סיפור בהמשכים, שאף פעם לא נגמר =]

פתאום מישהו דחף אותי. פקחתי את העיניים וראיתי את שרון נדחפת ומתחילה לנשק את ירון.

והוא לא שם לב.

ישבתי על המיטה המומה, מהחוצפה הענקית שלה.

"מה את עושה?!" צעקתי עליה.

ירון פקח את העיניים שלו, וראה את שרון.

הוא מיד דחף אותה מעליו בבהלה.

"נו ירוני.. אני עדיין מנשקת טוב?"

~~~~~~~~~~~~

ירון עדיין היה בהלם.

אני הייתי עדיין בשוק.

שרון עדיין נמרחה עליו, כשהוא מנסה להעיף אותה.

"שרון?! מה את עושה מפגרת?!" צעקתי.

"נו ירונוש לא ענית לי עדיין.." התעלמה.

היא התחילה לסדר את המיני שלה, מה שירון לא יכל להפסיק להסתכל עליו.

ראיתי אותו פשוט נועץ בה מבטים מפחידים.

כאילו עוד דקה הוא מזיל ריר.

כל כך התעצבנתי. כל ה'אהבה' שלנו ואתה זורק אותה בשביל איזו זונה?!

העפתי לשרון כאפה. כל הלחי שלה הייתה אדומה.

"מה את חושבת שאת עושה?!" קמה.

"סיוון אולי כדאי ש.." ירון התחיל להגיד.

פשוט העפתי גם לו סטירה.

בוא נגיד ששניהם היו ממש ממש מופתעים.

פשוט קמתי מהמיטה, עם התחבושות, אינלי מושג איך, והלכתי הכי מהר שיכולתי (לרוץ לא הצלחתי).

בסוף אחות תפסה אותי והחזירה אותי לחדר. הם כבר לא היו שם.

~~~

שרון נעלה את הדלת.

"תגידי למה דווקא שירותי בנות?!" אמר.

"ככה כי באלי, למה אכפת לך?" שאלה וליטפה לו את הצוואר.

ירון שתק.

"א-ז.. ממ-ה רצית?" גמגם.

"תקשיב.. ראיתי עליך שאתה רוצה אותי עוד פעם.."

"אבל אני עם סיוון" אמר.

"לא נורא.. אם לא תגלה לה הכל יהיה טוב נכון?" אמרה ופתחה כמה מכפתורי חולצתה.

"א-ממ.. לא חוש-ב.."

"אז בוא תעזור לי לעשות טקס קטן לכבוד זה.." אמרה והורידה את החולצה שלה,

והתחילה לנשק אותו שוב את ירון ולהוריד לו את הבגדים.

~~~~~

ירדן ישבה על המיטה, מחכה לאחות. היא כבר כל כך רצתה להשתחרר,

הרי לא הייתה לה פציעה כל כך חמורה, רק ברגל.. וגם מכה קטנה בראש.

היא כל כך רצתה לפגוש שוב את עופר.. היה באלה להגיע כבר לקטע שהם יהיו ביחד..

אף אחד לא יירד עליה יותר שהיא פנויה. אף אחד.

האחות נכנסה לחדר עם פנקס בידה.

"ירדן? את משוחררת."

"עם התחבושות?"

"לא אני אוריד לך אותן." אמרה והתחילה לפרום את התחבושות.

קצת כאב לה בהתחלה, אבל אח"כ הכל היה בסדר.

האחות סיימה והלכה. הלכתי לקבלה לשים את הפתק שאני משוחררת.

יצאתי מבית החולים והתקשרתי ליעל.

"הלו?" ענתה.

"יעלייי!!" אמרתי.

"ירדנוש נשמה מה קורה?"

"הכל מעוללה אני משוחררת."

"יא מאגניב לבוא לקחת אותך?"

"כן מאמי תודה!!"

"ביי חכי לי!!" אמרה וניתקה.

יופי.. עם קצת התחנפות הכל מסתדר..

~~~~~

כל הראש כאב לי, נראלי שגם בגלל שבכיתי בלי הפסקה.. וגם בגלל הזכוכית..

כל כך כעסתי על שרון..

פתאום חשבתי אולי הוא בעצם ידע זו היא.. אולי הם עכשיו מתמזמזים להם בזמן שאני בוכה?

מצד אחד לא.. ירון ואני זוג מדהים.. והוא אמר שהוא אוהב אותי.. מצד שני... ירון בגד בי..

והוא גם היה יכול לשקר שקר לבן..

"חראחראחראחראחראחראחרחא!!!" צעקתי בכעס.

