ירדו לה עוד ועוד דמעות. היא כיסתה את פניה עם היידיים, שלא יראו.
היא הרגישה מישהו מאחוריה. היא הסתובבה לאחור.
והיא ראתה את....
~~~~
עופר, שפתאום צץ מאחוריה בלי שום סיבה. היא אפילו לא הכירה אותו.
הוא לא הכיר אותה.
היא הייתה בטוחה לגמרי שזה ירון.. אבל לא..
כנראה שהגורל החליט לשדך לה מישהו חדש.. או סתם החליט שירון לא יבוא..
היא הסתובבה מהר וניגבה את הדמעות שלה.
"מה קרה?" שאל.
"כלום.." ענתה במהירות.
"מה קרה אבל?"
"נו כלום.."
"מעניין למה אני חושב שלא.."
ירדן נאנחה, כלום עלאק.
עופר התיישב ליידה על הדשא. (זה לא שהוא מכוער ומפחיד כמו שנראה עם איך שהוא מתנהג ליעל,
הוא ממש חתיך..)
"חבר שלי.. בגד בי." אמרה והתחילה לבכות שוב.
עופר השתדל שלא לצחוק. מי המפגר שבגד בה? כזאתי כוסית.. חשב.
"מי?"
"ירון" אמרה ובכתה שוב.
"ירון?!" אמר בהפתעה.
"אתה מכיר אותו?"
"הוא.. אח שלי" אמר.
~~~~
כל כך שמחתי על החופשה ביום שבת.. זה היה כל כך נחמד לקבל חופשה.. ועוד כשלא עושים כלום בשביל זה..
אבל.. אני גם לא רוצה אותה.. מה עם תומר?!
"איפה המפתח של הכספת" ירון שאל. התעוררתי מכל ההרהורים.
"המפתח בכספת לך תפתח.."
ירון צחק.
"למה היית אומרת שהמפתח בחולצה שלך היה יותר כיף" אמר.
"ירון.. כל מה שיש לך בחיים זה סקס?" שמתי לו את היד שלי כמו מיקרופון.
"נראלי.."
"ומה איתי?"
"עם מי נראלך שיש לי עוד סקס?"
"אבל עדיין לא הייה לך איתי.."
"יטופל.."
"מה תאנוס אותי בלילה?"
"אולי.. ואולי לא.. ואולי כן.. רעיון טוב סיוון"
"אתה יודע.. אני צריכה לספר לך משהו אבל עכשיו רציני.."
"מקשיב.."
"אני.. יוצאת לחופשה ביום שבת.."
"טוב.. גם אני יוצא לחופשה ביום שבת.."
"באמת?"
"כן נו תמשיכי מה שרצית להגיד.."
"ויש משהו ששכחתי לספר לך.."
"מה?"
"עדיין לא נפרדתי מתומר.."
"סבבה תיפרדי ממנו בחופשה.."
"איך אני ייפרד ממנו?! חבר של 6 שנים!!"
"טוב תקשיבי יש לך אהבה חדשה אולי גם לכל החיים"
"צודק.."
"כל התלמידים והתלמידות לאולם עכשיו!!" קרא ילד אחד שעבר במסדרונות.
הלכנו לעבר האולם.
התיישבנו על אחד הכסאות אחד ליד השנייה.
"שלום לכל התלמידים!" אמרה המנהלת.
אף אחד לא ענה לה.
היא עשתה כאילו לא התכוונה שיענו לה.
"היום כמו שאתם יודעים, התכנסנו כאן, כדי לדבר על כמה אירועי משמעת, שלהפתעתינו,
קרו פה."
היא המשיכה לטחון על אירועי משמעת, ובינתיים כולנו שמענו מן חריקה כזאת, חזקה.
ופתאום בום!! כל הקירות נשברים וכולם מנסים לצאת החוצה.
רצתי לעבר הדלת מסתכלת אחורה, שבינתיים מתנפצות זכוכיות.
התנגשתי בדלת ונפלתי, ומאז, כבר לא ידעתי מה קרה.
~~~~
התעוררתי ומצאתי את עצמי במקום מוזר.. קצת הרבה יותר יפה מהמוסד..
עם ראש כואב, וירון נוחר על הבטן.
ליטפתי לו את הראש. הוא התעורר.
"ירון.. מה קרה?"
"נפל טיל על המוסד."
"ואיפה אני?"
"בפנימייה"
"איזה?"
"לא יודע.. לא מעניין.."
"למה אני פה?"
"כי הטיל שנפל על האולם, פיצץ בדרך את המנהלת"
"מה?!"
"כן.. מדיניות חדשה.. חיים חדשים.. חופשה כל שבוע.."
"ירון."
"מה?"
"תרד לי מהבטן קודם"
"אה טוב"
"עכשיו. למההההה?!!"
"לא יודע תשאלי את מי שהפציץ אותנו"
"ומה קרה לי?"
"יש לך זכוכית איפושהו בראש."
זהו. החלטתי לשנות קצת את הרקע של הסיפור..
שבכלל אני לא יודעת אם אני ימשיך אותו..
אני יודעת שלא היה מתח.. אבל.. אם כבר אז שאני ישנה קצת את הסיפור.
טו מאץ' דרמה.
אז אין דמויות חדשות עדיין.. לא יודעים מה עם האנורקסית..
בקרוב תגלו =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: