פתאום מישהו דחף אותי. פקחתי את העיניים וראיתי את שרון נדחפת ומתחילה לנשק את ירון.
והוא לא שם לב.
ישבתי על המיטה המומה, מהחוצפה הענקית שלה.
"מה את עושה?!" צעקתי עליה.
ירון פקח את העיניים שלו, וראה את שרון.
הוא מיד דחף אותה מעליו בבהלה.
"נו ירוני.. אני עדיין מנשקת טוב?"
~~~~~~~~~~~~
ירון עדיין היה בהלם.
אני הייתי עדיין בשוק.
שרון עדיין נמרחה עליו, כשהוא מנסה להעיף אותה.
"שרון?! מה את עושה מפגרת?!" צעקתי.
"נו ירונוש לא ענית לי עדיין.." התעלמה.
היא התחילה לסדר את המיני שלה, מה שירון לא יכל להפסיק להסתכל עליו.
ראיתי אותו פשוט נועץ בה מבטים מפחידים.
כאילו עוד דקה הוא מזיל ריר.
כל כך התעצבנתי. כל ה'אהבה' שלנו ואתה זורק אותה בשביל איזו זונה?!
העפתי לשרון כאפה. כל הלחי שלה הייתה אדומה.
"מה את חושבת שאת עושה?!" קמה.
"סיוון אולי כדאי ש.." ירון התחיל להגיד.
פשוט העפתי גם לו סטירה.
בוא נגיד ששניהם היו ממש ממש מופתעים.
פשוט קמתי מהמיטה, עם התחבושות, אינלי מושג איך, והלכתי הכי מהר שיכולתי (לרוץ לא הצלחתי).
בסוף אחות תפסה אותי והחזירה אותי לחדר. הם כבר לא היו שם.
~~~
שרון נעלה את הדלת.
"תגידי למה דווקא שירותי בנות?!" אמר.
"ככה כי באלי, למה אכפת לך?" שאלה וליטפה לו את הצוואר.
ירון שתק.
"א-ז.. ממ-ה רצית?" גמגם.
"תקשיב.. ראיתי עליך שאתה רוצה אותי עוד פעם.."
"אבל אני עם סיוון" אמר.
"לא נורא.. אם לא תגלה לה הכל יהיה טוב נכון?" אמרה ופתחה כמה מכפתורי חולצתה.
"א-ממ.. לא חוש-ב.."
"אז בוא תעזור לי לעשות טקס קטן לכבוד זה.." אמרה והורידה את החולצה שלה,
והתחילה לנשק אותו שוב את ירון ולהוריד לו את הבגדים.
~~~~~
ירדן ישבה על המיטה, מחכה לאחות. היא כבר כל כך רצתה להשתחרר,
הרי לא הייתה לה פציעה כל כך חמורה, רק ברגל.. וגם מכה קטנה בראש.
היא כל כך רצתה לפגוש שוב את עופר.. היה באלה להגיע כבר לקטע שהם יהיו ביחד..
אף אחד לא יירד עליה יותר שהיא פנויה. אף אחד.
האחות נכנסה לחדר עם פנקס בידה.
"ירדן? את משוחררת."
"עם התחבושות?"
"לא אני אוריד לך אותן." אמרה והתחילה לפרום את התחבושות.
קצת כאב לה בהתחלה, אבל אח"כ הכל היה בסדר.
האחות סיימה והלכה. הלכתי לקבלה לשים את הפתק שאני משוחררת.
יצאתי מבית החולים והתקשרתי ליעל.
"הלו?" ענתה.
"יעלייי!!" אמרתי.
"ירדנוש נשמה מה קורה?"
"הכל מעוללה אני משוחררת."
"יא מאגניב לבוא לקחת אותך?"
"כן מאמי תודה!!"
"ביי חכי לי!!" אמרה וניתקה.
יופי.. עם קצת התחנפות הכל מסתדר..
~~~~~
כל הראש כאב לי, נראלי שגם בגלל שבכיתי בלי הפסקה.. וגם בגלל הזכוכית..
כל כך כעסתי על שרון..
פתאום חשבתי אולי הוא בעצם ידע זו היא.. אולי הם עכשיו מתמזמזים להם בזמן שאני בוכה?
מצד אחד לא.. ירון ואני זוג מדהים.. והוא אמר שהוא אוהב אותי.. מצד שני... ירון בגד בי..
והוא גם היה יכול לשקר שקר לבן..
"חראחראחראחראחראחראחרחא!!!" צעקתי בכעס.
"מאמי חרא עושים בשירותים לא ליד אנשים.." אמרה מישהי.
הרמתי את הראש מהמיטה וראיתי ילדה צנומה ורזה מאוד, מחוברת לאינפוזיה במיטה לידי.
ואז נזכרתי.
"את!! אני.. אני את היית בפנימייה שם!!" אמרתי.
"כן.. זאת אני.. אני חייבת לך.. עזרת לי המון.. למרות שעכשיו הם רוצים שאני יטחן בלי סוף.." אמרה.
"אה.. את נראית לי מישהי שצריכה לאכול קצת.." אמרתי ומיד התחרטתי.
"כי את נורא חיוורת.." הוספתי במהירות.
"כן קצת.. אבל זה לא כל כך נורא.." זרקה.
אף פעם לא חיבבתי אנורקסיות. כל הזמן אני שמנה אני שמנה ואת נראית כמו השלדים מהסרטים.
~~~~~~~
ירדן קיפצה לה בשביל בדרך לביתה, אחרי חצי שנה שלא הייתה שם.
היא הייתה בטוחה שישמחו כל כך לראות אותה.
דפיקה נשמעה בדלת. אמא של ירדן ניגשה לפתוח את הדלת.
ירדן ראתה את חור המנעול המסתובב, ואת היד הפותחת את הדלת לקראתה.
"אמא!!" צרחה בשמחה וחיבקה אותה.
"ירדן מה את עושה פה?!" אמרה בפליאה, בנימה קצת מאוכזבת.
"מה את לא שמחה שחזרתי?"
"אמ.. בטח שאני שמחה.."
"אוקי.. נפל טיל על הפנימייה ואז הייתי בבית חולים ושחררו אותי!!" אמרה ושמחה.
"אה." אמרה.
"מה את לא מודאגת?"
"לא.. עובדה שאת כאן.."
"אני גם נשארת!!"
"מה?!"
"למה זה לא בסדר?"
"לא. את לא חוזרת לכאן." אמרה אימה.
ירדן עזבה את אימה ושחררה אותה מהחיבוק.
"סליחה?"
"אין לך מה להתחנן אפילו. פושעת בבית אצלי לא תהיה."
"אבל.." אמרה ודמעות ירדו מעיניה.
"שום א-" אמרה ונקטעה מאחיה הקטן של ירדן שבא לקראתה.
"ירדן!!" צעק ורץ לקראתה. אמא של ירדן נסתה לחסום אותו אבל הוא זחל מתחתיה וקפץ על אחותו בחיבוק חם.
"גיל מתוק שלי כמה התגעגעתי אליך!!" אמרה ודמעות בעיניה.
"גיל בוא הנה." אמרה האם.
"אבל אמא ירדן חזרה!!"
"היא לא חזרה. היא באה לבקר." אמרה.
ירדן הייתה בהלם.
גיל לא עזב אותה ונשאר לחבק אותה.
מאז ומתמיד הם היו ממש קשורים.
"אני לא. אני באתי להישאר." אמרה.
"הבעיה שאת לא רוצה אותי." בכתה נישקה את גיל ורצה במהירות.
~~~~~~~
עופר ישב על הדשא מקשיב לדממה, לשקט. קצת נרגע מהצרות עם יעל.
פתאום הוא שומע קולות ריצה, הוא נעמד והביט מסביב.
פתאום מישהו נתקל בו.
"ירדן! מה קרה מאמי?" שאל.
ירדן רק חבקה אותו ובכתה.
הם התיישבו על הדשא, מחובקים.
"אז מה קרה?" אמר.
"אמא שלי לא רוצה שאני יחזור הבייתה." אמרה ובכתה.
"רוצה להיות אצלי?" אמר ישירות.
"מה?"
"רוצה לגור אצלי.. אני גר לבד.."
סורי על האיחור... מקווה שאהבתם =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: