עניינים לא פתורים.
תמיד משאירה
קצוות פתוחים
באופן לא מכוון.
תמיד נשארים שם
קצוות של רגש
חשופים
ואני יכולה להתעלם מהם,
להעמיד פנים שהכל
הגליד
אבל זה שקר.
רגעים כאלה,
מחזירים אותי אחורה,
כופים עליי להיזכר.
אני יודעת שדברים כאלה
לא עוברים.
והדחקה
זו לא התמודדות.
מעולם לא חשבתי שבגיל הזה אני עדיין אהיה כאן.
לא הייתה לי שום מחשבה על איפה אני אהיה במקום,
פשוט לא כאן. כל מה שרציתי תמיד היה לברוח.
לעזוב בלי להביט לאחור.
והנה אני, עדיין כאן.
מפתחת אמביוולנטיות רצינית בנוגע למקום הזה. שבמרחק הזמן פתאום החל להתחבב עליי.
ואז הכל התחיל להציף,
וכל מה שאני רוצה זה רק לברוח אפילו שאין לי אף בית אחר.
לא יודעת למה חשבתי שאתה כמוני.
פתאום זה נראה לי כל כך מטופש.
ובודד.
נאחזת במבט יחיד מלפני שנים
שנדמה לי שראיתי בו משהו
אחר.
משהו ממני.
תמיד היה לי דמיון מפותח.
כנראה שלעולם אני לא אדע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
