערך ויודעים שהנבואה אומרת ש'רק מתי שהאופל והאור יתאחדו למפתח תהיה משמעות שתביא אותם למקום שכל אחד מחפש ורודף אחריו' שזהו הרמז " ענה מסביר ומיהר להמשיך "יש אנשים שחושבים שאותו דבר יקר ערך זה אבן אופל  מיוחדת במינה שנמצאת במקום מיוחד ומואר,בגלל שהשם אופל קשור לנבואה והאור זה המקום בו נמצאת הנבואה."

"ומה אתה חושב?" שאלה אופל

"לאחר כמה רמזים והרגשות  אני חושב שזה נמצא בסוכנות שלך-'אודם' וזוהי הסיבה שנהייתי דוגמן" אמר.

"וזוהי הסיבה גם שחטפו אותנו?. חטפו אותנו בגלל שחשבו שאתה יודע או יכול לעזור להם בחיפוש?" המשיכה אופל לשאול עוד שאלות. היא הבינה מהר את הדברים.

"כן" ענה קצרות.

"יש דבר אחד שאני לא מבינה" אמרה לפתע אופל לא מבינה

"מה?" שאל

"איך אני קשורה לזה? למה אני נחטפתי?" שאלה שסקרנה אותה לא פחות.

"הם יודעים שהצטרפתי לסוכנות 'אודם' כי יכול להיות שעליתי על איזה משהו,ויש לי הרגשה שהם חושבים שזה קשור בך" אמר מביט בה מנסה להסביר את הדברים כמה שיותר ברור.

"מה זאת אומרת?"שאלה אופל

"אופל,השם שלך הוזכר בנבואה. אני לא יודע אם יש לזה משמעות,אבל יש לי הרגשה שיש לזה קשר. לא סתם הובילו אותי כמה דברים לסוכנות 'אודם' שבה את נמצאת,וכנראה אני לא היחיד שחושב שאת קשורה לנבואה" אמר ונשמע רעם חזק שמיד לאחריו הופיע ברק שהצליח להבהיל את אופל במקצת.

"זה נשמע טירוף!" אמרה אופל

"אבל זה נכון" אמר ומיהר להמשיך "ואני אוכיח את זה" אמר בנחישות ומגע ידיהם התחכך וגרם לזרם חשמלי לעבור באופל שמיהרה להרחיק את ידה. משום מה מאז שמגע ידיהם התחכך הגשם החזק הפסיק לרדת וענני הגשם נהפכו לסתם עננים רגילים בלילה רגיל.

"תומר אור,הרבה זמן לא ראינו אותך. לאן נעלמת,אחי?" לפתע שמענו קול צועק מתקרב אלינו.

"גיל!" אמר תומר יוצא מהמכונית במהירות ומחליק לו כאפה קטנה.

"אז זאת חברה שלך? יפיפייה" שאל לפתע אותו גיל כשיצאה אופל מהמכונית לעברם.

"רק ידידה" אמרה אופל למרות שליבה נשבר כשאמרה את זה. היא הרגישה יותר מידידה,אבל לא ידעה אם הוא מרגיש אותו הדבר.

"אז זה אומר שאת פנויה?" שאל גיל מחייך חיוך ערמומי.

"תלוי למי" אמר לפתע תומר מתפרץ.

"יש לי דה ז'ה וו" אמרה אופל מביטה בתומר וחיוך מנצח הופיע על פנייה בעוד שהיא נכנסת למכונית של גיל.

בטח שמתם לי שכתבתי גם מנקודת המבט של נוגה ומשי. ועכשיו יש לי שאלה אליכם:הייתם רוצים שאני ימשיך לכתוב גם מנקודת המבט של משי,נוגה ותומר ? אני אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

מקווה שאהבתם,כמו כל פרק שאני כותבת.

עד לפעם הבאה,

אוהבת המון,

שושה 33>