"מילים הן כמו מדרגות נעות לחדר מרוחק..."

שלום לכולם,

כמו שהבטחתי, שרדתי את הטיסה חזרה מת"א והנה אני בבית..

כותב לכם על ה-24 שעות הכי מגניבות שהיו לי.

את התמונות של השבוע האחרון אני אפרסם בהזדמנות אחרת...

זה פוסט ארוך וחבל שהוא יראה כמו הפוסט תמונות שנטף עושה

בקיצור, אחרי שנחתנו בת"א נסענו עם אחותו של בן [מיטל המגניבה] לאכול ב"מוז'ס".

אכלתי שם משהו שאסור לדבר עליו [זה סודי ביותר, כי אם אלוהים יגלה הוא יכעס עליי...]

ומשם שבנו הביתה, הנחנו את תיקנו, התלהבתי מביתה של מיטל ונסענו לעזריאלי.

שם פגשנו את יובל, בת הדודה הסופר מגניבה של בן. ומפה - תמונות

יובל שותה אייס ארומה בעזריאלי.

משם לקחנו אוטובוס ונסענו לדיזינגוף סנטר.

בכניסה לחנות של תומר, שקניתי שם דיסקית וסיכות.

אני, יובל והדיסקית בכלי זמר.

באוטובוס חזור לעזריאלי בן נתקף בהתרגשות, או שסתם כאבה לו הבטן.

אחרי מאות ניסיונות כושלים הצלחנו להצטלם ביחד.

והוא אומר שהוא לא אימו. שיתבייש.

כשיובל מדברת עם אבא ועושה פרצופים.

שתי בנות נחמדות מהוד השרון שאמרו לנו באיזו תחנה לרדת.

תמונת עזריאלי שבן צילם. שלי פשוט נורא מכוערות.

ניסינו למצוא מונית והחלטנו חזרה לעזריאלי אחרי חצי שעה של שוטטות בצומת, כמו שתי זונות.

אז כאן זה בן מדגמן גשר עם מדרגות נעות.

למרות המראה שלי, החלטתי גם אני לדגמן. ונכשלתי.

שבנו הביתה, התארגנו ויצאנו אל עבר ההופעה.

הערה: יסמין, מומלץ לך שלא להמשיך בקריאת פוסט זה. תודה.

הכניסה לזאפה.

ברק גביזון בהופעת החימום של מלכת הפלקט. אח"כ הוא חזר להופיע עם מטרופולין.

מלכת הפלקט היו מעולים, אז הלכנו להגיד את זה לברק.

ובן הצטלם איתו.

וגם אני

כאן עלו מטרופולין ואנחנו התחלנו להשתגע.

דנה עדיני תותחית, על אמת.

ועופר מאירי מחפש חייזרים.

וגם רוני אלטר הייתה מעולה. כולם היו מעולים. הייתה הופעה מטורפת!

יסמין, אם המשכת לקרוא עד לפה, תעשי לעצמך טובה ותצאי. זה לא ממשיך טוב בכלל!

כשעברי עלה לבמה אני כבר הייתי באטרף אז בן המשיך לצלם.

עברי קלט שמבין כל הקהל המת אני ועוד כמה רק קופצים ומלהיבים... אז הוא הסתכל עלינו.

אבל הוא לא נחמד כי כשהוא ירד רציתי לצלם אותו והמנהלת שלו העיפה אותי, והוא התעלם.

אבל הוא שר ממש טוב, והם עשו את "לאונרדו" בגרסת הבנות נחמה כזה. משעשע ביותר.

מכאן זה הולך ומשתפר.

ביקשנו מהשומר להיכנס למאחורי הקלעים כי אנחנו באנו מאילת ולפני זה כשעופר מאירי ירד לפני ההדרן,

ביקשנו ממנו להצטלם והוא אמר שאח"כ אפשר אז נכנסו והתבקשנו להצטלם רק עם שני אנשים ולצאת.

השומר הלך לדנה עדיני וביקש ממנה להצטלם איתנו, והיא הסכימה.

אני ודנה שאפילו לא דיברה איתנו והייתה די עייפה או מסוממת.

ודנה עם בן.

מכאן השומר עזב אותנו והתחלנו לחפש את עופר מאירי וראינו אותו עומד בצד ומדבר עם מישהי..

מישהי קרחת, די נמוכה, רזה ואני התחלתי להשתולל ואמרתי לבן שזאת נינט.

רועד מפחד, התרגשות ולבן מתמיד ניגשתי אליה וסיפרתי לה ולעופר שבאנו מאילת ואני בשוק שאני רואה אותה פה,

ואני מעריץ שלה והחדר שלי מפוצץ תמונות ופוסטרים שלה והיא צחקה ועופר אמר שזה בסדר, ושגם לו יש.

אז ביקשתי ממנה להצטלם והיא הסכימה.

כל כך התרגשתי. אתם לא מבינים. באמת.

נינט תודה

פה בן ביקש מעופר להצטלם והוא הסכים, וכשבאתי לצלם נינט אמרה שאלה אם אני רוצה גם להצטלם,

לקחה את המצלמה שלי וצילמה את שלושתנו. עופר ניסה לעשות פרצוף מוזר אבל נינט הסתבכה עם הצילום,

ולא הצליחה לתפוס אותו. הוא אמר שהוא נראה כמו מפגר בתמונה הזאת

מכאן הלכנו לרוני אלטר וביקשנו להצטלם, והיא הסכימה והייתה ממש ממש נחמדה.

וזה החיוך הכי מאולץ שיצא לי בחיים מאז כיתה ג'. בחיי.

אבל היא ממש ממש נחמדה, באמת.

אח"כ אמרתי שעד שאני רואה את נינט אני לא מוותר, חיפשתי דף ועט ומצאתי [עיפרון, אבל עדין..]

וחיכינו שנינט תתפנה מהשיחה שלה עם דנה עדיני.

כל הזמן הזה השומר מסתובב ומחפש את מי להעיף ואני ובן עומדים עם הגב אליו ומתפללים שלא ישים לב אלינו.

בקיצור, נינט התפנתה וניגשתי אליה ואמרתי שאני יודע שהיא לא אוהבת שמפריעים לה,

אבל זה חשוב לי ואם היא יכולה לחתום לי והיא הסכימה שוב

וקיבלתי ממנה גם חתימה וגם עיפרון.

יצאנו משם ובדרך אמרנו ביי לעופר שעמד בכניסה והוא אמר לנו שנבוא לעוד הופעות,

ואמרנו לו תודה ויצאנו. חיפשתי למי להתקשר אבל כולם ישנו חוץ מליזה,

שדיברה איתי 10 דק' ושיגעתי אותה.

הלכנו לישון וכל הלילה הייתי מאושר...

קמנו, התארגנו, הלכנו לנמל ת"א לאכול בארומה ומשם חזרנו.

היו לי 24 שעות הכי מטורפות, מגניבות ומיוחדות שהיו לי בכל החיים.

אז תודה לבן, למיטל, למטרופולין על ההופעה המטורפת ולנינט שהעלתה לי חיוך מטורף.

עד הפעם הבאה בזאפה [בתקווה שיסמין תבוא]

ניב.