"מומינטרול וסניף שכבו פרקדן בחול והתבוננו על החלון הכחול של השמים. מדי פעם הועפו נתזים מלוחים דרך הדלת וקרן השמש התרחבה.
סניף רצה מאד לספר על החתלתול, אך הוא החליט לא לספר. תחילה ימצא אותו ויתחבר אליו. הוא ילך אחריו לכל מקום.

 ויום בהיר אחד יכנסו שניהם למרפסת, ומומינטרול יגיד: "איך זה יכול להיות?! יש לך חתלתול פרטי שלך, שהולך אחריך לכל מקום?!"
ואפשר להניח קערת חלב בגינה. כן, כל ערב...
סניף נאנח: "אני רעב עכשיו," אמר. "תאר לך שאפשר להיות כל-כך מאושר עד ששוכחים לאכול!"


[מתוך "כוכב השביט מגיע לעמק המומינים"\טובה ינסן]