מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 11/2009
"ודאי שמת לב שהאושר הוא תמיד זיכרון,
לעולם לא רגע ההווה, אה? אני משוכנע שמטעם זה, בין היתר, האדם שואף לחיות בזוגיות: כדי למתוח עד למקסימום את רגעי האושר בלי שייאלץ לנבור בעברו ללא הרף בחיפוש אחריהם, כדי לנסות להקפיא מעט את הדברים עם האישה שפעם הציתה את דמיונו, למרות הזמן המפכח.
שכן אישה, לאמיתו של דבר, זה לא האושר, זה פשוט שכנוע עצמי להיתכנותו של אושר מוחלט.
האושר, בשבילי, אילו הייתי צריך להגדיר אותו, לתפוס אותו באיבו, הוא הרגש המוחלט שאני מרגיש כשאני מקשיב לשירים מסוימים או כשצבע השמים מוצא חן בעיני במיוחד. בכל פעם שיש לי צורך לשתף מישהו ברגעים האלו כדי להיטיב להמחיש אותם, צצה במוחי מחשבה על אישה אידיאלית. בכל פעם אני אומר לעצמי שהאלמונית, אי שם, שמסוגלת לחוש או להבין את אותה תחושה שלי ברגע זה ממש, היא גילומו של האושר.
עם זאת, אני סבור שהאושר הוא בדיוק כמו האישה הזאת, כמו התחושה הזאת: הוא לא מוחשי, הוא לא קיים. האושר, העתיד, אינם אלא אלמונית, זרה במלוא מובן המילה, מושלמת ואלמותית. כך או כך אתה לבד בעולם, לבד עם חלומותיך.
אבל אם שפר עליך מזלך ופגשת אישה, שגם אם לא התכוונה לכך, הציתה בך חלומות ומחשבות על האושר למשך זמן מה, זה כבר הרבה מאד."
[מתוך "הייתי מאחוריך"\ ניקולא פארג]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: