ירון יצא מהחדר. הוא הלך לכיוון החדר שלו ושל סיוון.
הוא נכנס, ולא ראה את סיוון.
הוא הלך בכל המסדרונות, לחפש אותה,
ולבסוף החליט לצאת לחצר כאופציה אחרונה.
ואז, הוא ראה את סיוון.
אבל לא רק סיוון, גם תומר, מתנשקים על הדשא.
~~~~~~~~~~~
הוא עמד שם משותק. בלי לזוז.
פשוט בהה בשני האנשים על הדשא.
כנראה שהיא החליטה לא לחכות לי..
אולי באמת זה מגיע לי?
אבל זה עדיין מוזר...
ממש אתמול היא שמה זין לחבר שלה כדי להיות איתי,
והיום.. כנראה שהיא שמה לי זין.
הוא השתדל להסתובב לצד השני במהירות,
ופנה לחדר שלהם- שלו ושל סיוון.
הוא התיישב על המיטה, בה ישב עם סיוון, בה ישן עם סיוון.. בה נישק אותה.
תומר הזה לא אמור להיות החבר הזה שלה שתקע לה סכין בגב?
מה פתאום היא הולכת אליו?
מה הוא עושה פה בכלל?
כל פעם עוברת למישהו אחר..
אולי זה קצת מטומטם שאני חושב ככה..
לי היו שלוש חברות בבת אחת..
~~~~~
תומר היה צריך לחזור הבייתה.
נישקתי אותו נשיקה ארוכה על השפתיים, ואז הוא הלך לדרכו.
מיד אחרי שהוא הסתובב, מחקתי את החיוך המזויף שחייכתי.
על מי אני עובדת?! אני לא אוהבת את תומר יותר!
למה כמו מטומטמת הלכתי ובכיתי לו??
למה במקום ללכת לסלוח לירון.. במקום להחזיר אותו אלי מחדש..
יש רגעים שאני לא מבינה את עצמי.
איך אני מסוגלת להתנשק גם עם ירון וגם עם תומר?
אני צריכה להחליט, לאיזה כיוון אני רוצה ללכת:
ירון<>תומר
פסעתי באיטיות לעבר החדר שלי ושל ירון, מוכנה לגמרי לכל מה שהוא יגיד.
בכל כמה צעדים האטתי את מהירות הצעדים שלי,
וככל שהתקרבתי יותר לחדר, פסעתי אליו לאט ולאט יותר.
לבסוף הגעתי לדלת, וראיתי את ירון, יושן.
העיניים שלו היו עצומות.
התיישבתי לידו.
ליטפתי את השיער שלו בעדינות, כדי לא להעיר אותו.
ואז נזכרתי בירדן הזאת.. בשרון..
ירון הוא לא בנאדם פנוי.. יש לו חברה..
זה לא רק אני...
הרמתי את היד שלי, מתרחקת ממנו בזהירות.
"למה הפסקת זה היה דווקא נעים.." אמר.
"אתה ער?!"
"כן... בואי נו.. אני צריך לדבר איתך" אמר.
נשכבתי לידו, על המיטה הצפופה, מסתכלת בעיניים העמוקות שלו.
"כן.. על מה אתה רוצה לדבר?"
"איזה שאלות רטוריות הולכות פה.."
"נו?!" נאנחתי.
"סיוון.. אני מצטער." אמר.
"גם אני מצטערת."
"על מה?"
"על זה שהכרתי אותך בכלל."
"נו סיוון אל תשחקי אותה עכשיו. אני יודע מצוין שאת רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך."
"אז נראה לי שזה אומר שאני לא רוצה אותך בכלל.."
"אז זהו שלא."
"ירון. אתה היית עם חברה ממש יום אחרי שהתנשקנו. למה אתה מצפה שאני יאמין שאתה אוהב אותי?"
"אולי ככה." אמר וקירב את שפתיו אל שפתי כדי לנשק אותי.
דחפתי אותו אחורה כסימן לדחייה.
"ירון.. זה לא צחוק עכשיו. אל תספר לי עכשיו את הבדיחות המעפנות שלך."
"אוקי. להגיד לך את האמת?"
"כן."
"אז הלכתי היום לירדן, ואמרתי לה שאני רוצה שאני והיא ניפרד.. ו.."
"ירון אל תשחק א.."
"סיוון!! די תני זכות קדימה לזקנים."
"טוב.. שוט.."
"אז אמרתי לה, שאני אהבתי רק אחת: אותך. ולא אני לא שיקרתי לה. מצידי את יכולה ללכת ולשאול אותה."
הרגשתי את הלב שלי נמס. זאת הפעם הראשונה שמישהו אומר לי שהוא אוהב אותי.
אפילו תומר, לא אמר לי פעם אחת.
אולי תומר אמר לי לפעמים שהוא חולה עלי, שאני כוסית, אבל זה לא אומר כלום.
פה, בנאדם שאני מכירה שבוע, אומר לי שהוא התאהב בי.
כל תנועת שפתיים שהוא עשה, רציתי פשוט התקרב אליו ולנשק אותו.
"ירון.. אא-נ-י.. אמ.." גמגמתי.
לא ידעתי מה להגיד לו. מצד אחד הוא בגד בי, ושילך לעזעזל.
מצד שני הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
אז החלטתי ללכת על הדרך הפשוטה, בלי מילים.
התקרבתי אל שפתיו של ירון ונישקתי אותו.
הנשיקה הזאת הזכירה לי, לא רק את הטעם של האהבה,
אלא גם שאני עדיין יוצאת מגעילה מהסיפור,
ושאני איכשהו, יצטרך להיפרד מתומר.
~~~~~
היא רצה במהירות לאורך הרחוב, בלי לדעת איפה היא, או לאן ללכת,
בשיא המהירות.
היא התנשפה בכבדות, אבל ידעה שאסור לה לעצור.
"נו תעצרי כבר!!" צעק אחריה.
היא המשיכה לרוך בכל כוחותיה שנותרו, ולא שמה לב לאבן בדרכה, ונפלה.
"ללא!! אל תתקרב אלי!! לא!! בבקשה!!" זעקה.
אך לא היה מישהו ברחוב שיכל לשמוע אותה.
היא התחילה לבכות, לצרוח.
"או!! סוף סוף עצרת!" אמר.
"אל תתקרב אלי!! לך ממני!!"
"תתני לי את הכסף שלי, ואני הולך. לא תתני, את יודעת מה הולך לקרות."
אמר באכזריות.
היא רעדה מפחד.
זו לא הפעם הראשונה שהיא בורחת.
"אין ל-לי.. א-א-ת ה-כ-כסף.." רעדה.
טוב אז... מקווה שאהבתם! אני מכניסה 2 דמויות חדשות לסיפור..
ו... עודפעם.. מקווה שתגיבו!!
אם אתם כאן תגיבו אל תתעלמו לי!
אוהבת, ומקווה שאתם אהבתם,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: