לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפור בהמשכים, שאף פעם לא נגמר =]



Avatarכינוי: 

בת: 29

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

1/2008

פרק 11


ירון יצא מהחדר. הוא הלך לכיוון החדר שלו ושל סיוון.

הוא נכנס, ולא ראה את סיוון.

הוא הלך בכל המסדרונות, לחפש אותה,

ולבסוף החליט לצאת לחצר כאופציה אחרונה.

ואז, הוא ראה את סיוון.

אבל לא רק סיוון, גם תומר, מתנשקים על הדשא.

~~~~~~~~~~~

הוא עמד שם משותק. בלי לזוז.

פשוט בהה בשני האנשים על הדשא.

כנראה שהיא החליטה לא לחכות לי..

אולי באמת זה מגיע לי?

אבל זה עדיין מוזר...

ממש אתמול היא שמה זין לחבר שלה כדי להיות איתי,

והיום.. כנראה שהיא שמה לי זין.

הוא השתדל להסתובב לצד השני במהירות,

ופנה לחדר שלהם- שלו ושל סיוון.

הוא התיישב על המיטה, בה ישב עם סיוון, בה ישן עם סיוון.. בה  נישק אותה.

תומר הזה לא אמור להיות החבר הזה שלה שתקע לה סכין בגב?

מה פתאום היא הולכת אליו?

מה הוא עושה פה בכלל?

כל פעם עוברת למישהו אחר..

אולי זה קצת מטומטם שאני חושב ככה..

לי היו שלוש חברות בבת אחת..

~~~~~

תומר היה צריך לחזור הבייתה.

נישקתי אותו נשיקה ארוכה על השפתיים, ואז הוא הלך לדרכו.

מיד אחרי שהוא הסתובב, מחקתי את החיוך המזויף שחייכתי.

על מי אני עובדת?! אני לא אוהבת את תומר יותר!

למה כמו מטומטמת הלכתי ובכיתי לו??

למה במקום ללכת לסלוח לירון.. במקום להחזיר אותו אלי מחדש..

יש רגעים שאני לא מבינה את עצמי.

איך אני מסוגלת להתנשק גם עם ירון וגם עם תומר?

אני צריכה להחליט, לאיזה כיוון אני רוצה ללכת:

ירון<>תומר

פסעתי באיטיות לעבר החדר שלי ושל ירון, מוכנה לגמרי לכל מה שהוא יגיד.

בכל כמה צעדים האטתי את מהירות הצעדים שלי,

וככל שהתקרבתי יותר לחדר, פסעתי אליו לאט ולאט יותר.

לבסוף הגעתי לדלת, וראיתי את ירון, יושן.

העיניים שלו היו עצומות.

התיישבתי לידו.

ליטפתי את השיער שלו בעדינות, כדי לא להעיר אותו.

ואז נזכרתי בירדן הזאת.. בשרון..

ירון הוא לא בנאדם פנוי.. יש לו חברה..

זה לא רק אני...

הרמתי את היד שלי, מתרחקת ממנו בזהירות.

"למה הפסקת זה היה דווקא נעים.." אמר.

"אתה ער?!"

"כן... בואי נו.. אני צריך לדבר איתך" אמר.

נשכבתי לידו, על המיטה הצפופה, מסתכלת בעיניים העמוקות שלו.

"כן.. על מה אתה רוצה לדבר?"

"איזה שאלות רטוריות הולכות פה.."

"נו?!" נאנחתי.

"סיוון.. אני מצטער." אמר.

"גם אני מצטערת."

"על מה?"

"על זה שהכרתי אותך בכלל."

"נו סיוון אל תשחקי אותה עכשיו. אני יודע מצוין שאת רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך."

"אז נראה לי שזה אומר שאני לא רוצה אותך בכלל.."

"אז זהו שלא."

"ירון. אתה היית עם חברה ממש יום אחרי שהתנשקנו. למה אתה מצפה שאני יאמין שאתה אוהב אותי?"

"אולי ככה." אמר וקירב את שפתיו אל שפתי כדי לנשק אותי.

דחפתי אותו אחורה כסימן לדחייה.

"ירון.. זה לא צחוק עכשיו. אל תספר לי עכשיו את הבדיחות המעפנות שלך."

"אוקי. להגיד לך את האמת?"

"כן."

"אז הלכתי היום לירדן, ואמרתי לה שאני רוצה שאני והיא ניפרד.. ו.."

"ירון אל תשחק א.."

"סיוון!! די תני זכות קדימה לזקנים."

"טוב.. שוט.."

"אז אמרתי לה, שאני אהבתי רק אחת: אותך. ולא אני לא שיקרתי לה. מצידי את יכולה ללכת ולשאול אותה."

הרגשתי את הלב שלי נמס. זאת הפעם הראשונה שמישהו אומר לי שהוא אוהב אותי.

אפילו תומר, לא אמר לי פעם אחת.

אולי תומר אמר לי לפעמים שהוא חולה עלי, שאני כוסית, אבל זה לא אומר כלום.

פה, בנאדם שאני מכירה שבוע, אומר לי שהוא התאהב בי.

כל תנועת שפתיים שהוא עשה, רציתי פשוט התקרב אליו ולנשק אותו.

"ירון.. אא-נ-י.. אמ.." גמגמתי.

לא ידעתי מה להגיד לו. מצד אחד הוא בגד בי, ושילך לעזעזל.

מצד שני הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אז החלטתי ללכת על הדרך הפשוטה, בלי מילים.

התקרבתי אל שפתיו של ירון ונישקתי אותו.

הנשיקה הזאת הזכירה לי, לא רק את הטעם של האהבה,

אלא גם שאני עדיין יוצאת מגעילה מהסיפור,

ושאני איכשהו, יצטרך להיפרד מתומר.

~~~~~

היא רצה במהירות לאורך הרחוב, בלי לדעת איפה היא, או לאן ללכת,

בשיא המהירות.

היא התנשפה בכבדות, אבל ידעה שאסור לה לעצור.

"נו תעצרי כבר!!" צעק אחריה.

היא המשיכה לרוך בכל כוחותיה שנותרו, ולא שמה לב לאבן בדרכה, ונפלה.

"ללא!! אל תתקרב אלי!! לא!! בבקשה!!" זעקה.

אך לא היה מישהו ברחוב שיכל לשמוע אותה.

היא התחילה לבכות, לצרוח.

"או!! סוף סוף עצרת!" אמר.

"אל תתקרב אלי!! לך ממני!!"

"תתני לי את הכסף שלי, ואני הולך. לא תתני, את יודעת מה הולך לקרות."

אמר באכזריות.

היא רעדה מפחד.

זו לא הפעם הראשונה שהיא בורחת.

"אין ל-לי.. א-א-ת ה-כ-כסף.." רעדה.

טוב אז... מקווה שאהבתם! אני מכניסה 2 דמויות חדשות לסיפור..

ו... עודפעם.. מקווה שתגיבו!!

אם אתם כאן תגיבו אל תתעלמו לי!

אוהבת, ומקווה שאתם אהבתם,

נכתב על ידי , 31/1/2008 18:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קורליי ב-8/2/2008 23:57
 



פרק 10


הפעם לא רציתי שניפרד.

לא כעסתי.

אבל מה שכן. כעסתי על ירון.

כעסתי על מה שהוא עשה.

על המהירות שהוא ביקש ממני לסלוח לו.

על זה שהוא נישק אותי שאמרתי לו לא.

ממש בנאדם מגעיל.

אבל תומר? הוא לא כזה.

ובגלל זה אני צריכה להישאר איתו.

ולא רק בגלל זה, אלא גם בגלל שאני אוהבת אותו,

והוא אוהב אותי. לא כמו ה"אהבה" שהייתה לי עם ירון.

~~~~~~~~

זה היה היום הכי טוב שהיה לי בכל הזמן הנוראי הזה..

כשתומר היה לידי.. כשתומר סלח לי וניחם אותי.. גם כשהייתי הכי מגעילה אליו..

איך כל פעם בני אדם משתנים..

תראו:

ירון- היה הבנאדם הכי מושלם ביקום.. ובגד בי.

שרון- החברה הכי טובה בעולם.. בגדה בי.

תומר- החבר ההיסטורי שההיסטוריה איתו לא נגמרה, גומר איתי ברגעים הקשים שלי,

ואז מתחרט וחוזר למרות שהכאבתי לו.

והכי חשוב, אני- איך ברגע אחד נהייתי עבריינית, ששמה זין לחבר שלה.

פתאום התחלתי להבין.. אנשים תמיד היו כמו שהם..

אבל לכל בנאדם.. יש מסכה. אם היא יפה כמו ירון, אם היא מכוערת,

אם היא גדולה, ואם היא ממש קטנה- לכולם יש אופי מתחת למסכה הזאת.

האופי של המסכה היפה: בדרך כלל מתגלה בנאדם חרא.

האופי של המסכה המכוערת: בדרך כלל הבנאדם מתרחק מכולם..

האופי של המסכה הגדולה: בנאדם שמסתיר הכל מכולם.

האופי של המסכה הקטנה: בנאדם שלא יכול להסתיר כלום.

ואני יודעת שזה נשמע מטומטם, אבל אם חושבים על זה,

זה הכי הגיוני שבעולם.

וזה מה שאני הבנתי באותו רגע, שתומר חיבק אותי על הדשא.

פשוט ישבנו בשקט בלי לדבר.. אבל כל פעם שהסתכלנו אחד על השני,

זה היה ממש שיחה שלמה.

כל פעם שהתנשקנו.. זה היה ממש להגיד את כל מה שמרגישים..

תגידו לי שאני משוגעת אבל זה מה שהרגשתי.

"סיווני.." אמר תומר.

הסתכלתי עליו.

"תקשיבי.. את מוכנה סוף סוף לספר לי, למה את פה?" שאל.

לא רציתי לספר. התביישתי.

אולי זה תומר.. אבל בגלל זה זה הכי מפחיד לספר.

לספר לבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם.. את הדבר הכי רע שעשית..

שבגללו אתה במן בית כלא.. זה ממש קשה..

"תומר.."

"סיוון אני מתחנן שתספרי לי! אין לי מושג למה את פה! אולי.. אולי.. אולי נמצא דרך להוציא אותך מפה אם

תספרי!!" אמר.

"זה לא יעזור.." אמרתי.

"אז תספרי בכל זאת.." אמר.

"טוב." אמרתי.

השתתקתי לכמה רגעים. חוששת. חושבת. מהססת.

"טוב אני יספר לך. אבל בתנאי, שאתה לא עוזב אותי כמו בהתחלה." אמרתי.

"אוקי." אמר.

"ת'שבע"

"נשבע."

התנשמתי בפחד.

"אז.. בקיצור הגעתי לפה, בגלל גנבה." אמרתי.

תומר הקשיב.

"אתה יודע שהמשפחה שלי במצב כלכלי קשה.. אז.. רציתי לקנות לאמא שלי מתנה ליום האם..

ו.. לא היה לי כסף.. וגם לא מצאתי מתנה.

אז הלכתי פעם אחת ברחוב, בלילה.

עברתי והסתכלתי על כל החנויות.

וראיתי באחד מחנויות הראווה, שרשרת ממש יפה. אבל..." נעצרתי.

"אבל?"

"היא הייתה בשווי 500 ש"ח!"

"אז גנבת אותה?!"

"רק רציתי לקנות לה מתנה יפה! רציתי לשמח אותה ביום האם! והיא שמחה!" חייכתי ומיד אח"כ חיוכי נעלם.

"אבל בפעם השנייה שעברתי ליד חנות תכשיטים בלילה.. כבר לא שלטתי בזה..

ראיתי שלא תפסו אותי בפעם הראשונה.. אז למה שיתפסו אותי בשנייה?" גיחכתי בעצב.

ירדה לי דמעה בקצה העין.

"אז גגנב-בתי.. ג-גם אוותה" גמגמתי.

התחלתי לבכות. הסתובבתי עם הגב לתומר. לא רציתי שהוא יראה.

פחדתי שהוא מתבייש בי.

יש לו חברה גנבת. בלי מוסר. אחת שבוכה על שטויות. על זה שהיא גנבה.

לא מבינה שזה לא עוזר.

כיסיתי את העיניים שלי.

"סיוון.." אמר.

לא רציתי להסתובב.

"אתה לא חייב לסלוח לי ז-זה בס-סדר.. אני מב-בינה" גמגמתי בבכי.

"סיוון, אני לא צריך לסלוח לך את לא עשית לי כלום." אמר.

"אני כן.."

"כן אבל זה כבר לא קשור..  סיוון.. זה בסדר.. לי זה לא אכפת.. זאת אומרת כן אכפת לי..

אבל אני לא יפרד ממך בגלל זה" אמר, ונגע בכתף שלי.

הסתובבתי אליו, וחיבקתי אותו.

"מבטיח?"

"נשבע!" אמר ושם את היד שלו, במקום על הלב שלו, על הלב שלי.

אל תדאג תומר.. אני לא כועסת.. הלב שלי באמת שלך..

~~~~~

ירדן ישבה בחדר שלה, על המיטה.

היא הוציאה סתם מחברת ריקה, והתחילה לצייר.

התחילה לצייר קווים קטנים ודקים, שנחקקו על כל הדף.

היא סתם ישבה שעה ורק ציירה.

בסוף, בציור שלה היה נער ונערה, מחזיקים ידיים,

ממש כמו הציורים של הילדים הקטנים.

רק שבציור שלה, הנער הסתכל הצידה, לכל שאר הבחורות שבצד.

והנערה, כמו עיוורת, חייכה.

"איזו בוגרת אני" מלמלה, ורצתה לזרוק את הדף.

ואז היא לקחה את העיפרון, ונעצה אותו בין הידיים של הנער והנערה.

עד שהציור נקרע לשניים.

היא לקחה את החלק של הנער, וראתה, שהוא עדיין שמח עם כל הבחורות האחרות.

כנראה שזה מה שאמור לקרות.

תמיד היא מוצאת את הבחורים הדפוקים.

קודם היא הייתה חברה של איזה ערס, שאין לה מושג למה היא התאהבה בו.

אח"כ של איזה ילד תמים שבגד בה.

ועכשיו של ירון.

היא ניסתה לחבר את החלקים, אבל הם לא התחברו.

אפילו הקרע לא היה תואם לחלק השני.

היא זרקה את שני הניירות על הרצפה.

ירון נכנס לחדר באותו הרגע.

היא נעצה בו מבט לא ברור.

"ירדן.." אמר והתקרב אליה.

"אל תתקרב אלי!!" אמרה.

ירון עצר וגיחך.

"ירדן אל תהיי ילדה קטנה.. אי אפשר לדבר כמו בני אדם?"

"לדבר כמו שעשית עם סיוון? עם שרון שעכשיו נודע לי עליה? מה עם כל השאר שאני לא יודעת עליהן?"

ירון נאנח.

"טוב בסדר.." אמרה.

ירון התיישב לידה, ואז הבחין בניירות על הרצפה.

הוא הרים אותם והסתכל בהם.

"זה באמת מה שאת מרגישה?" אמר.

"כן, וזה לא עניינך" אמרה וחטפה ממנו את הדפים.

"תגידי את בחיים לא תתבגרי?"

"סליחה? מי שמדבר. לא יכול להתחייב לאחת אז לוקח כמה."

"ירדן. אולי זה לא נראה לך ככה, אבל רק לאחת הרגשתי משהו באמת."

ירדן חייכה בתוך ליבה. הוא אהב רק אותי.

"את מי?"

"את סיוון."אמר.

הכל נשבר בתוכה באותו רגע.

החיוך שלה נמחק באותו רגע. היא רצתה לחנוק אותה, אבל ידעה שהיא כעסה בדיוק באותה המידה.

"אז מה אתה רוצה ממני?" סיננה.

"אני רוצה לבקש סליחה."

"אתה יכול לבקש, אני לא יסלח."

"ירדן.. אני מצטער.. את רואה שאני אומר לך רק את האמת."

"כן בשביל שאני יסלח לך ואז תוכל לדפוק את סיוון בלי ייסורי מצפון."

"ירדן את יודעת שזה לא ככה!"

"אבל זהו.. שאני יודעת שזה בדיוק ככה."

"טוב ירדן! כמה אני יכול לבקש! את רוצה שאני יתחנן?!"

"בוא תנסה נראה אם זה יעזור."

"אוקי." ירון ירד על הברכיים.

"בבקשה תסלחי לי המלכה ירדן!!" אמר.

ירדן לא יכלה לעצור את הצחוק.

"אוו ככה את נוורמלית." אמר והתיישב בחזרה לידה.

ירדן חיבקה את ירון.

"ידידים?" אמר.

ירדן היססה.

"אוקי."

ירון יצא מהחדר. הוא הלך לכיוון החדר שלו ושל סיוון.

הוא נכנס, ולא ראה את סיוון.

הוא הלך בכל המסדרונות, לחפש אותה,

ולבסוף החליט לצאת לחצר כאופציה אחרונה.

ואז, הוא ראה את סיוון.

אבל לא רק סיוון, גם תומר, מתנשקים על הדשא.

הוו הוו.. יצא לי פרק די ארוך =]

החלטתי לנסות להאריך את הפרקים לא שווה.

וגם הוא יצא קצת תמים..

וגם עם מלא מלא פתגמים... =S

מוזר..

ועוד פעם... אתם לא שולחים רעיונות..

=S

טוב לא נורא..

רעיונות לפרק 11 תשלחו לי בתגובות..

אוהבת,

 

 

 

נכתב על ידי , 30/1/2008 15:52  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אאאאאניי XD ב-31/1/2008 17:34
 



פרק 9


הלכתי במסדרון, לחפש את ירון.

בדרך ראיתי את שרון, שכל כך רציתי לפוצץ אותה במכות,

את הדס שלא מדברת איתי בכלל..

ועוד כמה אנשים שאין לי מושג מה הם..

ושני אנשים שמתמזמזים בטירוף.

חזרתי כמה צעדים אחורה.

זה לא שני אנשים.

זה ג'ינג'ית אחת אמיתית, לא כמוני.

וירון אחד.

~~~~~~~~~~

"ירון?!" לא האמנתי למראה עיני.

ירון קפא במקומו.

"אה.. קמת?"

"כן מה זה מה שעשית כל בוקר, גם כשהיית עם שרון?!" אמרתי.

הסתכלתי בבחורה לידו.

היא ג'ינג'ית באמת.

אז בגלל זה אומרים שיש כאלה שצועקים את השם של החברה שלהם בסקס.

כל הזמן הקצר הזה שהיינו ביחד.. שבכלל הכרנו..

הוא רק דימיין שאני היא..

למה?

הילדה הסתכלה עלי. היא הביטה בחזרה בירון.

"ירון, יש משהו שלא סיפרת לי?" שאלה.

ירון כיסה את פניו בידיים שלו.

הוא יצא מהחדר בלי לומר מילה.

"חתיכת זבל!!" צעקתי והתיישבתי על המיטה.

הילדה הסתכלה עלי.

רציתי לפוצץ אותה במכות, אבל ידעתי שהיא לא ידעה כלום.

ירדה לי דמעה, ועוד דמעה. פשוט ידעתי שלא שווה לבכות עליו,

אבל לא יכולתי להפסיק.

הילדה התיישבה לידי.

היא רצתה לחבק אותי, אבל לא הכירה אותי.

היא רצתה לעזור לי, אבל הרגישה מבולבלת כמוני.

"אמ.. אפשר לדעת לפחות איך קוראים לך?" שאלה.

"סיוון.. ולך?" אמרתי מגמגמת.

"ירדן.. אני ממש לא ידעתי אני נשבעת לך!! אם הייתי יודעת בחיים לא הייתי עושה את זה!" אמרה.

"זה בסדר.." גמגמתי.

רק אז שמתי לב שאנחנו ממש דומות.

חוץ מהשיער..

באמת שממש דומות..

התווי פנים, מבנה השיער.. העיניים.. רק ג'ינג'ית אני לא..

גם לה היו תלתלים.

וגם היא הייתה שטוחה..

מה נולדתי עם תאומה שאני לא יודעת עליה?

גם היא נראתה בוחנת אותי.

"יצאנו פראייריות.." אמרה.

"כן.."

~~~~

תומר ישב על הספסל בבית הספר.

הוא כמו חיכה לסיוון במקום הקבוע שלהם.

הוא ידע שהוא לא היה בסדר.

הוא לא היה צריך להיפרד ממנה ככה.

הוא היה צריך להיות איתה בטוב או ברע.

אבל הוא לא היה שם.

ואז הוא התחרט, והיא כבר המשיכה הלאה.

אולי הוא ינסה שוב?

אי אפשר לוותר ככה על אהבה..

הוא החליט לבוא היום בערב, לבדוק אם היא סולחת.

~~~

היה כבר לילה. הלכתי לחדר שלי. ראיתי שמה את ירון יושב על המיטה למטה.

"סיוון.." אמר.

התעלמתי ממנו ועליתי למיטה העליונה, נשכבתי שמה ועצמתי עיניים.

"סיוון" חזר.

לא עניתי לו. הוא עלה למעלה לידי. הסתובבתי לצד השני.

"סיוון תסתכלי עלי!"

"לא רוצה להסתכל עליך!"

"סיוון!"

"תעזוב אותי" אמרתי. נצמדתי לקיר כמה שאפשר. רק רחוק ממנו.

"אבל אני לא רוצה לעזוב אותך." אמר.

לא עניתי לו.

הוא התקרב אלי בכוונה.

"עוף ממני כבר!!" הסתובבתי אליו וצרחתי.

"טוב.. איך שאת רוצה.." אמר.

בשיא החוצפה, הוא נישק אותי ואז ירד למטה.

"בטח זה מה שאתה תעשה גם לירדן נכון?" סיננתי.

ירון שתק ולא ענה לי.

ירדתי מהמיטה ויצאתי החוצה, לחצר. הריתוק כבר לא עיניין אותי.

מצידי הוא כבר עבר.

בינינו? אפח'ד לא משגיח באמת.

יצאתי החוצה לחצר ונשכבתי על הדא והתחלתי לבכות.

ואז ראיתי צל.

הסתובבתי מהר אחורה, וראיתי את תומר.

"תומר!" אמרתי בשמחה וקמתי לחבק אותו.

הפעם לא הייתה לא שום בעיה.

"סיווני למה את בוכה?" שאל.

"אתה כל כך צדקת.." בכיתי.

"במה? אני צודק כמעט בכל דבר שאני אומר." צחק.

"על הילד הזה שהיה איתי בחדר כשבאת."

"מה אמרתי עליו?"

"אמרת שאני עוברת חברים יותר מידי מהר בלי להכיר אותם.. וצדקת.." בכיתי על הכתפיים שלו.

"סיוון.. אל תבכי.."

"אתה סולח לי? בבקשה!! בבקשה תסלח לי! הייתי ממש מטומטמת." התחננתי.

"כן סיו.."

"אני מצטערת כל כך.." קטעתי אותו.

תומר היה ממש מופתע כנראה מאיך שבכיתי, כי הוא כמעט לא אמר כלום.

התיישבנו שנינו על הדשא.

המשכתי לחבק את תומר.

הוא כל כך התחרט על מה שעשה.

הפעם לא רציתי שניפרד.

לא כעסתי.

אבל מה שכן. כעסתי על ירון.

כעסתי על מה שהוא עשה.

על המהירות שהוא ביקש ממני לסלוח לו.

על זה שהוא נישק אותי שאמרתי לו לא.

ממש בנאדם מגעיל.

אבל תומר? הוא לא כזה.

ובגלל זה אני צריכה להישאר איתו.

ולא רק בגלל זה, אלא גם בגלל שאני אוהבת אותו,

והוא אוהב אותי. לא כמו ה"אהבה" שהייתה לי עם ירון.

מקווה שניהניתם! הפרק היה אמור להיגמר כשתומר בא אבל האירכתי אותו קצת..

ו... כרגיל..

תביאו לי רעיונות באימיילים!!

[email protected]

[email protected]

נכתב על ידי , 27/1/2008 14:21  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jamie ב-29/1/2008 17:14
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDrAMa Queen :0 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DrAMa Queen :0 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)