אני יודעת למה החלטתי לכתוב את זה. פשוט כי אני מרגישה נורא.
אני הולכת ממקום למקום עם עצבים מתוחים כאילו ממש עוד רגע אתחיל לבכות .אני גמורה מעייפות אני מרגישה את העיניים כל הזמן, את הדמעות..
חשבתי שהשתניתי שינדלקה לי איזו נורה . ובעצם כן השתנתי אבל לא שינוי טוב.
אני רוצה לבכות. אני כל כך רוצה לבכות.
אני חושבת על דברים ופשוט נכנסת לעצב התהומי הזה כל פעם מחדש.
נמאס לי ללכת ולראות את המבטים של כולם מתעלמים.
נמאס לי לפחד להדליק את אבא ולראות אותו מתעצבן וצועק וכמעט בוכה כמו ילד,.
נמאס לי לפחד לחזור הביתה מהפחד מצעקות ולפחד להגיד דברים כדי לא להצית אותו. וממה אני פוחדת מצעקות?
נמאס לי מאמא שחוזרת בערב ואוכלת ומספרת לי על איזו דיאטה של מישהו מהעבודה ושהיא מרגישה פרה בזמן האחרון אבל משבוע הבא היא יותר תקפיד ואני אשמור עליה נכון?
נמאס לי מהארוחות הפריכיותלחמניהגבינהחסהשעועיתירוקהיוגורטפלפלוגזר ואחר כך הצומות היומיומיים שלא מביאים שום תועלת ואני נראית אותו דבר שמנה מידי.
נמאס לי לשתות יומיום את המאיצחילופחומרים בצורה פתטית כזו.
נמאס לי שאני נמשכת לכל דברשזז ואחרכך מתעצבת שאף אחד לא מתקרב אלי פתטית.
נמאס לי מהתחושה הזאת שני מטרד לסביבה ושאני בלתי נסבלת מבחינת כולם.
כל הזמן אני שוב נכנסת לזה, כל מחשבה מובילה אותי לשם וגם עכשיו אני לא אבכה כי אמא עומדת לבוא.
אני רוצה להשתחרר.
הייתי אצל רופא והוא אמר לי שאני לוחצת שיניים בלילה בצורה מוגזמת מלחצים פסיכולוגים שאני לא משחררת ובגלל זה יש לי את הכאבי ראש הבלתי נסבלים.
ואומרים לי איזה יופי את כל כך שקטה ומופנמת ושונה ויש לך עיניים בוגרות וזה נפלא וזה נורא וזה מסוכן ותזהרי מזה אסור לך לשתוק למה שאומרים לך.
הייתי אתמול באיזה אירוע משפחתי ואשתו של איזה רחוק דיברה איתי והיא סיפרה לי שהיא מרפאת ה"א ושהיא מתבוננת באנשים ולומדת עליהם דברים וזה הלחיץ אותי וראיתי שהיא מתבוננת בי והיא אמרה לי ללכת לקחת אוכל והלכתי. והיא הזהירה את אמא שלי ורציתי לבכות. היא אמרה שאני מופנמת מידיי ומבינה הכל ושזה לא טוב ומסוכן.
אני שונאת את הארועים האלה שכולם עומדים בתור לקבל אנטריקוט וסלט ירוק ואורז עם צימוקים זה מזכיר לי חלוקת אוכל לנזקקים. זה נראה לי לא בסדר התרבות הזאת אני רוצה להתנתק מזה.
אני רוצה להתנתק מהכל. לא רוצה קשר עם כלום.
אני בתוך הכל ואני כלום.
הוא אומר לי שאני חייבת למצוא משהו שאני כן מסדרת ממנו ולא נרתעת ממנו כי אחרת אשתגע. אני פשוט לא מוצאת.
אני כל כך רוצה לבכות.
אני בצום עד יום ששי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