"מאמי חרא עושים בשירותים לא ליד אנשים.." אמרה מישהי.

הרמתי את הראש מהמיטה וראיתי ילדה צנומה ורזה מאוד, מחוברת לאינפוזיה במיטה לידי.

ואז נזכרתי.

"את!! אני.. אני את היית בפנימייה שם!!" אמרתי.

"כן.. זאת אני.. אני חייבת לך.. עזרת לי המון.. למרות שעכשיו הם רוצים שאני יטחן בלי סוף.." אמרה.

"אה.. את נראית לי מישהי שצריכה לאכול קצת.." אמרתי ומיד התחרטתי.

"כי את נורא חיוורת.." הוספתי במהירות.

"כן קצת.. אבל זה לא כל כך נורא.." זרקה.

אף פעם לא חיבבתי אנורקסיות. כל הזמן אני שמנה אני שמנה ואת נראית כמו השלדים מהסרטים.

~~~~~~~

ירדן קיפצה לה בשביל בדרך לביתה, אחרי חצי שנה שלא הייתה שם.

היא הייתה בטוחה שישמחו כל כך לראות אותה.

דפיקה נשמעה בדלת. אמא של ירדן ניגשה לפתוח את הדלת.

ירדן ראתה את חור המנעול המסתובב, ואת היד הפותחת את הדלת לקראתה.

"אמא!!" צרחה בשמחה וחיבקה אותה.

"ירדן מה את עושה פה?!" אמרה בפליאה, בנימה קצת מאוכזבת.

"מה את לא שמחה שחזרתי?"

"אמ.. בטח שאני שמחה.."

"אוקי.. נפל טיל על הפנימייה ואז הייתי בבית חולים ושחררו אותי!!" אמרה ושמחה.

"אה." אמרה.

"מה את לא מודאגת?"

"לא.. עובדה שאת כאן.."

"אני גם נשארת!!"

"מה?!"

"למה זה לא בסדר?"

"לא. את לא חוזרת לכאן." אמרה אימה.

ירדן עזבה את אימה ושחררה אותה מהחיבוק.

"סליחה?"

"אין לך מה להתחנן אפילו. פושעת בבית אצלי לא תהיה."

"אבל.." אמרה ודמעות ירדו מעיניה.

"שום א-" אמרה ונקטעה מאחיה הקטן של ירדן שבא לקראתה.

"ירדן!!" צעק ורץ לקראתה. אמא של ירדן נסתה לחסום אותו אבל הוא זחל מתחתיה וקפץ על אחותו בחיבוק חם.

"גיל מתוק שלי כמה התגעגעתי אליך!!" אמרה ודמעות בעיניה.

"גיל בוא הנה." אמרה האם.

"אבל אמא ירדן חזרה!!"

"היא לא חזרה. היא באה לבקר." אמרה.

ירדן הייתה בהלם.

גיל לא עזב אותה ונשאר לחבק אותה.

מאז ומתמיד הם היו ממש קשורים.

"אני לא. אני באתי להישאר." אמרה.

"הבעיה שאת לא רוצה אותי." בכתה נישקה את גיל ורצה במהירות.

~~~~~~~

עופר ישב על הדשא מקשיב לדממה, לשקט. קצת נרגע מהצרות עם יעל.

פתאום הוא שומע קולות ריצה, הוא נעמד והביט מסביב.

פתאום מישהו נתקל בו.

"ירדן! מה קרה מאמי?" שאל.

ירדן רק חבקה אותו ובכתה.

הם התיישבו על הדשא, מחובקים.

"אז מה קרה?" אמר.

"אמא שלי לא רוצה שאני יחזור הבייתה." אמרה ובכתה.

"רוצה להיות אצלי?" אמר ישירות.

"מה?"

"רוצה לגור אצלי.. אני גר לבד.."

סורי על האיחור... מקווה שאהבתם =]

מצטערת נורא על האיחור הענק...

שבועיים!! מצטערת המווןן!!

אני עכשיו יושבת ועובדת על הפרק.. פשוט היה עומס:

א. בלימודים

ב. בבלוג עיצובים

זה קשה לעמוד בשניהם... וגם לנהל שני בלוגים.

אפילו סגרתי את הבלוג האישי שלי שוב..

אבל את הסיפור ואת הבלוג עזרה.. אני פשוט לא יכולה לסגור..

לא יכולה להפסיק באמצע וגם לא רוצה.

מקווה שתבינו :(

תגיבו למטה..

"תרד לי מהבטן קודם"

"אה טוב"

"עכשיו. למההההה?!!"

"לא יודע תשאלי את מי שהפציץ אותנו"

"ומה קרה לי?"

"יש לך זכוכית איפושהו בראש."

~~~~~~

(תשמעו עם זה piece of me  של בריטני הנה קישור - לא קשור אבל לדעתי זה ממש מתאים.. וגם השיר יפה בלי קשר..)

"זכוכית?" שאלתי בחשש.

"לא.. אני חושב שאוזן של ח'תולה.. מה נראה לך??"

"אמ.. עדיף לא?"

"אם את רוצה כדורי פרווה.. תהני.." צחק.

פתאום באמת הרגשתי קצת את התחבושות על הראש.

"נו איך אני נראית?"

"כמו קפטן הוק"

"אהוי אהוי.."

פתאום השתררה שתיקה. ידעתי שיש עוד מלא דברים שאנחנו נצטרך לדבר עליהם: תומר, ירדן,

ובכלל על הקשר שלנו.. קשה לבטוח באחד כמו ירון..

פתאום נכנסו שני רופאים עם אלונקה לחדר, הניחו את מי שהיה בה על המיטה לידי והסיטו את הוילון.

התחלתי לזהות את מבנה השיער.. הצבע..

"ירדן!" אמרתי.

"מה?" התפלא ירון.

"זו ירדן בטוח!!" נבהלתי.

"לא יודע.."

"למה אתה כזה אדיש להכל!! היא אקסית שלך!!"

"אקסית להדגיש.."

הייתי כל כך מתוחה ועצבנית באותו רגע, שפשוט העפתי לו סטירה.

כל הפרצוף שלו היה אדום.

הוא היה המום.

אבל בתוך תוכי ידעתי שזה ממש הגיע לו: על הבגידות, השקרים, והאדישות המופרזת שלו לאדם פצוע.

הוא הסתכל עלי במבט רציני, קצת רגיל, קצת כועס, נעלב, מובך.. כל כך הרבה דברים ראיתי במבט הזה..

הסתכלתי עליו ממש באותו מבט. מספרת לו על כל הכעס שיש לי עליו, על הרגשות, והכל במבט.

ופתאום, אין לי מושג למה, פשוט התנשקנו. נשבעת לכם שאף פעם לא התנשקתי ככה.

לא איתו, לא עם תומר, ולא עם הקודמים.

פתאום שכחתי הכל, רק בו התרכזתי. יכול להיות שהיה שווה לבגוד בתומר? נראה לי שכן..

פתאום אחות נכנסה לחדר, ולא שמנו לב.

היא חייכה במבוכה ויצאה החוצה.

אם רק זה לא היה בית חולים.. אולי זו הייתה הפעם הראשונה שלי.. מי יודע..

לא שמנו לב שכל הרופאים יצאו כבר מזמן מהניתוח, ושירדן הסיתה את הוילון כי פשוט היה לה קשה לראות

אותנו.

~~~~~~~

"נו  את חייבת לאכול משהו עינב!"

"לא רוצה.. את תהרסי לי הכל!!"

"מה להרוס לך?! את הקיצור חיים שאת עושה?!"

"אני רק רוצה להרזות!"

"את לא שמנה!"

"אמא, אני 36 קילו זה יותר מידי!"

"יותר מידי?!"

"בדיוק."

אמה של עינב יצאה מהחדר, מיואשת.

"מה שלא ניסיתי לא עבד. אפילו זריקה היא לא מוכנה לקבל. כל מה שנותנים לה היא מקיאה." בכתה.

אביה של עינב חיבק אותה בדאגה. מעולם לא חשב שזה יקרה דווקא לבת שלו.

תמיד היא הייתה החזקה.. מעולם לא הצליחו להשפיע עליה..

ודווקא מראהן המחליא של הדוגמניות האנורקסיות.. זה מה שאהבה?

עינב ישבה במיטה, בוחנת את הידיים שלה שהיו דקות במיוחד. היא לא חשבה כך. היא הייתה בטוחה,

שהיא ממש שמנה ונפוחה.

היא לא הבינה ש-36 זה משקל של ילדה בת 9. זה גם לא הפריע לה.

אבל הפנים שלה, תמיד קרנו. העיניים שלה, התורכיז.. משום מה אפילו הרזון לא הפריע להן לזרוח.

היא רק חשבה על החיוביות.. למרות שאין ממש.. לדעתה העצמות הבולטות, הדקות, היו דבר מדהים.

זה לא היה על היופי (שאין) בזה, על האומץ של מי שעושה את זה. כאלה שמודעים לפי דעתה לסיכון.

~~~~~~~~~

ירדן נזכרה בעופר. אח שלו.. הם לא ממש דומים. אולי הוא לא דיבר על הירון הזה.. טוב נו די לחפש תירוצים.

זה בטוח הוא. היא נזכרה במבט שהיה ביניהם. אחרי שהוא אמר שהוא אח של ירון, השתררה דממה.

הם רק הסתכלו לפעמים אחד בשני. לבסוף היא שברה את השתיקה, ואמרה שהיא צריכה לחזור.

היא נזכרה במבט המדהים שלו.. הוא הרבה יותר חתיך מירון.. אבל אני בקושי מכירה אותו.. עד עכשיו

הוא עשה עלי רושם טוב..

הפלאפון שלה צלצל. החזירו לכולם את הפלאפונים כשעזבו את המוסד. היא זיהתה מיד את מי שכתוב על הצג,

וענתה:

"יעלי!"

"היי מאמי מה נשמע?" אמרה יעל.

"מעולה.. הכרתי מישהו חדש."

"ידיד או עם שאיפות למעלה?"

"נו ככה את מכירה אותי? שאיפות.. שואפים.."

"מי נו איך קוראים לו ספ.."

"אוו חפרנית קוראים לו עופר."

יעל השתתקה מיד. מחנק עבר בגרונה רק מהמחשבה עליו.

" הלו יעלי?"

"מה?"

"מה קרה?"

"אל תיכנסי איתו לקשר אם זה מי שאני חושבת שהוא. אח של ירון?"

"כן... למה לא? הוא חתיך!!"

"אל תיכנסי איתו לקשר!!" צרחה.

"וואו מה הבהלה הגדולה!"

"ככה אל תיכנסי איתו לשום קשר ברור?!"

"טוב תתקשרי אלי שתרגעי.."

אמרתי והורדתי את הפלאפון מהאוזן שלי. לפני שניתקתי שמעתי את יעל צועקת בעצבנות מהפלאפון.

למה לא? כולה בחור שפגשה.. ביררה איך קוראים לו.. התלהבה.. מה הבעייה בו?

חתיך אש..

~~~~~~

עופר נשכב על המיטה שלו. כל כך התגעגע לחדר שלו.. כמה זמן לא היה שם..

הוא לקח דיסק ושם אותו (אין לי רעיון עכשיו להמציא שיר.. שיר מסוים :X)

הוא התחיל לחשוב. מי הייתה הילדה הזאת? איך אמרו לי שקוראים לה.. אגם.. יובל.. משהו עם מים נו.. ירקונית..

לא משנה..

פתאום הפלאפון שלו צלצל. יעל הייתה על הצג.

"כן נשמה מה קורה?"

"א. אל תקרא לי בחיים נשמה!! אחרי מה שעשית לי?!

ב. שלא תעז לגעת בירדן!!"

בינגו! ירדן!!

"מה? ומה?"

"שמעת אותי. אל תיגע, אל תנשום לידה אפילו!!"

"מאמי ומי את שתתערבי?!" כעס.

"אתה נוגע בה אני מספרת הכל למשטרה!"

"את מספרת הכל למשטרה, אז אני יספר הכל למשטרה."

"על מה?"

"על אופיר, את והאופנוע.." גיחך.

אבל יעל לא צחקה. היא ידעה בדיוק על מה הוא מדבר.

"בסדר.. אבל אל תפגע בה" אמרה וניתקה.

~~~~~~

שרון עמדה ליד החדר של סיוון, מציצה ועושה פרצופים מאולצים של גועל. למרות שלדעתה בפנים, זה היה מדהים..

כמו בטלנובלות.. היא רצתה להחליף את סיוון כל כך..

היא החליטה להיכנס. סיוון וירון לא הרגישו בכלל.

הייתי שקועה כל כך בירון. כל נשיקה ומגע..

פתאום מישהו דחף אותי. פקחתי את העיניים וראיתי את שרון נדחפת ומתחילה לנשק את ירון.

והוא לא שם לב.

ישבתי על המיטה המומה, מהחוצפה הענקית שלה.

"מה את עושה?!" צעקתי עליה.

ירון פקח את העיניים שלו, וראה את שרון.

הוא מיד דחף אותה מעליו בבהלה.

"נו ירוני.. אני עדיין מנשקת טוב?"

הוו יצא פרק ארוך ויפה =] מקווה שגם אתם חושבים ככה =]

תגיבו!!!!!!!!!!