על סורגיי המעקים
על חלונות, שערים מאובקים
כשאני עובר
אני באצבע אחת פורט
כמו על פסנתר
לאורך כל העיר
פס דק אני משאיר
ותישאר
המנגינה שציירתי באבק
עד שתבוא הרוח
ותמחק
[נורית זרחי]