חלמתי שהיתעוררתי לאשליה :)

אין הרבה מה לומר. 

בתכלס עברתי את לבנון השניה.. 

ואת ההזעקות בחורף האחרון בב"ש. 

ותאמת אני יגיד אני נהנהת מהאדרנלין שזה מביא לך לגוף 

כשאתה רץ לממד ושומע את ההאזעקה שמלווה אותך בדרך . 

והינה עכשיו גוייסתי. 

וא' זה כבר מלחיץ טיפה יותר כזה אתה צעיר מגוייס.

ויש התראות על חטיפות. 

חוץ מיזה עכשיו גם חברים שלך בצבא

הבני גרעין, גדוד 50 וקרקל שהוקפצו לתגבר ניצבים בשמירות 

(וביטלו לנו את הסמינר הסופש שכולנו חיקינו לו ולהתראות אחד עם השני)

והינה עוד ידיד מוקפץ ,

ועוד -הוא- ידיד מוקפץ, וסוגרים בימקום לצאת 

ואתה עם חברים במרכזיתצ ופתאום, הם מהפייס בעידכונים - חבר שלי הוקפץ. 

ו וגם חבר שלי הוקפץ. 

וצהל מאשר גיוס על צו 8 לעשרות, ויש עוד מאות מאושרים בדרך (מהמילה 'אישור') 

והעיתון עם 10 עמודים על המיבצע. 

והדיבור מיסביב רק על זה .

והינה יצאתי שחצי שעת עוצר שלא היתה מהבסיס (שדה בוקר- עברתי לשם השבוע) 

אבל עוברים במרכזית וחושבים מה יותר גרוב לרוץ  במין מחשבה מקבילה. 

ואז הינה אני בחולון - מה לזה ולעזה.

אבל לא שני הזעקות,

בממד, בן גרעין מחבק (שהוא עצמו הזעקה ראשונה שלו)

ויש בום, ועוד בום, ועוד בום אחד,

ואת מרגישה אותו מתקווץ קצת מקולות הנפילה. 

ונוסף לזה,

אנשים יקרים לך שם,

(אולי הם בעורף ולא בחזית אך תפקידם חשוב לא פחוט בכלל)

בטח אצלהם הזעקה זה כבר סאונדטרק 

קרובים לסכנה,

או קרובים לקו,

עושים את תפקידם.

ואת דואגת.

שתהיהי כבר הסלמה ושהמדינה תעשה משו עם המצב. 

מקווה שישקוט ויהיה סופש רגוע לפחוט. 

לשניה לפני שנחזור לשגרה. 

או ניסיון להחזיר את המצב לקדמותו וטוב יותר . 

נקווה ושיהיה טוב יותר.