למישהו יש אש?
|
| 1/2008
דלילה באוגנדה
המסלול המהיר להרס עצמי. אלכוהול, אוכל, סיגריה, סרטים, הופעות, סיגריה, אלכוהול וגברים.
אנקודוטות תרבותיות, ביקורת על אין לי מושג מה וקצת מהחיים של סטדונטית ירושלמית.
קר היום היום בירושלים. כדי לרדת להוציא את הזבל התעטפתי בכמה שכבות, שמתי את המעיל האקסטרה מחמםן, כרכתי צעיף סביב הצוואר וירדתי להילחם עם הרוחות ועם שלוליות הבוץ שעדיין לא יבשו. בדרך לצפרדע מוזיקה בקעה מאוגנדה. אם לא ניכנס לא נדע.
להקה צעירה בשם Delilah מתחילה לנגן עוד כמה דקות. את ההופעה הקודמת שלהם בתקליט פספסתי כי עבדתי. נכנסתי למקום והזמנתי בירה. הלהקה סיימה את החימום והקהל, שהורכב מכמה קרובי משפחה שרוצים לשמוע את הילדים מנגנים מחוץ למחסן, כמה חברים וקומץ של עוברי אורח, כמוני. כולם עם בירה ביד מחכים לשמוע מה יצא מהשתי גיטרות, בס, תופים ושני מיקרופונים.
ההופעה מתחילה עם רושם ראשוני שהלהקה היתה צריכה להקדיש עוד כמה חודשים לנגינה. הסאונד לא משופשף, גראז' עצבני כששתי הגיטרות מנסות לנסר את החלל הקטן של האוגנדה. הם ניסרו בהחלט וגם הקול שבקע משתי המיקופרונים ניסר את המגברים. איכויות ווקליות גדולות לא בקעו משני המגברים החובבניים אבל מה שכן הרבה אנרגיות פרצו מהם בצהרי יום שישי קפוא של ירושלים.
המוזיקה נשמעה כמו בי סייד נדיר של הפיקסיז. קול זכרי + קול נקבי= פיקסיז חשבתי לעצמי. הגיטריסטית והסולנית הראשית לא זזה הרבה בהופעה ואם היא היתה יכולה להתרחק מהמיקרופון את השתי סנטימטר הנדרשים כדי שהקהל יוכל להתמסר למלים כמו למוזיקה היו יוצרים תחושה יותר טובה של אינטרקציה בין הקהל לבין הלהקה. מה שכן, הגיטריסט והסולן השני לא בחל בשום מאניירות שלא היו מביישות אף הופעה של הצ'ילי פפרז. זה התחיל בפיזוז עצבני ומעיכת הקהל הגם ככה דחוס עוד יותר אל עבר הקיר והמשיך בשיטוט בכל החלל של המקום שכלל גם עלייה על הכורסאות תוך כדי סולו ונפילה מכוונת על הישבן בה הוא המשיך להתחרע על הגיטרה כאילו היתה בובת גומי.
בסך הכל ההופעה היתה טובה, המלים שכן הצלחתי לקלוט היו טובות, עצבניות משהו, לא הכי בוגרות אבל האנרגיות שהרביעייה יצרה במקום היו טובות ביותר. יהיה מסקרן לראות מה יצא ממנה בהמשך. בתקווה שתוך כמה הופעות שפשוף בפאבים קטנים יביאו אותם להופיע במקומות קצת יותר גדולים ולהתמקצע קצת יותר תוך הקפדה שהם מחד לא יאבדו את הסאונד הגראז'י שלהם אבל יהיו קצת יותר ידידותיים לאוזן ולו רק כדי שאנחנו, המאזינים נוכל להינות מהם יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: