"מילים הן כמו מדרגות נעות לחדר מרוחק..."

"She makes me feel so ill at ease,
My heart is really on its knees.
But I keep a poker face so well,
That even mother couldn't tell.
But my baby's so vain,
She is almost a mirror.
And the sound of her name,
Sends a nervous shiver down my spine,
Down my spine."

השיר הזה מתנגן כל כך הרבה בתקופה האחרונה,

בכלל כל האוסף הזה מתנגן די הרבה.

גם היהודים לא יוצאים לרגע מהראש.

כנראה שזאת תקופה טובה, לא?

האמת, שהרבה חדש אין.

הכתבה על TPK יצאה, וקיבלתי די הרבה מחמאות עליה.

אני מקווה שהיא עזרה קצת לקדם את הסינגל... שלא שמעתי עדין.

השבוע הזה הולך להיות עמוס מאוד,

בהכנות לטיול השנתי, במבחן במתמטיקה שצריך להתחיל ללמוד,

בשיעורים של מורנו ובעיקר בהתמקדות בזה שאני ממש עייף.

העיצוב החדש צריך לעלות בחודש הזה,

יש כבר התחלה והיא נראית מבטיחה.

אז באמת תצפו לזה, כי לשם שינוי זה עיצוב אמיתי.

למדתי בתקופה האחרונה הרבה על אנשים ותופעות.

על זה שהאדם הכי קרוב עלייך יכול לתקוע לך סכין בגב למדתי כבר מזמן,

אבל לא ציפיתי גם לתלונות מאנשים כאלו.

מסתבר שזה לא יפה להגיד את מה שאתה חושב באמת על האנשים האלו,

הם נפגעים מזה שאתה מדבר עליהם ככה.

הם לא יסמסו להגיד לך "מזל טוב על זה שהגשמת חלום"

או "בוא נדבר ונסגור את הדברים" כי אחרי הכל זה לא בכבוד שלהם.

אבל לקבל SMS שמודיע לך שהם נפגעו מההגדרה שלך עליהם אתה עלול לקבל.

את האמת? לא הפסקתי לצחוק ממנו כמה שעות טובות,

ואני לא צחקתי לבד, אז זה אומר שאני לא כ-זה מופרע.

אם את חושבת שמותר לך להתלונן אחרי ההתנהגות שלך בחודשיים האחרונים,

שמותר לך לשחק אותה פגועה אחרי שחודש לא שלחת אפילו הודעה,

אז תשאירי את זה בגדר מחשבה.

אם בא לך לשבת ולדבר ולנסות לסגור את העניין הזה, מה שקשה לי להאמין שיקרה,

את מוזמנת לבקש ונראה איך זה זורם.

"מה עוד ביקשת?"

ולסיום הפוסט החסר כל משמעות הזאת,

אני רוצה להציג בפניכם את נפלאות המחשב החדש של בן, מקס.

יש לו מחשב חדש מקינטוש, והוא באמת מחשב מגניב,

ואחד הדברים היותר משעשעים שלו זה הPhoto Booth.

בין כל תמונות התועבה והגועל שצולמו בו,

בחרתי להציג את התמונה היחידה שלי ששואפת להגדרה: סביר.

אז עד הפעם הבאה,

[שזה בטח יהיה בלילה שלפני הטיול השנתי]

ניב.