רק אם היה לי את האומץ והיכולת לעמוד מולך.

חצי שנה אני חיה איך באותו חדר כל כך הרבה הפוכות עברתי איתך, הכרתי מישהי שחשבתי שיכולה להיות החברה שלי כמו הנפש התאומה שלי. כל כך כיף לי איתך יש לי הרגשת פתיחות כזאת שאןלי עם אף חברה אחרת, אפילו לא אמבר.

בכל זאת הגעת לכאן איכשהו לא? לא כתבתי כאן מאז יום לפני הגיוס שלי, ובשביל אחת כמוני הגיוס זה משהו שבאמת שינה לי א החים והתפיסה לגבי כ"כ הרבה. כל החוויו שחוויתי כל החיים לא חוויתי בזמן כ"כ קצר כמו הצבא.

שנאתי אותך בהתחלה. היית שחורה ומגעילה אליי בלילה הראשון שלי בכנף רק שמעתי איך את מלכלת עליי שישנתי לך על המיטה שהיית באפטר ואיך את לא רוצה שאני יתקלח לך במקלחת המסריחה הזאת שהיתה בחדר של החובש תורןץ ידעתי שצריך להיזהר ממך ושאת נחשה כמו כל המרפאה פה בערך.

לאט לאט איכשהו נפתחת אליי ואז סגרנו את השבת ההיא יחד. כמה שאת שונה ממני ככה התאמנו בתור חברות. 24-7 יחד ובסוף יצא שאני ואת למרות כל השוני אותי אופי דיק. את באת ממשפחה מפורקת והרוסה שכל החיים שלך התבססו על איזה ערס שהכרת בגיל 5 שאין לך איך לברוח ממנו ולאן. אני לעומת את באתי מתוך ילדטות של שמנת עם הבית הכי חם ואוהב ותומך שיש ובדיוק מה שחסר בך. אפעם לא הודתי בזה אבל אני יודעת שזה נקודה מאוד רגישה שלך שבחים ל תודי בה מולי. שוב למרות כל השוני את יודעת ככ טוב לקרוא אות כמו מפה.

כל יציאה שלנו את כאילו חינכת אותי מחדש. הכרת לי תחומים שלא ידעתי שקיימים בכלל וננתת לי מה שאני רוצה בשביל להרגיש הכי טוב בסביבה שהיא הסביבה שלך.

נתת לי להרגיש לידך כמו אחת שיצאה מכלוב של זהב וצריכה ללמוד על כל החיים האלה מילדה שיודעת הכל בדרך הקשה והבודדת יותר.

נתתלי להרגיש שיש לי מי לסמוך עליה, שיש לי מי שתעמוד לצדי ותשנן איתי משפטים לפני כל משפט כמו העורכת דין הכי טובה, זאת שרק בת 20 אבל עם הנסון של החיים, היה לי עם מי לקום בבוקר ועם מי ללכת לישון ועם מי לרכל על בלומה או על כל אחד אחר, מי שתשנה שבתות בשביל להיות איתי אבל עדיין נשארת במקום לא מוסב אגואיסטי גדולה.

כולם פה בוגרים ומדבים על דברים כמו אגו סמים סקס לילות וערבים ושיחות שאני מרגישה כמו ילדה בת 5 בתוך איזה בועה.

לא יודעת מה יש לי מהמקום הזה שלא נותן לי להבין אותו ושגוזל ממני כל כך הרבה מחשבה.

ונראלי שמאתמול אני מתחילה להבי.

מאז שהוא חזר המצבפה על הפנים, כל אחד מסוסך עם האחר, אין מה לדבר על פיקוד, יש רק ריכולים ומזימות ברע. אתה הוחל ומדבר והולך על ביצים.

יש פתצרון למצב הזה וקוראים לו ערב עצמאות. חודשים מראש גנבנו עם האמבולנס ציוד מכל הבסיס והרמנו את הערב של החיים. קנינו המון אוכל הבאנו מוסיקה ובאנו באווירה של ליצו ולהרים את כל החברויות האלה מההתחלה. אבל אז דביר חטף ריתוק יום לפני ובתור אחד שהרים את כל הערב ככה הוא הפיל אותו. בן  אדם עם כוח שהכל מתחיל ונגמר בו.

הוא בא עם אווירה רעה מההתחלה, ישר אמר שמחפש לברוח מהבסיס, ואת ושני קפצתן על הרעיון כי כל דבר שיוצא לו מהפה קדוש.

ואז הסתתרתם בחדר ושנייה אחרי אתם כבר לא פה, אתם רצים לשג כמו עכברים בלי שאף אחד ישים לב. טל הוזמנה למסיבה שלכם אבל עם הטו שלה ידעה שאי אפשר לשתף פעולה. יגאל הוזמן על תקן נהג תורן ולא תקן של חבר. אם הוא היה חוטף ריתוק של 28 על תקן של נהג היית מרגישה טוב עם זה?

בשנייה שיצאת כתבת לי את ההודעה :מעייני יצאתי קצת עם שני ודביר.. זה היה בריחה כזאת ממש סליחה אוהבת אותך ומוכנה להביא לך מה שאת רוצה מבחוץ.

שחכתרק להגיד שגם עומר בא וזה לא יוצאת קצת ז בורחת לך ומשאירה אותך להתמודד עם מה שהיה אמור להיות הערב הגיובישי שלנו. מילה אחת שדביר אומר ואת עם הזנב בן הרגליים. להגיד לי שאת יוצאת את לא יכולה אבל לבקש סליחה ועדיין להמשיך בשלך זה לא בעיה. ביקשת סליחה עוד לפני שיצאת לשג וידעת מה ההשלכות של זה.

אני כותבת את זה ועדיין מנסה להבין מה נסתר פה בכל הסיפור הזה. כמה שהוא קטן ושטתי את לא מבינה לאיזה בור הכנסת את שתינו. אני רק רוצה להבין למה דביר כותב כמה הו היה רוצה שאני יבוא וכמה עומר רצה שאני יבוא ואת בטח גם רצית ןולשני לא הייתה בעיה, אבל עדיין הייתי אמורה לנחש שיש לכם מסלול בריחה. אה נו אבל כמו שאמרת אם הייתי בחדר הייתי באה. איזה מטומטמת את איך את שורפת את כל החברויות שיצרת לך פה בשביל כמה שעות וקצת וודקה. הלוואי הלוואי שתסבלי מהטעות הזאת עוד הרבה. אני יכולה לקבל את אחת מההתנצלויות שלך בלי בעיה אבל את לא אותה אחת עם נפש תאומה שהייתה כמו מקודם. את לא אותה חברה שקוראאת אותי יותר. אני לא יכולה להסתכל עליך מרוב גועל וחוסר תיאום צפיות ממה שנהיה בנינו. את את הרסת הכל.

ומסתבר שכל מה שאת צריכה זה חוסר יחס והכל אמור לחזור לאיך שהיה. רואים בעיניים שלך איך את מתה ששאני יסלח לך ויזרוק לך איזה גיחוך ששנינו נבין. זה לא קרה יותר וזה לא תלוי בי. במיוחד לא עם כל מה שקורה פה ברקע. עם העליה שלי לראש צוות שתיפול עלייף כי כמה שאת לא תודי אני ניצחתי אותך במערכה הזאת. אני רק רוצה להבין איך זה קורה. איך את יכולה להיות החברה הכי טובה שלי והאויב הכי גדול באותו זמן. לא ודעת למה אני מתעמקת בך כל כך הרבה שעות עם כל החוסר שינה הזה. את כל כך לא מובנת. וזה אפעם לא קרה לי. אפעם לא נעלבתי ממישהו כל כך, אני מרגישה כאילו הבן זוג הכי אהוב וגדול שלי בגד בי את הבגידה הכי מסריחה שיש. וזה לא סתם ניפוח זה ככה מרגיש באמת. אין לי כבר גרון להקיא את זה ממנו. אני כל כך בלחץ ממה שיהיה ומה שיתפתח הריב הזה. אני רוצה להוכיח לך ולהראות לך שלמדתי להיות זאת שחזקה בסיפור הזה ויודעת לעמוד מול דביר ומולךץ לא אותה אחת סתומה ומצצחיקה. "פוטנציאל של בן אדם שטוב לי איתו" כמו שדביר אומר. אלוף החרטות.

אני כל כך עצבנית עלייך שהרסת את החברות הכי טובה שיכלה להיות לי. ואם אני יגיד לך את זה את ישר צתראי את ההודעה הזאת לכולם ותםיצי את הדרטיות הזאת שזה כל כך את. אין פרטיות איתך מה שנכנס לך לאוזן עובר לכריזה הכנפית.