6.1.10

אני חושבת על הזמן האבוד
כל כך הרבה זמן
שביר
בלתי הפיך

כל כך הרבה זמן שבזבזתי איתך בריבים
ושטויות
בשנאה
בנסיונות נואשים לדאוג לך
לפקוח לך את העיניים במקום

לחכות

לחכות שהן יפקחו לבד.
אני יודעת,
את צריכה לחוות
לגדול
ליפול לבד
כל מה שאני עברתי - לעבור גם את
ולדקור
ולהרגיש
את כל הקוצים הננעצים בבשר
ואת כל התעלויות הנפש

אני יודעת
אני צריכה לתת לך את ההזדמנות שרציתי לעצמי
ההזדמנות לטעות בכחות עצמך.

אני יודעת, את כבר ילדה גדולה.
אני יודעת ולא מסוגלת.

את כל כך קטנה
ואת נאיבית ושברירית כל כך
והעולם הזה,
הוא... הוא לא. ולא כדאי לך. זה לא מה שמוכרים לנו בסיפורים.

אני רוצה להגן עלייך,
לשמור אותך לנצח בקופסה קטנה, מרופדת,
את לא צריכה לדעת לנעוץ מרפקים
לא את
את קטנה מדי, רגישה מדי, חכמה מדי
אסור לך לגדול כל כך מהר,

אני רוצה להחזיר את הגלגל
לתקן הכל
לעולם לא לבזבז עוד שנייה
כי אבדו לך ולי
אבדו יותר מדי

אני רוצה לומר לך ברגשות חשופים שאני
אוהבת אותך
ואני רוצה שתאמיני לי
שלא תדחי על הסף
שלא יכאב
כי זה יכאב
כי זה נכון.
ככה זה העולם.