כשהיית בן עשר. היא עמדה בשמש וגירדה את רגליה.

או ציירה אותיות בעפר במקל. משכו לה בשיער. או שהיא משכה למישהו בשיער.

וחלק בך נמשך אליה, וחלק בך התנגד - רצה לרכוב משם על אופניך, לבעוט באבן, לא להסתבך.

באותה הנשימה הרגשת את כוחו של גבר, ורחמים עצמיים שגרמו לך להרגיש קטן ופגוע.

חלק בך חשב: בבקשה אל תסתכלי עלי. אם לא תסתכלי, אוכל עוד לפנות וללכת.

וחלק בך חשב: תסתכלי עלי."

"תולדות האהבה", ניקול קראוס.