החיים המתוקים שלי... [=

מחר, מחר היום האחרון ללימודים!!

כיף מטורףף!!

יהיו לי חודשיים של חופש [זאת אומרת, שבועיים של חופש ואחריהם חודשיים של סידור הבית החדש-ישן, אבל מה ההבדל?]

אתם יודעים, זה באמת קשה לי. אני משאירה כאן מהכל. משאירה מאחור חברים, משאירה מאחור תקוות, משאירה מאחור עיר.

מצד שני, אני מרוויחה חברים, תקוות, עיר.

לא עוד ערסים!

לא עוד בגדים מעפנים!

לא עוד מזרחית!

לא עוד!

אני לא יודעת אם לשמוח או לבכות, מעכשיו הכל יראה אחרת. ואני פוחדת שזה לא יהיה כמו שזכרתי, כי זכרונות תמיד נעימים יותר ממה שהם היו בזמן שחווית אותם.

אני אוהבת את הארץ, אוהבת מאוד, אבל ניו יורק היא המדינה שלי, לשם אני שיכת.

שיהיה לכולם חופש נעים, בהצלחה לכל הבוגרים למינהם, ואל תשכחו שתמיד אפשר לחזור לבקר.

ברבי.