"יש קשר בין אש לתקווה. כפי שהיוונים סיפרו, זאוס הטיל על פרומתיאוס ואפימתיאוס את האחריות ליצור חיים על פני כדור הארץ. אפימתיאוס ברא את החיות והעניק להן האבות כגון מהירות וכוח ופרווה וכנפיים. כשפרומתיאום ברא את בני הארם, כל התכונות הטובות ביותר כבר חולקו. הוא נאלץ להסתפק בכך שהם יוכלו ללכת זקופים ונתן להם אש.
זאוס רתח מזעם, ולקח את האש מהאדם. אבל פרמתיאוס ראה איך מקור גאוותו ואושרו רועד מקור ולא יכול לבשל. הוא הדליק לפיד מהשמש ושוב נתן אותו לאדם. כעונש, זאוס כבל את פרומתיאוס לסלע, שם אכל עיט את הכבד שלו. כדי להעניש את האדם, זאוס ברא את האישה הרשונה, פנדורה, ונתן לה מתנה - תיבה שנאסר עליה לפתוח.
סקרנותה של פנדורה גברה עליה, ויום אחד היא פתחה את התיבה, יצאו מתוכה מגפות וסבל ונזק. היא הצליחה לסגור את המכסה לפני שהתקווה חמקה החוצה. זה הנשק היחיד שנותר לנו להילחם באמצעותו בכל היתר"
הכוח היחידי שיש לנו להילחם בכל הסבל ויגון של העולם היא תקווה, תקווה לעתיד, תקווה לטוב.. ואש.. האש שבוערת בתוך ליבנו, האש שדוחפת אותנו להיות האנשים הכי טובים שאנחנו יכולים..
אני אישית מאמינה.. שאנחנו יכולים לגבור על כל מכשול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
