אני פוחדת..! לאבד את הכל.
החיםם מוזרים אני לא מצליחה להבין אותם
פעם אתה למטה ופעם למעלה.
אני רוצה לפעמים לא לחיות אני מרגישה מיותרת
אני מרגישה כאילו אף אחד לא צריך אותי פה יותר
אולי זה מין תקופה כזאת[ כמו שאמא אומרת] אבל הלב שלי נמחץ
אני מרגישה מין דבר כזה שמעיק עליי שלא נותן לי לנוח
אני רוצה לעוף, לצאת לבחוץ ולא לפחד מאף אחד
לחיות את החיים שלי ולא לתת לאנשים לפגוע בי כל הזמן
הזמן עובר,וכל יום אני מרגישה מוזר כי העולם הזה משונה מאד.
אני שואלת את עצמי, "מי אני?! , מה אני עושה פה?
בשביל מי אני קיימת ?" אבל אני אף פעם לא מוצאת תשובה.
אני שונה נורא מהאחרות .
אולי כי אני לא "חביתי" נשיקה ראשונה
ולא היתחברתי לשום "גבר" כי אני שופטת מהר מידי
אני עברתי הרבה דברים כשייתי קטנה אולי זה לא תירוץ אבל אני נזכרת בזה לעיתים רחוקות
ואני רוצה להעביר את הפלשבקים האלה מהמוח שלי ולשכוח אותם
אני רוצה לברוח מהרגעים הלא נעימים האלה
אני ילדה מופנמת ,אני יודעת, זה מה שכולם אומרים לי,
כן קשה לי לספר לאנשים מה שאני מרגישה
לכן היתחלתי לכתוב על דפים ,על מחברות ואפילו היה לי יומן אישי עד לא מזמן,
אבל היתחלתי לכתוב פה את מה שאני מרגישה.
אני בטוחה שלא הרבה יקראו את זה אבל מי שכן תדעו
להגיד שהחיים קשים זה קל אבל אני יודעת שאם אני יעשה משהו, ולא יישב סתם ככה ולבכות,
אני ירגיש הרבה יותר טוב.
אני הולכת עכשיו למשפחה שלי שנמצאת בסלון ממש ברגעים אלו ,
שיושבים וצופים בטלויזיה כמו כל משפחה, משפחה מדהימה שאין כמוהה, אבל הם לא
שמים לב לכך שאני מרגישה מין חסרון שקשה להסביר שאפילו אני לא מבינה אותו
עכשיו כהוצאתי טיפה מליבי אני מרגישה יותר טוב.
תעזרו לי ותכתבו לי פה ממש למטה :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
משהו קטן שכתבתי : 3>>
