הדרך היחידה?
"חכי,את בטוחה שזה מה שאת רוצה שיקרה?"
"זו הדרך היחידה, לא נשארו דרכים אחרות."
מסתכלת אחורה, לוקחת נשימה עמוקה. לפעמים אין פשוט מה לעשות.
הדמעות עמדו בעינייה, מחכות לרגע שבו יהיה מותר להן לפרוץ החוצה. "אני אתגעגע.."
אני אתגעגע אליו, ואני יודעת זאת, אבל למקום הזה, אני בטוחה שלא אתגעגע.
זה היה סוד במשך כל השנים האלו ועכשיו, נמאס לי להמשיך ולחיות בשקר, אני רוצה לצעוק את זה החוצה. לצרוח.הלוואי שהיה כאן איתי לראות אותי עוזבת- שיתחרט.
היא פסעה במעלה השביל, "האם נראה אותך שוב?".
לפתע הפסיקה את הליכתה. היא הרכינה את ראשה, "אינני יודעת.", היא לקחה נשימה עמוקה נוספת והמשיכה ללכת.
אני יוצאת לדרך חדשה, הדרך היחידה שלי,דרך להתחיל מחדש.
"להתראות!", אפילו לא החזרתי מבט או תשובה.
אני רוצה לברוח מפה, כמה שיותר מהר.
אני בדרכי למצוא מקום , מקום שבו, סוף סוף, יהיה לי טוב.
אינני יודעת אם אמצא, אבל אני מקווה.
לקוות זה דבר טוב, האין הוא?
עבר כל כך הרבה זמן מאז.
היה קשה לי להתגבר, אבל עכשיו אני מאושרת,
או שאולי, זה רק נדמה לי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאתי .