במקומות הקרים ביותר, עוד אמצא רגשות.

מאז שהפסיכולוגית דיברה עם ההורים, מאז שהאסימון המיוחל שקיוויתי כ"כ לנופלו - נפל, העיניינים מתחילים לחזור לסדרם.

לא לגמרי, ואם לומר את האמת, אני גם לא ממש מצפה לכך. אני תמיד אהיה בן-אדם שטחי שסופר קלוריות באופן מחריד, ומחשב כל צעד בתקווה לשריפת כמות נכבדת של שומן.

המוטיבציה, שאת צעדייה הראשונים הצלחתי להשיג בזכות הרצון העצמי שלי בלבד, רק גוברת ביחד עם התמיכה שאני זוכה לה.

צעקות מרובות, פרצופים כעוסים, ידיים מתעופפות לכיוון הלחיים השקועות שלי, התחלפו בבת אחת לגמרי. כעת, אני זוכה להבנה שמעולם לא ציפיתי לה, או רק חלמתי לקבל אותה.

התפריט החדש שהדיאטנית דורשת מורכבת בעיקר בחלבונים. היא מסבירה שאיבוד המחזור למעלה משלושה חודשים כנראה נובע מאי אכילת חלבונים. את שניים עשר הקילוגרמים שהשלתי מעל גופי עשיתי בדרך לא מבוקרת, ותוך זמן מועט. לא אכלתי כמעט בשר, רק כשהכריחו, או חלב, או גבינה.

הארוחות הקודמות שלי היו מורכבות ברובן עד 600 קלוריות גג, כשבתוכן בעיקר הרבה ירקות, וספורט בין היתר.

התפריט של הזמן הקרוב מורכב כך:

בוקר:

כוס חלב 1%+כפית דבש/סוכר/שוקולית/קפה. (100 קלוריות בערך).

כריך משתי פרוסות של לחם דל קלוריות, עם ממרח גבינה כלשהו/חביתה/שוקולד. (מקסימום 150 קלוריות).

צהריים:

מנת בשר כלשהי+כמות נכבדת של ירקות/חביתה+חצי קופסאת קוטג'+ירקות/קופסאת קוטג'+ירקות. (מקסימום 400 קלוריות).

ביניים:

שני פירות לבחירתי. (100 קלוריות).

ערב:

יוגורט 0%+2 כפות גרנולה. (120 קלוריות בערך).

אני עושה ככל שביכולתי בשביל לא לחרוג אפילו בקצת מהתפריט, אני אצא מזה כבר, אני אצא.

כי אני מאמינה.