הייתי אתמול בעצרת.

מה יש לומר?

בנאום של חן בכיתי, החזקתי את אלי, חשבתי שהוא יקרוס. אבל הוא הצליח להחזיק.. היה קשה. היה מאוד קשה.

פרס דיבר נפלא, מאוד מרגש.

ניצן הורוביץ מאוד שלהב את הקהל, וברוב הזמן הנאום היה נהדר ומאוד מדוייק ונוקב.

קורין הייתה נפלאה, הביצוע האקוסטי לזן נדיר היה מצמרר ממש.
והיה קשה, היה מאוד קשה.

אבל אנחנו על המפה, ואנחנו נישאר על המפה. לא?

התמוגגתי לראות את כל הילדים הקטנים מחד, ואת המבוגרים והזקנים מאידך.
יש משהו כל כך מנחם בשלטים שאומרים "אנו אוהבים את כל ילדינו", "סבתא גאה", "ילדים זה שמחה".
כל כך מנחם וכל כך כואב. 2 הפחדים הכי גדולים שלי הם שאבא שלי לא יאהב אותי יותר, ושסבתא וסבא שלי ימותו אם אני אספר להם.
זה סיכון שאני לא יכולה לקחת.

אבל מה האלטרנטיבה, לחיות ולמות בשקר? לחכות שהם ימותו ורק אז להתחיל לחיות?

כשאני חושבת על זה, אני מבינה שבעצם אני הולכת רחוק מדי, כי הרי אפילו אמא שלי לא באמת מקבלת אותי.

היא הרי לא מכירה במיניות שלי. מבחינתה אני לסבית, וזה מאוד נחמד שהיא מקבלת אותי כלסבית חוץ מהעובדה שאני לא.

בכלל, יש לי המון התלבטות לגבי רמת החשיפה והסיכון שאני מוכנה לה. אני עוברת לבי"ס חדש, אני תוהה אם להיות גלויה או להישאר בארון ולשקר.

היתרונות של שקיפות: אף אחד לא ישתמש בנטייה שלי כנשק, אין צורך לעבור את התהליך של יציאה מהארון שוב ושוב, הכל הרבה יותר פשוט ונוח, אני יכולה להתבטא בצורה חופשית.

החסרונות: אני עשוייה להפוך ל"דוברת הקהילה/לסבית מחמד", מורים עשויים להתסכל עליי עקום (תלמידים גם, אבל זה פחות מטריד אותי), קיימת אפשרות שזה יגיע לאבא שלי.

להישאר בארון:

יתרונות: ביטחון מלא מבחינת המשפחה והמורים, אין חשש שיתסכלו עליי עקום.

חסרונות: חוסר יכולת להתבטא בחופשיות, להסתיר, לשקר ולהחביא כל סממן ורמז 24/7, במידה ואחליט לצאת- תהליך יציאה שוב ושוב, או לחילופין- לעולם לא אקבל את האומץ.

דאיימ לייף איז א ביטצ'. =\

צריכה קצת סדר בבלאגן, לשמוע קצת דעות.