12.11.09
אני צריכה להיטען מחדש, יש רק כוח אחד שמניע את החיים ואבד לי
טעם אחד
טעם הגוף והזיעה
מלוח מלוח
ואסור
ודווקא בשל כך-
- כמו מים גנובים ימתק
אני צריכה אותך
אבל לא אותך עצמך, אלא אותך היותך
להיות צלם, ותו לא
אני רק צריכה אותך
כדי לגנוב ממך
כדי לגזול
את אותה אנרגיית חיים בסיסית
נמאס לי לדחות סיפוקים
הגיע הזמן לספק את הדחיות
רק לשתות את לשד חייך ממך
ולנשוף אותך החוצה מבעד לחלון יחד
עם עשן הסיגריה המתפתל
זה סחר חליפין מותק
כל אחד נותן כפי יכולתו
ומקבל לפי צרכיו
ואני צריכה, אני צריכה.
13.11.09
יום שישי ה-13
אני אנוע ואנוד ואהיה אחוזת תזזית
ואנקוש בנעליים ירוקות ושחורות ואדומות
ובכל זאת לעולם לא אגיע הביתה.
יהיו לי חדר, ומיטה
וספרים ומצעים וכרית ודוב
ובכל זאת זה לעולם לא יהיה הבית
כי כשאתעורר בלילות מסוייטת וקרועה
אין איש
שיעצור אותי מלחפור בפצעי
מלשרוט את העור
אין איש מלבדי.
אצטרף לחבק את דמותי
ואין לי איש בעולם
ואין לי מקום
לברוח אליו
אין לי מקום לעצמי
עיניים לוטשות בי מכל קיר ולשונות מלחשות בכל דלת
אני גוועת
מוקפת גדרות חיות
כל כך שמורה אבל כלל כלל לא מוגנת
איני ספונה בביטחון באף מקום כאן
אפילו לא בתוך ראשי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדמעות של לילי