קצת מהפרק הקודם...
"ומה גורם לך לחשוב שאני אעזור לך?"
"כי שנינו רוצים דבר אחד – שאני אעזוב את העיר" ענה ובזה הוא צדק.
"אפשר להגיד עלייך הרבה דברים, אבל למרבה הפלא מתברר שסתום אתה לא" אמר "אז במה ועם מי לעזאזל הסתבכת?" שאל.
הוא לא ידע עד כמה הבעיות של אביו גדולות ולאן הוא נכנס...

"הוא היה האס. היא הייתה הג'וקר."
פרק 23

"אהבה זה להרגיש שאתה חלק ממשהו, זאת מסיבה, זה כמו מסך שאף פעם לא נופל,
זה מקום שאתה תמיד רוצה לחזור אליו. זה לחשוב פחות על "אני", ויותר על "אנחנו".
זה להתמסר לחלוטין, אהבה מוחלטת. זאת אשליה. זה להתחזק בכל יום קצת יותר.
זה גם לדעת שכל הסערות - חולפות. זה להיות יותר חזק מכל מכה שאתה מקבל.
זה לא לפחד תמיד ללכת יותר קדימה. זה להתמודד עם מה שבא, איך שהוא בא, מתי שהוא בא.
זה להסתכן, זה לבחור. כן, וזה מתגלגל. לפעמים למעלה, לפעמים למטה, אבל זה תמיד מתגלגל.
זה פשוט אהבה, ושכשהיא אמיתית, היא נצחית..." (הציטוט לקוח מתוך הסדרה – "כמעט מלאכים")

"זה קצת מסובך...אני לא יודע מאיפה להתחיל." נאנח אמיר שהרכין את ראשו וטמן את פניו בידיו.
"אולי תנסה מההתחלה" נחר בבוז.
"ביני לבין ויקטור עבר חתול שחור" התחיל לספר בעודו מצית עוד סיגריה.
"ויקטור?!" צעק תום.הוא הרגיש שכל הזעם שאגר בתוכו עומד להתפרץ החוצה כמו הר געש. ויקטור היה ידוע כבנו של איש העולם התחתון. משמע, בן-אדם שעדיף להתרחק ממנו כמו מאש, אלא אם כן אין לך נטיות אובדניות ואתה לא רוצה למצוא את עצמך כבול באזיקים כשאקדח מוצמד לך לרקה ויש לך שניות ספורות להיפרד מהעולם הזה ולעבור לעולם הבא. "אני מקווה בשבילך שהרקת שלוש פעמיים"
"נקודה חשובה" השיב "תזכיר לי את זה בפעם הבאה" הוסיף ונשף מהסיגריה. הפעם היה תורו של תום ללגום מהמשקה החריף בתקווה שאולי זה יקהה ויערפל מעט את חושיו.  
"בכל מקרה, ויקטור שכר אותי למשימה. הייתי צריך להתחיל עם איזה אחת מה – MFD, לגרום לה להתאהב בי מעל הראש, לשכר אותה קצת ולרכוש את אמונה בשביל שתשיג לי אישור ביטחוני ותכניס אותי למשרד שלה. גנבתי לה כמה קבצים וצילמתי כמה מסמכים סודיים של הממשלה שלא הייתי אמור לדעת עליהם. "

"תגיע כבר לפואנטה..בשביל מה כל זה?"
"כדאי לסחוט אותה ולאיים עליה אחר-כך בשביל שתאשר לי חבילות ותבריח אותם החוצה" ענה כאילו זה ברור מאליו.
"חבילות?" לא הבין.
"שבתוכם יש סמים" הסביר.
"כמובן" גיחך וצנח בכבדות על הספה. "איך לא חשבתי על זה קודם" מלמל לעצמו.
"ביום חמישי האחרון היה צריך להגיע החבילה האחרונה. נפגשנו במקום הקבוע אבל העניינים הסתבכו כשאותה אישה סיפרה לחברה שלה שמתברר שהיא מהאגודה למלחמה בסמים והיא ניסתה להפיל אותנו בפח" המשיך.
"היא עלתה עלייך?" שאל.
"אני לא חושב שהיא זיהתה אותי, אבל גם אם כן זה לא מטריד אותי כרגע. היא לא יכולה לעשות לי שום דבר."
"מאיפה הביטחון?" הופתע.
"אם היא תדווח את זה למשטרה או לחבריה מהאגודה, היא תסגיר את החברה שלה ולא נראה לי שהיא רוצה שחברה שלה תאבד את עבודתה או לחילופין גרוע מכך...תיכנס לכלא" אמר.
"איפה פה הקאץ'? אתה הולך מסביב לבעיה ולא מגיע אליה." תום הסתובב מצד לצד בחדר בחוסר סבלנות.
"הבעיה היא שבגלל כל הסיבוכים האלה החבילה האחרונה לא הגיעה לידיים שלי והגיעה לידיים של ההיא מהאגודה"
"קשה לי להאמין שבשביל חבילה אחת ויקטור יתעצבן כל-כך עד שירצה במותך וישכור רוצחים שכירים שיעשו את העבודה וינקו את השטח" אמר תום "זה מסוכן לו מדיי ובמיוחד בתקופה הזאת שמשטרה יושבת לו על הווריד ועושה עליו מעקבים בשביל להביא הוכחות לתיק של שרנסקי. הם נחושים להכניס אותו לכלא ובצדק,הבן-אדם גורם להם לעבוד שעות נוספות ולשבור את הראש." הוסיף "אז...מה הפרט הקטן בכל הסיפור הזה שגרם לויקטור להתעצבן כ"כ?"

"החבילה הזאת...היא הייתה שונה מהחבילות האחרות. היא משמעותית,מורכבת ובעיקר חשובה לויקטור"
"למה?" התעניין.
"זה לא משנה עכשיו." התחמק.  "מה שמשנה עכשיו זה שיש לי יומיים להשיג את החבילה ולא תצטרך להכין לי קבר"

"זה לא הרבה זמן" תום הרים גבה.

"ובכן,זה מה שיש"  שפשף את עורפו בעייפות.
"איך בוגי יכול לעזור לך?"
"יש לו קשרים ואנשים במשטרה...אני רק צריך את התיק של ההיא מהאגודה, לגלות מי היא ולגלות את הנקודות הרגישות שלה"
"ואז מה?"
"ואז בועטים בנקודות הרגישות" השיב בקלילות.

*

הלילה עבר והבוקר הגיע. אלינור פקחה את עיניה הירוקות, מפהקת בעייפות ומתמתחת, מוכנה לעוד תחילתו של יום בפתח. בכבדות היא מתרוממת מהמיטה, משחילה את רגליה לנעלי הבית הפרוותיות ועושה את צעדיה לכיוון האמבטיה. שם פגשה בתום מתגלח. היא לא יכלה להסיר את עיניה מכתפיו הרחבות, ידיו השריריות ובטנו השטוחה והמוצקת.
"בוקר טוב, ילדונת" צחקק. היא התנערה, מתעשת על עצמה במהירות ומרגישה את לחייה מתאדמות מהמבוכה.
"ב-בוקר" מלמלה בגמגום, מנסה לסדר את שערה הפרוע. "אני שונאת שרואים אותי ככה על הבוקר" אמרה. התחשק לה לקבור את עצמה באותו רגע בשביל להסתיר את העיגולים השחורים מתחת לעיניים או השפתיים היבשות והסדוקות.

"אני ראיתי אותך במצבים הרבה יותר גרועים ועדיין אני חושב שאת יפה" אמר. הוא תמיד ידע להגיד את המילים היפות ברגעים המתאימים בשביל לשפר את הרגשתה ולהמיס את ליבה. היא לא יכלה להסתיר את החיוך שנמתח בין שפתיה.
"הו,חיוך!" אמר
"אל תתרגל" החזירה והחלה לשטוף את פניה ולצחצח את שיניה במרץ. הוא נשען על דופן האמבטיה והיא מדיי פעם הציצה דרך המראה והביטה בו. נראה שהוא היה שקוע במחשבות ורוצה להגיד לה משהו, אך בכל פעם התחרט.
"קרה משהו,תום?" שאלה, מסתובבת אליו. "אתה נראה מוטרד"
"לא" הניד את ראשו. "סתם עייף" תירץ. היא הביטה בו בחשדנות, רוצה לשאול ולדעת אבל החליטה לבסוף שלא ללחוץ עליו ולשתוק. כשהוא ירצה ויהיה מוכן – הוא יספר לה.
"אז...בקשר לאתמול" התחיל בהיסוס "אני חייב לשאול את זה כי הייתי די מבולבל..זה הייתה נשיקת פיוס או נשיקת פרידה?"
"שניהם" פלטה. עכשיו הוא היה מבולבל עוד יותר. "אתה צדקת בהכול, תום. אתה ראית את מה שאני לא ראיתי קודם או סירבתי לראות" הרכינה את ראשה.
"מה זה אומר?" שאל בעודו מתקרב אליה. "את מסכימה ללכת למוסד?" הרים את ראשה.
"כן" בלעה את רוקה. הוא נראה מופתע מעט. "אני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי, אני צריכה את העזרה הזאת כדאי להתנקות" קולה רעד.
"אני שמח שהגעת להחלטה הזאת,אלי" לחש לאוזניה ומשך אותה לחיבוק. היא כל-כך הייתה זקוקה לחיבוק הזה. לחיבוק החם, הדואג, התומך והמחזק שעוטף אותה ונותן לה תחושה של ביטחון והגנה בין זרועותיו החסונות.
אך החיבוק הזה לא הפיג או העלים את הפחד. הפחד נשאר שם, אי שם עמוק בליבה. זה לא היה פחד משדים או רוחות. זה היה פחד של התחלה חדשה, פחד להפסיק לברוח, לעמוד במקום ולקחת מספר צעדים קדימה. זה היה פחד מעצמה, בעיקר.
"יהיה בסדר" הוא אומר, מנסה לעודד אותה. היא מביטה בעיניו הבורקות, שואבת ממנו כוחות, אופטימיות ותקווה.

הוא תמיד היה שם. הוא היה שם כשהייתה בתחתית התהום והשפל והוא היה שם כשהייתה בפסגה, הוא היה שם בין אם זה במרחק נגיעה או במרחק מספר ערים ממנה. הוא היה שם במחשבות, בחלומות ובלב.
"יש לי שאלה" פלטה. הוא מעביר יד בשערה ונותן לה להמשיך. "אני הג'וקר?" יישרה אליו את ראשה, מביטה הישר אל עיניו, כל-כך קרוב עד שיכלה להרגיש את נשימותיו החמה על פניה ולזהות את ריח הסיגריות.

היא נשכה את שפתיה בהתרגשות, פרפרים ריחפו בבטנה, פעימות ליבה הלמו בחוזקה וקצב נשימותיה התגבר מעצם נכחותו וקרבתו

אם היא אכן מי שהיא חושבת שהיא בשבילו, אם היא אכן הג'וקר אז היא הצליחה לגלות את הסוד שעומד מאחורי הקעקוע, היא הצליחה לחדור לליבו של תום אלון ולכבוש את ליבו. היא הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי.
היא הדבר שממנו תום הכי מפחד ממנו - אהבה, אובדן השליטה ושיכרון החושים ועם זאת, היא הדבר הכי טובה שקרה לו.
היא מרגישה את ידיו כמעט נוגעות בידיה, את רגליו כמעט נוגעות ברגליה ואת שפתיו מתקרבות, נוגעות ומתרחקות.
"כן" ענה בקול חלוש, כמעט לוחש. זה כל מה שהיא הייתה צריכה לשמוע בשביל שליבה יחזור להיות שוב בידיו, בשביל להפיל את המחסומים ולחזור להאמין שיש כזה דבר אהבה. הוא תופס את לחייה,בצורה עדינה אך המראה על שליטה במצב ומצמיד אותה אל הקיר. היא אהבה שהוא עושה את זה. שפתיהם נצמדות לנשיקה לוהטת שצמאה ורעבה לטעום בפעם הנוספת את הטעם המתוק-חמוץ.

הם כבר לא יכלו להישאר אדישים, הם כבר לא יכלו להתכחש לרגשות או להמשיך להיות "פוקר פייס"

הקלפים סוף-סוף מונחים על השולחן ונחשפים...

הוא היה האס. היא הייתה הג'וקר.

"וואו, ההורמונים משתוללים,אה ?" צחקק אמיר שהציץ מתוך הדלת. הם התנתקו במהירות. אלינור השפילה את מבטה, מובכת מעט ותום נאנח אנחה כבדה.
"אני הולכת לארגן את הדברים" אמרה, עולה על קצוות האצבעות, נושקת נשיקה חטופה לשפתיו ומתרחקת.
"נתפסת חזק או שזה מהמקרים של 'רק ללילה אחד'?" שאל,טופח על כתפו ומצחקק את אותו צחוק מעצבן. תום שלח לעברו מבט מזהיר.
"אוקי. הבנתי"  הרים את ידיו "אתה לא רוצה לדבר על זה..רק תזכור מה שאני אומר לך – היא לא בשבילך" הוסיף,שוטף את פניו.

"מה זאת אומרת?" לא הבין.

"אתה לא טיפוס של מחויבות ומישהי אחת. לא משנה כמה אתה אוהב אותה, בזמן שהיא לא תהיה לידך אתה תתפתה ותסתכל לצדדים. ככה זה. אנחנו הגברים טיפוסים בוגדניים שחושבים במה שיש לנו בין הרגליים ולא מהראש" השיב.

"נראה שאתה מדבר מתוך ניסיון אישי" הרים גבה.
"אני אף-פעם לא הכחשתי שאני אחד מהטיפוסים האלה." החזיר באדישות " אפילו אימא שלך ידעה שאני טיפוס מאניק"
"כן..אבל את זה היא גילתה רק אחרי שנכנסה להריון ואתה ברחת." לגלג בבוז.
"זה הרבה יותר מורכב"
"מה שתגיד" גלגל עיניים "בכל מקרה,אני לא אותו טיפוס כמו שתיארת אותי. אתה בכלל לא מכיר אותי"
"תפסיק להתכחש לזה" נחר בבוז. "אולי אנחנו לא קרובים כמו כל אב ובן, אבל כן יש בנינו קרבת דם"
"הקרבת דם הזאת לא אומרת שאני כמוך" הרים את קולו. דפיקות בדלת ולאחר מכן צלצול הפעמון נשמע.
"אתה מצפה למישהו?"שאל אמיר שהחוויר מעט ונראה מתוח ולחוץ.
"לא" תום הניד את ראשו. "מישהו יודע שאתה כאן?"
"לא." ענה במהירות " אני גם נזהרתי שלא יעקבו אחריי" הוסיף. זיעה קרה נחה על מצחו.
"כנראה לא מספיק טוב" השיב  "תביא את האקדח שלך" אמר בעודו מתקרב לדלת.

כשהביט בעינית, הוא הופתע לגלות את הדמות שעמדה מאחורי הדלת. זה בהחלט היה לא צפוי.

מצטערת על האורך של הפרק הקצר אחרי שבוע שייבשתי. אני מקווה שהשבוע אני אספיק לכתוב עוד פרק כפיצוי.(:
מקווה שאהבתם
עד לפעם הבאה,
אוהבת המון. 33>