לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  נמה :)

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

מחכה לשנה חדשה.


 

"אז שתדעי שכאן הכל כמו אז,

ושוב באים ימי הסתיו,

והחגים ועוד שנה עברה

ואני לא מוצא מקום שלא מזכיר אותך.

כמו צל כמו עלה נידף,

יושב ומחכה לך."

 

 

 

כשאין יומן לידי, אין לי מבחנים על הראש, שיעורים לעשות ושיעורי ריקוד פעמיים בשבוע, אני מאבדת תחושת זמן.

פתאום השבוע שלי מתנהל עפ"י יציאות של החברות- מי יוצאת חמשו"ש? מי סוגרת? מי באה יומיות? כמה משמרות אני הולכת לטחון השבוע? והאם אני עושה מספיק כסף כדי לצאת (שוב) הלילה? לוקחת לי דקה להזכר שגם אם היה לי רק 50 ש"ח בחשבון עדיין הייתי יוצאת, מבחינתי שחשבון הבנק יחבוש כובע גרב מרופט ובלוי, יתיישב בפינת רחוב הומת אדם ויקבץ נדבות של שנייקל מעוברים ושבים (העו"ש הפרטי שלי כבר לא יוכל לנדב לו כלום בסוף החודש- מילה שלי).

המחשבה שאני מתגייסת עוד 25 יום (אבל מי סופר?) מכרסמת לי את המוח מכל כיוון.

 

מי מתגייס?? אני מתגייסת?! NO WAY.

תחזירו לי את שיעורי הבית שלי, יש לי עבודה להגיש למחר.

צבא? מה זה?

ואז כשאני מתעוררת וחושבת על זה- הגיע גם זמני להתגייס. כמה כבר אפשר להתחמק מזה?

 

השנה האחרונה סגרה לי הרבה קצוות פתוחים, עשיתי הרבה דברים שרציתי לעשות ואפשר לומר- גם התבגרתי מעט.

להלן רשימת דברים חשובים שקרו השנה (ממש לא בסדר אלפיתי):

 

א. אחרי 12 שנה ארוכות, מצחיקות, מפרכות ואפילו משכילות- נעמה סיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה. אין עוד שיעורים, אין עוד מבחנים, אין עוד ריבים עם מורים, אין עוד הפסקות, חזרות וכל השטויות שהיינו עושים בבית ספר. פתאום כל יציאה לסיטי הול הפכה להיות מיני פגישת מחזור- "יווו!! כמה זמן לא ראיתי אותך! מה שלומך? איך בצבא?? איזה כיף לפגוש אותך!". געגועים יכולים להרוג?

היה שלום מחזור מ"ג, היה טוב וטוב שהיה

 

ב. אחרי שנתיים (פלוס מינוס) מייגעות - הסיפור ביני לבין האקס המיתולוגי נגמר סופית. כמה אני יכולה לסבול את היויו ה(כאילו)רומנטי הזה? כן רוצה-לא רוצה-כן רוצה-לא בא לי עכשיו- אולי בכל זאת?-לא רוצה.

די! אחרי כל הזמן הזה החלטתי To cut that shit off ולגמור איתו את הסיפור. הוא אמנם העביר לי את הזמן בנעימים, ואי אפשר לשכוח את הנשיקה הראשונה והסוג-של אהבה ראשונה. אבל די. Enough is enough.

היה שלום מתן, היה טוב וטוב שהיה

 

ג. אחרי שנה ארוכה, 65 שיעורים ושני טסטים פנימיים- גם אני הצטרפתי לליגת הנהגים הצעירים של חיפה ואחרי טסט ראשון ומוצלח עברתי וקיבלתי רשיון נהיגה חדש דנדש מצורף לתמונה (מאוווווד)(!!) מכוערת ולא פוטוגנית שלי. איפה לובה שתגיד שאני כל כך פוטוגנית?

אז החלום התגשם, יש לי כבר קייס דיסקים מנצח ואני מאושרת עד הגג (:

אחרי שלושה חודשים מפרכים בהם סבלתי את אמאבא- "נעעעעעמהה!! את קרובה מידי לצד ימין!", ואחיזת פאניקה של אמא בדשבורד כל פעם שהיא בטוחה שאני לא הולכת לשים ברקס. הסבל היה (יחסית) נסבל, היום אני קורעת את כבישי חיפה, נוהגת עם יד אחת (אם אמא שואלת- עם שתיים), שומעת מוזיקה בפול ווליום ומשתדלת לא לדרוס אנשים.

היה שלום אוטובוס, היה טוב וטוב שהיה

 

ד. אחרי שנה של חלומות, הזלת ריר ממושכת וציפייה להכיר המון בלונדיניים עם מבטא זר- טסנו לאיה נאפה לשבוע של אלכוהול, בנים וצחוק.

היה מדהים, יותר טוב ממה שציפינו. עברנו מלא חוויות עם יותר מידי ערסים, פחות מידי שוודים. אבל לא נורא- היה שווה כל רגע תודות לסיון, גילי ועדן :)

היו שלום שוודים, היה טוב (לא איתכם, אבל יכול היה להיות), וטוב שהיה

 

ה. אחרי 13 שנה מהנות - אין יותר ג'אז, אין יותר היפ-הופ.

אהבת חיי נקטעת עקב דרישות צה"ל (למה אני צריכה לבלות כל-כך הרבה שבועות בטירונות ובקורס? לא קצת מיותר?) אני אאלץ להסתפק במסיבות של ימי שישי כשאוכל (אין יותר סיטי הול. SHOOT ME).

אין יותר שני חמישי בהיכל הספורט, ימי שלישי היפ-הופ, לפחות עד שאני אהיה ג'ובניקית מתה שעושה יומיות (אם בכלל).

היי שלום אהבת חיי, מבטיחה לחזור בעוד שנתיים (בתקווה לפחות). היה טוב וטוב שהיה

 

ו. אחרי 17 וחצי שנים של בטלות בבית (מלאי תירוצים שיש לי מלא שיעורים ועבודות לעשות)- נעמה יצאה מעולם המובטלים ונכנסה לעולם המועסקים.

העבודה הקבועה הראשונה היתה בחנות של מיסטיקה, רוחניות, קבלה ועוד בולשיט ביחד עם אחותי. הגעתי למצב שאני מאמינה בכל מיני שטויות שאני מספרת לאנשים- על אבני מזל (שמביאים אושר והצלחה!), על אווזי מנדרין (שמביאים זוגיות מוצלחת!), על שרשראות קבלה (שעולות 500 ש"ח), על עציץ הלאקי-במבוק ואפילו על טובהל'ה (איזה אביזר סקס מוזר, Don't ask).

לאחר מספר חודשים החלטתי ללכת לחפש עצמי במקום אחר (אליו אתקבל ללא פרוטקציות, לשם שינוי) סיון גררה אותי לגרנד קניון לחפש עבודה בכל מחיר (מישהו חייב לממן את כל בתי הקפה והפאבים) והתקבלתי למקום הנוכחי- מעצמת קסטרו. אז כן אני טוחנת משמרות בקצב, סובלת את השטויות של הבוסיות שלי, מוכרות שמנסות לגנוב לי מכירות (של מעילי עור ב-1000 ש"ח, חוצפניות)- אבל לפחות אני עושה מלא כסף, והכי חשוב- 30% על הכל (:

לצערי הרב, ב-10 לחודש אני עוזבת ועם העזיבה הולכת ההנחה המקסימה שלי, וכל הסנדוויצ'ים (חצי חלומי, לחם לבן בבקשה.) שאני טוחנת בארומה. אני כל כך אתגעגע !!

היה שלום 30 אחוז. היה (בד"כ) טוב, וטוב שהיה.

 

כאן אני נאלצת לסיים, חפירות עושות לי אלרגיות, וכל הסיכום הזה (והאנטיביוטיקה- כרגע אני על 6 כדורים, בקרוב על 11) עשו אותי רעבה. אני חושבת שאלך לבדוק מה חדש במקרר (מי אמר עוגת שוקולד חמה ולא קיבל? אני  )

שתהיה לכם שנה טובה, מוצלחת, מלאת גימלים, מהנה, עם הרבה אהבה, בריאות ואושר.

אוהבת,

 

 

נעמה

 

נכתב על ידי נמה :) , 29/12/2007 17:31  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,575

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנמה :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נמה :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)